20/04/2022
כל הסיפור הזה עם התחלות חדשות,
גרם לי לחשוב על עצמי ועל איך אני התחלתי את הקטע של ספורט בכלל, ואת הקטע של ריצה🥰 (האמת את זה אני אספר כנראה בפעם אחרת)
אבל מי שמכיר אותי - יודע שאני תמיד בכושר- לפחות ככה זה נראה מהצד.
גם השנה, כשהצטרפתי באמצע העונה לקבוצת כדורסל,
אחרי שעונה וחצי לא שיחקתי,
ודיברתי בלי סוף על זה שאני לא בכושר-
אף אחד לא קנה את זה..🤷🏻♀️
אז על פניו,
אני בכלל אני יכולה להזדהות עם מתאמנות שהן חדשות,
לא בכושר בכלל, מה אני יודעת על זה?
האמת שמה שיש לי לספר-
זו בדיוק הסיבה שבזכותה אני די בכושר, איך שלא נהפוך את הדברים🙃
כשהתחלתי לשחק כדורסל בקבוצת ליגה,
אי שם באמצע כיתה י',
הגעתי לקבוצה באמצע העונה.
הרמה הייתה גבוהה בשבילי -
גם מושגי כדורסל שלא הכרתי,
גם כולן כבר בכושר ואני ממש לא.
הייתי מגיעה הביתה אחרי האימון ונשפכת על הספה,
גמורה
לא יכולה לזוז איזו שעה🥵
עם הזמן נכנסתי לכושר, ומאז לא הייתה לי בעיה.
אבל,
נגמרה העונה, והייתה פגרה של חודש וחצי
כמעט חודשיים אפילו.
זה זמן שבו אין אימונים, אפשר להתגעגע קצת לכדורסל..
נכון שהייתי במגרש כל ערב, ועבדתי קשה כדי להשתפר🏀
אבל הכושר הגופני.. ירד.
אני לא אשכח את האימונים הראשונים של פתיחת העונה
איזה סבל!😵
רצנו המון (או לפחות - זה הרגיש המון)
ועוד אחרי זה צריך לתפקד, להחזיק אימון של שעה וחצי,
לבצע פעולות טכניות, קואורדינטיביות, לקבל החלטות...
ספרינטים, שינויי כיוון..
וואו אין אוויר!
השרירים שורפים.
רק רוצה מים.
לנוח.
לנשום.
והידיעה שבעוד יומיים יש עוד אימון, ואז עוד אימון.
משך הריצה עולה. דרגת הקושי באימון עולה. וואו.
זה היה כל כך, כל כך קשה.
לקראת הפגרה הבאה -
זכרתי טוב טוב את המצב שהייתי בו,
וידעתי שבקיץ הזה אני אעשה הכל - כדי לא להרגיש את הסבל של תחילת העונה.
ובאמת, הקפדתי לשמר את הכושר הגופני שלי -
גם אם הוא מעט ירד בהשוואה לעונה הסדירה,
הוא היה הרבה יותר טוב מאיך שנראיתי בקיץ הקודם,
זה עזר לי לעשות את הקפיצה הגדולה והכי חשוב, לא לסבול באימונים של תחילת העונה.
עברו מאז יותר מעשר שנים, וזאת עדיין חוויה שזכורה לי מאוד חזק, סביב התסכול של הקושי ההתחלתי...
גם לך יש רגע כזה? התילה שזכורה היטב?
מה אתם מרגישים כשאתם חוזרים להתאמן אחרי הרבה זמן שלא?
