26/05/2017
עד גיל 28 הייתי רווקה שמעולם לא היתה בקשר. רק חלמה עליו התבאסה שאין אותו , חשבה שמשהו בה אולי מקולקל. אחכ הייתי בזוגיות שהיתה מלאת אהבה ובלבולים. ושוב מצאתי את עצמי לבד. בגיל 32 . גולשת באתרים מתלהבת מתאכזבת מתקפלת נפתחת ושוב נסגרת, משתוקקת. שומעת את תקתוק השעון הביולוגי. זה לא קל להאמין שזה יקרה יום אחד. שהכל יסתדר וישב במקום ואמצא את זו שאהיה מאושרת איתו ועם עצמי. אני שלפניהקשר הראשון זו לא אותה אחת שאחריו. יכולתי להתבאס מזה שנשארתי לבד, אבל גם הבנתי שהקשר הזה לימד אותי המון. גרתיעם גבר שאהבתי, למדתי מה נעים לי בזוגיות ומה פחות, למדתי לנקות יסודי את הבית (עד אז הייתי ממש גרועה בזה) למדתי שהפרגון שלי לעולם לאתלוי בכמה אני מרוצה או לא מהחיים שלי, משהו בבטחון הנשי שלי התחזק.
את הגלויות האלה קניתי בטיול שעשיתי לבד בברלין. טיולים בחו"ל גורמים לך להרגיש את הלבד עוד יותר. קצת אחרי הפרידה נסעתי לעירי האהובה לפגוש בה את עצמי. את הסיפור הראשון שלי כתבתי בדירה בברלין. מניחה שאם לא הייתי לבד זה לא היה קורה. זה פתח לי את צ'אקרת הכתיבה.
מוזמנים לנסות לחשוב מה אתם מרויחים מזה שאין לכם עדין זוגיות. וגם מה הרוחתם מזוגיות שהיתה לכם גם אם נגמרה בשברון לב.
זו אולי מחשבה קצת מוזרה, אבל בהנחה שאתם לא יושבים ומחכים שהיא תנחת עליכם בזמן שאתם ממתינים שיבשילו התנאים אליה, מתרחשים בחיים שלכם הרבה דברים . חלקם אולי לא היו קורים אם הייתם בזוג.
והגלויות? מספרות סיפור על אהבה, על לב שיכול להיות בקרטון וטוב לו. ועל המון סימני שאלה יכולים להפוך ללב.
מאחלת לכם שבת אופטימית.
אני חושבת לפתוח קבוצה בפייסבוק של בוגרי מפגשי תיבת נוח מה אתם אומרים?