25/09/2025
הימים האלו, אחרי ראש השנה ולפני יום כיפור, הם ימים מוזרים. עשרת ימי תשובה.
מן מרחב ביניים שכזה תלוי באוויר.
ואולי דווקא מרחב הביניים הזה חושף משהו עמוק על נפש האדם
הקושי לשאת את מה שלא סגור, את מה שלא מוגדר עד הסוף.
הראש כבר מחפש להתקדם הלאה, אבל הלב עוד עסוק בחשבון נפש, והשגרה מתעקשת לשוב ולהתערבב בתוך כל זה.
מרחב שבו הלא מודע שלנו מעלה אל פני השטח מחשבות ורגשות שאולי לא מצאנו להם מקום בתוך שולחן החג או ברגעי שמיעת תקיעת השופר.
יש כאן אפשרות להקשיב למה שבפועל מתעורר בנו. לפעמים זה אופטימיות ותחושת תקווה. לפעמים מועקה, אשמה או געגוע עז למה שהיה פעם.
ואז מגיע לו יום כיפור. עם ההזמנה לניקוי, למחילה, לחמלה.
יום שמבקש מאיתנו לשאת את המפגש עם החלקים שבתוכנו שאנחנו לפעמים הכי מתקשים לקבל. אולי זו לא רק בקשה ל"מחילה מלמעלה", אולי גם הצעה עדינה לסלוח לעצמנו על מה שלא הצלחנו להיות.
ומיד אחריו, כמעט בלי זמן לעכל, בא סוכות. חג שבו אנחנו יוצאים מהקיבעון הבטוח, מהבית הקבוע, אל תוך דפנות ארעיות. מדהים כמה זה יכול להיות סמלי למה שקרה כאן לפני כמעט שנתיים, ועודנו מתרחש.
אם נחבר את כל זה, נקבל תנועה נפשית שלמה
מההתחלה של ראש השנה, דרך ההתבוננות בימים הנוראים, אל מחילה וכפרה, ומשם לשמחה ולחיות.
תנועה שמזכירה לנו שהנפש לא נמדדת רק בפתיחות חגיגיות או בהבטחות גדולות, אלא גם ביכולת לנוע בין מורכבות לתקווה, בין כאב להתחדשות.
אז אולי האיחול לשנה הזו, מעבר לברכות הרגילות, הוא שנוכל לנוע:
לנוע בין חלקי הנפש שלנו בלי להיבהל, לנוע ביחסים שלנו עם אחרים מתוך סקרנות ולא רק מתוך הרגל, לנוע בין מה שכבר ידוע למה שעוד ממתין להתגלות. ומתוך התנועה הזו, למצוא בכל פעם מחדש נקודות קטנות של חיים, של משמעות, ושל שמחה.
וממני אליכם, מכל הלב
אני מאחלת שתמצאו בתנועה הזו רגעים קטנים של חיים, של חיבור, של משמעות, ושל שמחה אמיתית.
שהשנה הקרובה תביא גם שינוי אמיתי, תקווה ובטחון, עבור כל מי שמחכה לשובם הביתה, עבור החטופים וכל משפחותיהם.
שנה טובה יותר ומועדים לשמחה. 💫
