03/12/2025
אני סובל. המחשבות שלי לא נותנות לי מנוחה, אמר התלמיד למאסטר.
אני מנסה להרגיע אותן, להבין אותן, להשקיט, להניח את הדעת, אבל שום דבר לא עובד.
המורה הביט בו רגע ואמר לו בשקט:
תביא לי את המחשבה שלך, ואני אשים בה שלום.
התלמיד נבוך שאל:
מה זאת אומרת? איך אביא לך את מחשבתי חסרת המנוחה?
(ובמסורת: ככל שחיפשתי, לא מצאתי.)
המורה חייך.
אם אינך יכול להביא אותה, אם אינך מוצא איפה היא,
מדוע אתה מאמין לה כל כך?
התלמיד השתתק.
המחשבה נוצרת, חולפת, נעלמת.
היא לא מוצקה, לא דבר שאפשר לקחת מהכאן אל השם.
אבל כשאנחנו אוחזים בה,
מאמינים לה כאילו הייתה המציאות עצמה,
אנחנו אלו שנותנים לה את הכוח.
ואז אנחנו גם אלה שמחפשים פתרונות
להרגיע את מה שאנחנו עצמנו מזינים באי־שקט.
אם נניח למחשבה להיות,
נראה שמעולם לא שלטה בנו.
אם לא נפריע לה
במחשבה נוספת שמבקשת לא לחשוב את המחשבה,היא פשוט תבוא ותלך.
וכשלא ניכנס למאבק בתחושות שבאות בעקבותיה,
לא נצטרך להשקיט דבר.
רעש או שקט,אינם הפכים זה לזה,
הם רק מצבים שלמים כמות שהם שחולפים.
פעם רעש, פעם שקט…תחושות מהדהדות בגוף
ותו לא.
