25/02/2016
סיפור לידה של יולדת מהממת ומצחיקה בטירוף, הלידה לא היתה פשוטה אבל מלווה בהמון הומור, עייפות מטורפת והכי חשוב בסוף...ילד בריא ואמא בריאה. הנה הסיפור שלהם והמלצה בסוף :
סיפור הלידה של א' ...
בבוקר של יום ראשון מגיעה למוניטור שגרתי בקופת חולים. פעם ראשונה המוניטור מראה צירים, פעילות רחמית. נכנסת לרופא בדיקה מחיקה 100% וראש נמוך. אין שום כלום.
בערב יש צירים תכופים ולחץ דם משתולל..
מרימה טלפון לאור וולפין הדולה ,אומרת סעי למיון. לא יודעת אם אלד אבל לחץ הדם מחשיד... סבבי. נסענו.
בדקו מוניטור, ולחץ דם תקין. מחכים לבדיקת רופא לשחרור.. ואז היה לי פיפי. הלכתי לשירותים לא הגעתי אליהם בכלל. לפתע נשפך ממני בהתחלה כמו בריחת שתן ואח"כ זרם מים שלא מפסיק כמו דלי עם חור ענק שנשפך. מחשבה ראשונה "פאק" ברח שתן. מחשבה שניה "פאק" השתן מסריח.
מחשבה שלישית למה לשתן יש ריח של שפיך? אוי זה לא שתן , זו ירידת מים...!!! קיצר משם לפה אשפזו.
פתיחה אצבע אחת השעה הייתה כבר 02:00. צירים לא סדירים. שאלו אם רוצה פיטוצין שזה חומר זרוז שגורם לצירים להתחזק. עניתי בשלילה ואושפזתי . הבחורה לצידי צרחה את החיים שלה. חדרי הלידה היו מלאים ולכן לא העבירו אותה לשם.
לבסוף ב04:30העבירו אותה . ב06:00 המחלקה כבר על הרגלים ורעש אין לישון...
טוב מפה לשם ערב.. מוניטורים מראים שאין שינוי. לי יש צירים שמתגברים. ובמוניטורים כלום.
בבוקר אור הדולה שלי ועשתה לי זירוז עם מחטים ועיסוי מיוחד ברגל, ואמרה לי במפורש כי לקראת הערב הצירים יחריפו. וכך היה.. בשעה 20:00 הצירים היו כה חזקים שלא יכולתי לשכב יותר מכמה דקות. ולקום היה סרט רע של צירים חזקים. בשעה לא זוכרת סביב 22:00 העלו לחדר לידה עם פתיחה של שתים. אור משעה 20:00 כבר הייתה שוב איתי בכל צעד וצעד. עושות סיבובים ועם הכדורים פיזיו ועוד מלא דברים. בעלי ואימא מצד שני. אימא סולקה לאחר שהתחילה לבכות במחלקה. ויותר דאגתי לה.
טוב כבר מדובר בלילה של היום השני ללא שינה... הועלנו לחדר לידה קיבלתי את חדר הלידה הטבעי שחלמתי עליו עם הג'קוזי ועם כיסא לידה.. כדור פיזיו. מיטה לבד בחדר ענק... קיצר חלום. ואני גמורה מעייפות צורחת ,אפידורל... אור שואלת אם אני בטוחה ??? היא תקרא לרופא ואני. ואני :נראה לך?! השתגעת? לא נשברת.
מפה לשם פתיחה 4 עייפה רצח ו וממשיכים תנועות .. עיסוי גב תחתון ג'קוזי. וכדור.. אחרי שעתים פתיחה .של 6 וזהו אין התקדמות ושוב מקלחת ושוב כדור ושוב הליכות... בקיצור פתיחה 8. ואחכה 9 קיצר פתיחה 10 ויופי בשעה 7 בבוקר נגמרו לי סופית הכוחות עד עילפון כמעט. בעלי גמור. ואז נכנסת רופאה לחדר ואומרת יאללה תביאו אולטרסאונד... גילו שהילד נמצא במנח ראש אך פנים. שבמקום שהסנטר יהיה מכופף פנימה הוא מרים פנים מעלה. ולא יוצא ככה. הזריקו פיטוצין כדי שיהיו צירים כדי שיסתובב.. רק אח"כ גילינו שהעירוי בכלל לא היה מוכנס טוב וכולו נזל. ושוב התקדמות איטית ירד מטה למרחק של חצי אצבע מהפתח. וזהו לא זז. כאבי תופת. סיוט של החיים. כל לחיצה מובילה לכאבי גב כי הראש לא זז. הגיעו 4 רופאים. 3 מיילדות. מרדימה ואני צועקת ואקום!!! או שתחתכו אותי ותוציאו את הילד. המוניטור תקין. הילד מסבירים לי ניתוח מסוכן כי הוא כבר קרוב ליציאה זה אומר שצריך לדחוף אותו חזרה למעלה ואז להוציא. ולגבי ואקום לא רצו למהר. 3שעות ניסינו בכיתי מעייפות וחולשה. ומכאבי גב. לשמחתי הדולה האהובה והיקרה הייתה איתי ושמרה לי על השפיות הקלה פיזית על כאב הגב כל שיכלה. להגיד את האמת הייתי לחלוטין תלויה בה. ההחלטה הכי טובה שעשיתי.
אומרים לי ואקום כואב כמו לידה רגילה .. פחחחחח אל תאמינו. בקיצור עשו זריקת אלחוש מקומית שעבדה על סבתא שלי כנראה כי עלי זה לא עבד. התחושה היא שקורעים אותך עם מכשיר לכיוון מטה ומושכים. בעטתי. התנגדתי. נלחמתי לא בכוונה.. פשוט כאב. בעלי היקר אדם חזק. הלך לבכות בצד. הדולה שלי בכתה איתי רק בשקט עם דמעות זולגות או מעייפות . והמיילדות גם היו עם דמעות. קיצר סצנה הוליווד. חשבתי שמחזירה את הנשמה לבורא. אז שמו ואקום ודחפתי. ויצא הראש והווקום ברח. חחחח יופי .. חחח ואז שמו שוב כי לא היה לי כוח לדחוף. רעדתי מעייפות. רעדתי מקריסה. כששמו את הילד עלי הייתי חצי מעולפת. ורק פחדתי שלא ייפול... עשה סקין טו סקין עם בעלי. היו חייבים לתפור אותי. השליה יצאה בקלות וכשהכל נגמר ביקשתי אפידורל חחחחחח סתם בשביל הצחוק.
אני עשיתי הכנה עם הדולה שלי שני מפגשים שמכינים נפשית ותרגילים והיא צדקה בהכנה לגבי הכל. בלעדי זה היה לי קשה להתמודד פלוס ספר לידה פעילה חשוב לקרוא.
אם יש סיבוך שמצריך התערבות כירורגיית זה כבר בעיה. כי אין לנו שליטה וגם מותשות. אז קבלו בבקשה במחיאות כפיים את פיסטוק הידוע כרגע כצ'וצ'ו.. נולד 2695בשעה 9:20 מזל קשת 24.11. הילד המתוק שהיום היום השני של חייו וכבר מרים ראש ומסובב מצד לצד. אין דברים כאלו. זו אהבה ששווה הכל.
האם הייתי יולדת שוב בלי אפידורל ??? אז כן!!
אור הדולה שלי התקשרה להגיד לי שמתוך 150+ לידות שקבלה בחיים לא צחקה ככה במהלך לידה ובכתה מהתרגשות.
אני לא ממליצה על סתם דולה בלידה אני ממליצה על אור וולפין הדולה שלי.
אור - עשית עבורי מעל ומעבר. שבלעדיך הלידה לא הייתה אותו הדבר. החיזוק הנפשי הפיזי. והכי חשוב התמיכה. העזרה שלך ברגעים הקשים. אין לי מספיק מילים להודות. אבל בשבילי אומרים דולה מתכוונים לאור.
העזרה עם הדיקור הייתה קריטית. והלחיצות בגב והתנועות . והשפיות בכאוס. והכי חשוב לא ויתרת לי כשהייתי חלשה ועייפה כבר.
