בית של תקווה

בית של תקווה בית של תקווה, הוא בית מאזן (אלטרנטיבה לאשפוז פסיכיאטרי), המיועד לאנשים החווים משבר נפשי וזקוקים לטיפול ולתמיכה בדרך אחרת.

קצת ממני – אליכם...
העולם הזה של הפרסום והחשיפה הם דבר חדש לי ודורש ממני להכיר עולם חדש שפחות מוכר לי. הסתכלתי על דף הפייסבוק והאתר וכל פעם עולות בי מחשבות חדשות והרגשתי שאני רוצה לכתוב לכם משהו אישי ממני.
אני נוסעת בזמן לתקופה בה עבדתי בבי"ח מזרע בעכו במחלקה סגורה לנשים. זוכרת את הקושי שהרגשתי לאורך שנים להסתובב עם צרור המפתחות ביד ולחזור לבית שלי כשמאחור נשארות הנשים שליוויתי. חלקן היו מאושפזות לאורך שנים והזמן עמד מלכת עבורן.
בוודאי עולה אצלכם השאלה האם בית של תקווה הוא חלופה לאשפוז? האם תמיד צריך להחליף אשפוז? מאמינה שהאמת כמו בכל תחום בחיים, עוברת באמצע. אז כן, אשפוז זה דבר קשה וטראומטי, זה שינוי ממצב אחד בו נמצא האדם למצב חדש, מפחיד ולא מוכר שמפגיש את האדם והמשפחה עם פחדים, עם סטיגמה וסטיגמה עצמית.
בספטמבר השנה אושפזתי בבי"ח בעקבות תסחיף בריאות. החיים שלי השתנו. לפני האירוע הייתי אדם פעיל מאד שעסק בספורט. אפילו עשיתי שלוש פעמים חצי מרתון. שכבתי בביה"ח ואסור היה לי לרדת מהמיטה. המחשב שלי היה איתי אבל כל הזמן הזהירו אותי שלא כדאי שיהיו איתי דברי ערך ולכן בלילה ישנתי עליו. הזמן עבר מאד לאט ובביקור הרופאים בבוקר, מצאתי את עצמי מול קבוצה של אנשי צוות שזורקים דברים מעל לראש שלי. " מדובר באשה נשואה , בת 47, אימא לשלושה ילדים שהגיעה בעקבות אירוע של תסחיף בריאות (הם בטח אמרו זאת בשפה רפואית). לא שאלו אותי: יעל מה שלומך, האם את צריכה משהו? בקושי נתנו המלצות להמשך בשחרור.
המשפחה שלי שרגילה לאימא פעילה, אנרגטית, פתאום פגשה אימא שצריכה לנוח ומתעייפת בקלות. ואני מצאתי את עצמי מתמודדת עם התודעה שגם ספורט שהיה דבר משמעותי עבורי ואיפשר לי לנקות את המחשבות ולנשום, פתאום כבר לא פשוט ולא מובן מאליו ואני צריכה להתחיל לחזור לשגרה בקצב אחר.
מזווית אחרת, לפעמים ישנם מצבים שדורשים אשפוז ואז אנחנו לא מחליפים אותם. שינוי צריך להתרחש בכמה מישורים. מחד, לפתח מודלים חדשים ולתת להם מקום ומאידך, להקים וועדה שתבחן את תנאי האשפוז, גודל המחלקות, כוח האדם והמודלים המשולבים בביה"ח, לא רק הפסיכיאטרים אלא בכלל. וכמובן נכנסות כאן הפוליטיקה, התפיסה והראיה המקצועית של מתי ומה אני עושה במסגרת אשפוז ומה נכון לעשות במסגרת הקהילה.
לאורך כל השנים השתדלתי לעזור למשפחות ולאנשים שלוויתי, לפזר את הערפל והחרדה שליוו אותם ואני מתחייבת שגם בבית של תקווה נעשה את המיטב כדי לתת לדיירים שלנו ולבני משפחותיהם הרגשה שאנחנו כאן, מקשיבים ורואים אותם ובאים ממקום שעוזר למצוא את השביל המתאים לכל אדם ומשפחה כמו מגדלור שמאיר את הדרך.
שלכם, יעל עדן

רגע לפני שנכנס החג, בחרתי לשתף אתכם במחשבות שהעסיקו אותי בשנה האחרונה ויותר מכל בשבוע האחרון שהוא מעין שבוע של התבוננות ...
02/10/2024

רגע לפני שנכנס החג, בחרתי לשתף אתכם במחשבות שהעסיקו אותי בשנה האחרונה ויותר מכל בשבוע האחרון שהוא מעין שבוע של התבוננות לקראת השנה החדשה ותשעה חודשים אחרי שנפתח ״תקווה על ההר״.
אומרים שהלמידה אינסופית, יומיומית ואכן למרות שהיו לבית הזה, שני אחים שקדמו לו, הוא מביא אותי מדי יום להתמודדות עם שאלות לגבי הדרך , להתבוננות בהשתאות בנשמות המיוחדות שמגיעות לבית מאז שנפתח, לשיעור הגדול שבאו ללמד אותי ואת הנשמה שלי במסעה כאן בעולם.
כשעובדים דיאלוגית, יש הרבה חוסר ודאות, נדרשת סבלנות, ויתור על המקום היודע, קבלה של הכאב והרבה אותנטיות.
הצוות מבקש בהירות, ועוסק בשאלת הגבולות וההתאמה לאורך כל הדרך.
מתי מחליטים שכבר לא מתאים ?
מתי אדם מסיים טיפול?
מה אפשר להכיל?
היכן עובר הגבול?
כמה זמן נדרש לטיפול בהפרעת אכילה?
אז כן, יש מסגרת ויש כללים אך נדרשת הרבה הקשבה מהלב , יצירתיות ובחינת השאלות הללו, פעם אחר פעם.
התשובה הגיעה מתוכי, ופשוט היתה בי הידיעה, שאין תשובה אחת , ואולי התשובה לא חשובה , אלא הדרך אל לב האדם, היכולת להיות במקום בו הוא נמצא, לראות אותו כאדם, לתת לו מקום לנשום ולהרגע, לתת לו בית, בית לתקווה.
לסביבה, יש את הכללים: מי יכול להתקבל לבית מאזן, מאיזה bmi מתקבלים למסגרת שיקום.
ובתוך הגבולות האלה, במסע משותף, אנחנו פוסעים יחד עם האדם עד לאן שהוא מאפשר לנו, מתוך אמונה שבכל רגע נתון, הוא עושה את הטוב ביותר עבור עצמו.
למעשה אין נכון או לא נכון, יש את מה שנכון עבורו, יש את מה שנכון עכשיו.
כדי להתחבר לאדם, נדרשת המוכנות להיות במקום שהוא נמצא, להיות איתו , לצידו במסעו להחלמה.
חנן בן ארי, לקח את סיפורו של רבי נחמן על ״ההינדיק״ והפך אותו לשיר.
מזמינה את כולנו להקשיב למילים ולזכור אותן
מאחלת שנה טובה , שנה של שקט ובריאות, שנה של פתיחת הלבבות ומציאת הנתיב ללב כל אחד ואחד.
ובליבי, נושאת תפילה לחזרת החטופים, החיילים והמפונים בשלום ובמהרה לבתיהם💜

האזינו לאלבום החדש של חנן בן ארי "יש כאן יותר מזה": https://fanlink.to/HananYeshמילים ולחן: חנן בן אריעיבוד והפקה מוזיקלית: תומר בירןבן המלך לא עלינו התחרפן ...

ראיתי נשים/ ורד שם טובמנקרות אשר במשורה,רצות עד קריסה,מהדקות את חגורת הלב,מלקות בשוטי רעב,ומתיסרות בעקרבי בקרת.הייתי נשי...
17/08/2024

ראיתי נשים/ ורד שם טוב

מנקרות אשר במשורה,
רצות עד קריסה,
מהדקות את חגורת הלב,
מלקות בשוטי רעב,
ומתיסרות בעקרבי בקרת.

הייתי נשים.
שכחתי לחיות.

קיבלתי השבוע מתנה את ספרה של ורד שם טוב, גוף זרה.
ורד מתארת בכנות רבה, התמודדות שאפשר לתת לה כותרות , אבל בחרתי שלא.
לכותרות אין משמעות מעבר לקיטלוג שהן עושות ואין צורך בהן מפני שכמעט כל אישה יכולה להזדהות עם הנכתב.
מרגע שאנחנו נולדים, החברה מכתיבה לנו מה זה אושר, מה יביא לאושר הזה, מהו אידיאל היופי ואיך אפשר להשיג אותו
אינסוף של שיטות, המלצות, מרדף אין סופי.

השבוע לפני 9 חודשים ( ירחי לידה) נולד ״תקווה על ההר״, האח הצעיר של בתים של תקווה, בית מאזן למתמודדים עם הפרעת אכילה.
תשעה חודשים של דרך, של מסע נשמה, של תובנות ולמידה. תשעה חודשים של הקשבה ברגישות רבה לנשמות שמתכנסות בבית כדי לעבור שינוי ולבחור לחיות.

כל כך הרבה מחקרים, ידע, הגדרות מה נכון ומה לא.
בסופו של דבר, יש קווי דימיון, אבל כל אחד ואחד עם הייחודיות שלו ועם החליפה שמתאימה לו במיוחד.

מה נכון מה לא נכון? שאלת השאלות והתשובה משתנה מעת לעת , למה שנכון בכאן ועכשיו, רק להיום.
מקדישה את הפוסט הזה לכל מי שבוחר בהרבה אומץ, לבוא לטיפול ולהתבונן בשאלות עם הרבה פתיחות, כנות ואומץ , לצוות שלי שלא מפסיק ללמוד, לשאול, למצוא את הדרך עבור כל אחד ואחת ולא לקבל דברים כמובנים מעליהם ולעצמי על המסע שלי אל עצמי, כדי לא לשכוח לחיות.
שבת שלום🌻🌈

מוזמנים לפנות או לשתף פניות מתאימות יענוניתן לשלוח קו״ח למייל:Homeforhope1@gmail.com
20/05/2024

מוזמנים לפנות או לשתף
פניות מתאימות יענו
ניתן לשלוח קו״ח למייל:
Homeforhope1@gmail.com

״עצמאות״- שאלתם את עצמכם מה זה בשבילכם?עצמאות מבטאת גדילהעצמאות מבטאת נפרדות ויש בה את המילה עצמיעצמאות מבטאת בחירהעצמאו...
14/05/2024

״עצמאות״- שאלתם את עצמכם מה זה בשבילכם?

עצמאות מבטאת גדילה
עצמאות מבטאת נפרדות ויש בה את המילה עצמי
עצמאות מבטאת בחירה
עצמאות מבטאת חופש
עצמאות מבטאת התרגשות
עצמאות מבטאת מסוגלות
יום העצמאות היה תמיד יום של גאווה לאומית, של ביחד, של שמחה. השנה התחושה שקשה לעבור מעצב לשמחה שיום הזכרון ממשיך, שהבדידות של האנשים יותר בולטת
אתמול התקיים טקס אחר, טקס כואב ומרגש, טקס שהיתה בו אמירה נוקבת, טקס שבו משפחות החטופים נתנו ביטוי להפקרה , להתעלמות, לניכור
אחת אחרי השניה כובו המשואות של מצבים בלתי נסבלים שמתרחשים כאן, במדינת ישראל מדי יום, מצבים שהשכל הישר והלב הפתוח לא יכולים לשאת ולהכיל.
הפקרה של החטופים, הפקרה של נשים נפגעות תקיפה מינית, הפקרה של חיילים, הפקרה של משפחות המפונים, הפקרה של חיילי המילואים ומשפחותיהם, הפקרה של הבריאות הנפשית של כולנו.
בסיום הטקס הודלקה משואה אחת, משואת התקווה
מאחלת לכולנו שלא נשכח שלמרות הכל ״עוד לא אבדה תקוותינו״

מנחים: לוסי אהריש וג'קי לוי

התעוררתי הבוקר וגשם שוטף ירדהשמים בוכים, אלוהים בוכה על ההרוגים במערכות ישראל , על הנרצחים וכולנו מתפללים לשלומם וחזרתם ...
13/05/2024

התעוררתי הבוקר וגשם שוטף ירד
השמים בוכים, אלוהים בוכה על ההרוגים במערכות ישראל , על הנרצחים וכולנו מתפללים לשלומם וחזרתם של החטופים והלוחמים

לפני שלושה וחצי חודשים, פתחנו בשעה טובה את הבית המאזן במכמנים.הבית מיועד לאנשים שמתמודדים עם הפרעת אכילה , חלקם עם פוסט ...
31/03/2024

לפני שלושה וחצי חודשים, פתחנו בשעה טובה את הבית המאזן במכמנים.
הבית מיועד לאנשים שמתמודדים עם הפרעת אכילה , חלקם עם פוסט טראומה מורכבת.
כמו תינוק שנולד, גם הבית הזה, צעד אחר צעד, גבשנו צוות מקסים, עברנו מסעות יחד עם הדיירים, מסעות בהם דייקנו צרכים, בנינו נהלים ייחודיים, גילינו כוחות גם אצלינו ובעיקר למדנו המון.
עבורי זה ממש מסע חיים, מסע לריפוי עצמי.
והיום אני שמחה לבשר שבשעה טובה, גם הבית במכמנים, מצטרף להסכם עם קופ״ח מכבי וללקוחות הקופה, הטיפול ללא עלות.
נשמח לקלוט כל מי שזקוק לטיפול
מחכים לכם במכמנים באהבה💜

בתים מאזנים, המהווים חלופה לאשפוז ומונעים אשפוז, הפכו לחלק מרכזי בתחום הטיפול בבריאות הנפש בארץ בכלל וכעת גם בתחום הטיפול בהפרעות אכילה. הבתים ממוקמים בקהילה ומעניק...

משפחת בית של תקווה מחפשת מדריכים/ מלווים לבית למתמודדים עם הפרעת אכילה בדגש פוסט טראומה שנמצא בישוב מכמנים אם אתם מכירים...
21/02/2024

משפחת בית של תקווה מחפשת מדריכים/ מלווים לבית למתמודדים עם הפרעת אכילה בדגש פוסט טראומה שנמצא בישוב מכמנים
אם אתם מכירים אנשים שעובדים עם הלב, מחפשים עבודה מאתגרת , מענינת, ומצמיחה כאחד, תשתפו את הפוסט

*תקווה על ההר- הבית המאזן הדיאלוגי למתמודדים עם הפרעת אכילה* אחרי שש שנים שלוינו מאות אנשים בבתים של תקווה בכרמיאל, פתחנ...
08/01/2024

*תקווה על ההר- הבית המאזן הדיאלוגי למתמודדים עם הפרעת אכילה*

אחרי שש שנים שלוינו מאות אנשים בבתים של תקווה בכרמיאל, פתחנו את הבית המאזן הדיאלוגי למתמודדים עם הפרעת אכילה, בישוב מכמנים.

מתמודדים עם הפרעת אכילה מרגישים פעמים רבות לבד, הם חשים היא שהסובבים איתם והחברה מתקשה לקבל אותם ולהבין את מצבם.

הפרעות אכילה נובעות ממצוקה נפשית או בעיה רגשית שהביטוי שלה בא ע״י האוכל. יש חיבור פיזיולוגי ורגשי בין אוכל לרגשות, חיבור שמבטא מצוקה גדולה.

בספרה של ד״ר איילה דראי היא מביאה ציטוטים מעבודת הדוקטורט שלה:

הפרעת האכילה יכולה לבטא *זעקה לעזרה*: ״הרגשתי שהרזון הזה זה סוג של , תעזרו לי, אתם לא רואים שהמצב שלי קשה? אני צריכה את העזרה שלכם , כי אם לא תעזרו לי, אני אמות״.

*ייאוש*:״ הפרעת אכילה זה אדם שמבטא את עצמו דרך האוכל, ושופט את עצמו דרך המשקל״.

*אובדן*: ״הרצון הזה להיעלם, כאילו יה אלוהים, תיקח אותי לאיזה שנתיים, שלוש, תעלים אותי מהמקום הזה. תן לי לחזור, עוד שנתיים, שלוש- אחרת: בריאה, מחוזקת רק לא להיות איפה שאני״.

*תקווה*: דרך הגעה לטיפול ורכישת כלים , גוברת האפשרות להתבטא. לפני כן פחדתי לבקש עזרה, היום אני כבר לא מפחדת לבקש עזרה״

אם גם אתם רוצים לנוע מייאוש ואובדן לתקווה, ולרכוש כלים להתמודד עם המצוקה שלכם, אנחנו מאמינים שלכל אחד יש את הדרך הייחודית שלו וביחד נוכל למצוא אותה.

אנחנו כאן בשבילכם ב״תקווה על ההר״.

הבית שלנו מאפשר טיפול בסביבה נעימה , מכילה ומשפחתית ובמגוון ערוצים:
*ליווי רפואי, פסיכיאטרי ותזונתי
*טיפול פסיכותרפיה פרטנית וקבוצתית
*בניית תוכנית מותאמת אישית מתוך הקשבה ודיאלוג לתקופת הטיפול בבית
*בניית תוכנית להמשך
*דיאלוג פתוח עם האדם ומשפחתו.

לפרטים ניתן לפנות:
*לד״ר יעל עדן ברוך: 0586607677
*לאליעד מנור : 0503983888 ( ניתן לשלוח ווצאפ)
או למייל שלנו: homeforhope1@gmail.com

קישור לדף הנחיתה:

https://tikva-house.com/

Address

הרצל
Karmi'el
11111

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when בית של תקווה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to בית של תקווה:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram

Category

הסיפור שלנו

קצת ממני – אליכם... העולם הזה של הפרסום והחשיפה הם דבר חדש לי ודורש ממני להכיר עולם חדש שפחות מוכר לי. הסתכלתי על דף הפייסבוק והאתר וכל פעם עולות בי מחשבות חדשות והרגשתי שאני רוצה לכתוב לכם משהו אישי ממני. אני נוסעת בזמן לתקופה בה עבדתי בבי"ח מזרע בעכו במחלקה סגורה לנשים. זוכרת את הקושי שהרגשתי לאורך שנים להסתובב עם צרור המפתחות ביד ולחזור לבית שלי כשמאחור נשארות הנשים שליוויתי. חלקן היו מאושפזות לאורך שנים והזמן עמד מלכת עבורן. בוודאי עולה אצלכם השאלה האם בית של תקווה הוא חלופה לאשפוז? האם תמיד צריך להחליף אשפוז? מאמינה שהאמת כמו בכל תחום בחיים, עוברת באמצע. אז כן, אשפוז זה דבר קשה וטראומטי, זה שינוי ממצב אחד בו נמצא האדם למצב חדש, מפחיד ולא מוכר שמפגיש את האדם והמשפחה עם פחדים, עם סטיגמה וסטיגמה עצמית. בספטמבר השנה אושפזתי בבי"ח בעקבות תסחיף בריאות. החיים שלי השתנו. לפני האירוע הייתי אדם פעיל מאד שעסק בספורט. אפילו עשיתי שלוש פעמים חצי מרתון. שכבתי בביה"ח ואסור היה לי לרדת מהמיטה. המחשב שלי היה איתי אבל כל הזמן הזהירו אותי שלא כדאי שיהיו איתי דברי ערך ולכן בלילה ישנתי עליו. הזמן עבר מאד לאט ובביקור הרופאים בבוקר, מצאתי את עצמי מול קבוצה של אנשי צוות שזורקים דברים מעל לראש שלי. " מדובר באשה נשואה , בת 47, אימא לשלושה ילדים שהגיעה בעקבות אירוע של תסחיף בריאות (הם בטח אמרו זאת בשפה רפואית). לא שאלו אותי: יעל מה שלומך, האם את צריכה משהו? בקושי נתנו המלצות להמשך בשחרור. המשפחה שלי שרגילה לאימא פעילה, אנרגטית, פתאום פגשה אימא שצריכה לנוח ומתעייפת בקלות. ואני מצאתי את עצמי מתמודדת עם התודעה שגם ספורט שהיה דבר משמעותי עבורי ואיפשר לי לנקות את המחשבות ולנשום, פתאום כבר לא פשוט ולא מובן מאליו ואני צריכה להתחיל לחזור לשגרה בקצב אחר. מזווית אחרת, לפעמים ישנם מצבים שדורשים אשפוז ואז אנחנו לא מחליפים אותם. שינוי צריך להתרחש בכמה מישורים. מחד, לפתח מודלים חדשים ולתת להם מקום ומאידך, להקים וועדה שתבחן את תנאי האשפוז, גודל המחלקות, כוח האדם והמודלים המשולבים בביה"ח, לא רק הפסיכיאטרים אלא בכלל. וכמובן נכנסות כאן הפוליטיקה, התפיסה והראיה המקצועית של מתי ומה אני עושה במסגרת אשפוז ומה נכון לעשות במסגרת הקהילה. לאורך כל השנים השתדלתי לעזור למשפחות ולאנשים שלוויתי, לפזר את הערפל והחרדה שליוו אותם ואני מתחייבת שגם בבית של תקווה נעשה את המיטב כדי לתת לדיירים שלנו ולבני משפחותיהם הרגשה שאנחנו כאן, מקשיבים ורואים אותם ובאים ממקום שעוזר למצוא את השביל המתאים לכל אדם ומשפחה כמו מגדלור שמאיר את הדרך. שלכם, יעל עדן