הגוף זוכר הכל.
כן, את הכל הוא זכר. זו הייתי אני שהדחקתי ודחסתי אליו את כל הזיכרון. מוזר לומר זאת, כי בעצם כל השנים האלה הייתי הכל חוץ מלהיות אני. מה שהיה אני, התכסה שכבות-שכבות של הגנות וניתוקים.
אבל הגוף זכר והוא שמר ממני את הסוד. ואני? אני בכלל שכחתי שיש לי גוף.
כלומר, ידעתי שהוא שם. תמיד ידעתי איכשהו שהוא איתי. לפעמים אפילו היה נדמה לי שהוא מנסה לדבר אליי. אבל לא הייתה לי יותר מדי סבלנות למה שיש לו להגיד. אתם יודעים, היו לי את הבעיות שלי, ומה הוא בא עם השטויות שלו עכשיו. אז התעלמתי והמשכתי בחיי. כאילו כרגיל, אבלתמיד עם תחושה שיש משהו לא מטופל. לא בסדר. משהו סדוק.
וכשנגמרה לי בבת אחת, אחרי חמש עשרה שנה, הסבלנות לעבוד עם ילדים ועזבתי את ההוראה, ופתאום נהיה לי קצת שקט והתפנה לי זמן להכיר את עצמי מחדש - התחלתי לחקור קצת את הגוף. זה היה מסוג הדברים האלה בחיים שקורים כאילו במקרה, אבל הם הכל מלבד מקרה. הנפש החכמה פשוט משכה אותי אל הגוף. אל החיבור ביניהם.
הגוף שידע כל הזמן פשוט חיכה שאשאל אותו. וכשהתחלתי לשאול, הוא גם התחיל לספר. בהתחלה הוא דיבר מעט, ואז סיפר לי עוד קצת ועוד קצת. במנות קצובות הוא סיפר לי הכל, לא חסך דבר. לפעמים שהתעייפנו הוא ביקש שנמשיך ביום אחר. הוא הזכיר לי דברים שבכלל לא זכרתי שהיו. הוא הסביר לי למה קשה לי. מאיפה מגיעה התקיעות. הוא היה שם בשבילי.
ברוכה הבאה לעצמך, הוא אמר לי יום אחד, ואז שתק במבוכה. לקח לך זמן להגיע, הוא הוסיף ללא ביקורת. אבל טוב שבאת.
ברוכים הבאים.
קוראים לי דינה ענבר. פסיכותרפיסטית מוסמכת בשיטת ביו-סינטזה ובהתמקדות, ומאמנת בשיטת סאטיה. וכן, בעצמי מטופלת ומתאמנת כבר שניםרבות בכלים המשלבים חיבור עמוק לגוף ולתחושות.
במשך יותר ממחצית חיי לא ידעתי דבר על הסיבות לקשיים בחיי. תמיד עבדתי עם הראש ועם הרגש. אף פעם לא העלתי בדעתי שהתשובות נמצאות דוקא בגוף.
חווית הגילוי האישית שעברתי אני באמצעות החיבור לגוף הובילה אותי במסלול טבעילמסלול שיאפשר לי להפיץ את הבשורה ככל יכולתי. לגעת בחיים של אנשים, כדי להקל על הכאב, לעזור לפרוץ מחסומים בלתי נראים, להוציא מהם את הניצוץ הפרטי שטמון עמוק בתוכם ובמקרים רבים פשוט נשכח.
שיטת סאטיה אהובה עלי במיוחד משום שהיא נותנת מקום של כבוד לפוטנציאל הטהור הזה שיש בכל אחד מאיתנו. הרבה לפני שהיא באה לשנות - היא קודם כל באה לנקות. לזכך את המתאמן ממטענים עודפים של חוסר כנות עם עצמו. לחלץ ממנו את גרעין היושרה הפנימית. את האנרגיה הטהורה, שהיא ורק היא המנוע לשינוי והצלחה.
איך זה עובד? פשוט נותנים לגוף לדבר. מקשיבים לנשימה, לתחושות, לשפת הגוף. נכון, לפעמים הוא קצת מתבייש או מגמגם בהתחלה. אחרי הכל, הוא לא רגיל כל כך להיות באור הזרקורים. אני לא מאמינה בלהפעיל עליו לחץ של מטרות. להיפך, רק תנו לו קצת לשהות במרחב הזה של הלא יודע. תנו לו את הוודאות של אי הוודאות. תופתעו לגלות כמה מהר הוא יאמר לכם:
ברוכים הבאים לעצמכם.
