דנה וינטר מטפלת רגשית באמצעות ספורט ותנועה לילדים, נוער ומשפחות קשב

04/11/2025

יש רגעים בחיים שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו פשוט לא "מסונכרנים" עם העולם.
שאנחנו מנסים הכי חזק שיש, ועדיין משהו לא עובד כמו אצל כולם. אולי אתם מכירים את התחושה הזו, של ביקורת עצמית שקטה, של תהיות "למה אני כזה?" או "למה לי זה כל כך קשה?". התחושה הזו יכולה ללוות אותנו שנים, לגרום לנו להרגיש שאנחנו "מקולקלים" או "לא מספיק טובים".

הפרעת קשב היא לא "הפרעה" במובן של קלקול, היא פשוט דרך פעולה אחרת של המוח. תזמורת פנימית שמנגנת בקצב ייחודי משלה. ואתם יודעים מה? זה בסדר גמור. זה לא אומר שאתם פחות טובים, אלא פשוט שאתם פועלים אחרת.
מודעות היא לא נטל, היא הצעד הראשון והחשוב ביותר בדרך להבנה עצמית עמוקה יותר, ומשם לחיים עם פחות ביקורת ויותר קבלה עצמית.

ככל שנבין את המנגינה הזו, כך נוכל ללמוד לרקוד איתה, במקום להילחם בה. זה המקום שבו מתחילה הסליחה העצמית, וההבנה שאפשר להתקדם הלאה, ברוגע ובביטחון.

1. הפרעת קשב היא הפרעה נוירולוגית. כלומר היא קשורה לוויסות לקוי בשחרור הדופמין במוח. אנחנו נולדים איתה והיא מלווה אותנו לאורך כל החיים, היא לא נעלמת. זו לא בחירה, זו פשוט דרך פעולה של המוח.

2. תורשה. לרוב זו הפרעה גנטית שעוברת בתורשה. אם לילד שלכם יש, יש סבירות גבוהה שלאחד מכם ההורים יש גם. לעיתים נדירות יותר, היא יכולה להיווצר גם מסיבוכים במהלך ההיריון.

3. הפרעת קשב היא מכלול של קשיים שבאים לידי ביטוי בתפקודים הניהוליים שלנו. זה יכול לכלול קושי בהתארגנות, בניהול זמן, שליפה מזיכרון עבודה, קושי עם שינויים ומעברים, ויסות רגשי מאתגר, נטייה לראייה בשחור לבן, דחיינות, מוטיבציה נמוכה, פרשנות מוטעית של מצבים חברתיים ולעיתים גם קשיים בכישורים חברתיים. כל אלו הם לא "חולשות אופי", אלא אתגרים נוירולוגיים.

4. מכיוון שהאבחון מתבסס על סימפטומים, נראה שונות רבה בחומרת ההפרעה ובהתבטאותה בין אדם לאדם. אין שני אנשים עם הפרעת קשב זהים. יש גם הבדלים מגדריים: בנות נוטות להיות מופנמות יותר, שקטות וחולמניות, בעוד בנים לעיתים קרובות מוחצנים יותר ומפריעים. ההבדלים האלה חשובים כדי להבין את מגוון הביטויים.

5. חשוב לדעת שהפרעת קשב יכולות להתלוות (ולא תמיד) עם קשיים נוספים כמו חרדה, דיכאון, קשיי ויסות חושי, לקויות למידה, הפרעת התנהגות מתריסה (ODD), או OCD (הפרעה טורדנית כפייתית). מודעות לכך מאפשרת לנו לגשת לטיפול הוליסטי יותר.

הידע הזה, כשהוא מגיע ממקום של קבלה והבנה, הוא כוח אדיר. הוא מאפשר לנו להפסיק להאשים את עצמנו, להתחיל להתייחס לעצמנו בסלחנות ובהבנה, ולמצוא את הדרך הייחודית לנו או לילדינו לפרוח. זו לא "בעיה שצריך לתקן", זו דרך חיים שצריך ללמוד לנהל באהבה ובחמלה. מכאן, אפשר להתקדם, צעד אחר צעד, בביטחון וברוגע, עם הכלים הנכונים.

26/10/2025

אני מבינה כמה רוצים למצוא פתרון שיקל, התקווה הזו למצוא משהו שיעזור. רגע לפני שאתם מנסים עוד 'פתרון קסם' שרק מייצר ציפיות שווא, בואו נשים את הקלפים על השולחן.

הנקודה הראשונה והחשובה ביותר היא ש-ADHD *אינה* מחלה והיא *אינה* ניתנת לריפוי. היא הפרעה נוירו-התפתחותית עם בסיס גנטי, הקשורה למבנה המוח. האמונה ש"פתרון קסם" תזונתי יעלים אותה (הוא גורם לה) היא מסוכנת, כי היא מסיטה את הפוקוס ממה שבאמת עובד: טיפולים מבוססים מדעית כמו תרופות או טיפול התנהגותי, שיכולים לשנות חיים.

אוכל כ"מאיץ" או "מעכב" תסמינים
אז למה בכלל לדבר על אוכל וספורט? כי למרות שהם לא "התרופה", הם ה"מאיץ" או ה"מעכב" של התסמינים. המוח שלנו, בטח כשיש ADHD, הוא כמו רכב מרוץ. הוא זקוק לדלק סופר איכותי, אחרת הוא יגמגם, יתחמם ויאבד שליטה. כשהוא מקבל "זבל", התסמינים מתגברים. כשהוא מקבל דלק פרימיום הוא מתייצב, מתפקד טוב יותר, ופתאום היכולת לתכנן, להתרכז ולשלוט בדחפים, משתפרת פלאים. זה לא ריפוי, זו אופטימיזציה.

אז מה כן אפשר לעשות? הכלים האמיתיים:

הדלק הנכון למוח: תזונה בריאה עשירה בסיבים, פירות וירקות יכולה לסייע עם תסמיני ADHD. אומגה 3 יכולה לשפר קשב ולהפחית היפראקטיביות. זינוקים וצניחות ברמות הסוכר גורמים למוח לצאת מאיזון, מה שמחמיר היפראקטיביות ואימפולסיביות. גם צבעי מאכל וחומרים משמרים יכולים להשפיע לרעה על חלק מהילדים. תחשבו על זה ככה: אוכל בריא הוא כמו שמן איכותי למנוע הגורם לו לעבוד חלק יותר.

ומה עם ספורט? זו לא רק דרך לשרוף אנרגיה, זו דרך לבנות מוח חזק יותר. המוח שלנו ממשיך להתפתח עד אמצע שנות העשרים המאוחרות, ופעילות גופנית קבועה מקדמת את ההתפתחות הזו, יוצרת קשרים עצביים חדשים ומשפרת את היכולת להתמודד עם תסמיני ADHD. זה כמו אימון כושר למוח - הוא לא משנה את המבנה הבסיסי, אבל הוא מחזק את השרירים, משפר את הסבולת ומאפשר תפקוד טוב יותר ביום יום.

הבנה זו היא המפתח. אנחנו לא מחליפים טיפול רפואי, אלא משלימים אותו.
כשמשלבים את הטיפולים המוכחים מדעית עם תזונה נכונה ופעילות גופנית קבועה, אנחנו נותנים לילדים ולמבוגרים עם ADHD את הכלים הטובים ביותר למצות את הפוטנציאל שלהם ולחיות חיים מלאים ואיכותיים יותר. זה לא קסם, זו אסטרטגיה חכמה.

*"מבוסס על המחקרים: (Del-Ponte et al., 2017, 2019)

25/10/2025

השעון שלי והשעון של היקום שני דברים שונים ולא מקבילים.
בשעון שלי מתוך 24 שעות נשארות בפועל 3, אחרי עוד 5 דקות במיטה ורגע שניה חייבת לבדוק משהו.

בקיצור ובשביל לא לבזבז לכם את הזמן, מזכירה שהיום מזיזים את המחוגים שעה אחורה (יש עוד שעה להיות במיטה).

בתמונה השעון בעיר העתיקה של בודווה, מונטנגרו

11/10/2025

אני תמיד אומרת לעצמי (וגם לאחרים, גם אם הם לא ביקשו 😉) אל תניחי שאנשים יודעים מה את יודעת.
וכשזה מגיע להפרעת קשב? וואלה, יש סיבה טובה מאוד להזכיר את זה.

יש כל כך הרבה מידע שם בחוץ.
חלקו מעולה ועוזר, וחלקו... בואו נגיד שהוא מבוסס יותר על טריללי וטרללה מאשר על מחקר או הבנה עמוקה.
כל כך קל ללכת לאיבוד בתוך כל זה.

אני רוצה לדבר על משהו ספציפי: טיפול רגשי בתנועה.
מה שאני עושה בעצם.

יש הרבה טיפולים נפלאים שמשלבים תנועה הידרותרפיה, רכיבת סוסים, ועוד. הם לגמרי יכולים לחולל פלאים! אבל חשוב לדעת שלא כל טיפול שיש בו תנועה הוא בהכרח "טיפול רגשי בתנועה" במלוא מובן המילה. השאלה היא לא "טוב או רע", אלא "מה המטרה ואיך בדיוק עובדים?"

מה ההבדל בעצם?

טיפול רגשי בתנועה עובד במודע על החיבור העמוק בין הגוף לנפש. המטרה היא לא רק להזיז את הגוף, אלא להבין מה קורה בפנים, איך רגשות באים לידי ביטוי בגוף, איך אפשר לווסת אותם דרך התנועה, ואיך התובנות האלה עוברות איתנו לחיי היומיום.

כתבתי מאמר שמגלה את כל הסודות על חשיבות הספורט הרבה מעבר לכיף של הדופמין, ואיך זה משתלב עם כל מה שדיברנו על טיפול רגשי בתנועה.
אני תמיד אומרת לעצמי (וגם לאחרים, גם אם הם לא ביקשו): אל תניחי שאנשים יודעים מה את יודעת. וכשזה מגיע להפרעת קשב? וואלה, יש סיבה טובה מאוד להזכיר את זה.

יש כל כך הרבה מידע שם בחוץ – חלקו מעולה ועוזר, וחלקו... בואו נגיד שהוא מבוסס יותר על טריללי וטרללה מאשר על מחקר או הבנה עמוקה. קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך כל זה.

אז בואו נדבר על משהו ספציפי: טיפול רגשי בתנועה.

יש הרבה טיפולים נפלאים שמשלבים תנועה – הידרותרפיה, רכיבת סוסים, ועוד. הם לגמרי יכולים לחולל פלאים! אבל חשוב לדעת שלא כל טיפול שיש בו תנועה הוא בהכרח "טיפול רגשי בתנועה" במלוא מובן המילה. השאלה היא לא "טוב או רע", אלא "מה המטרה ואיך בדיוק עובדים?"

מה ההבדל בעצם?

טיפול רגשי בתנועה עובד במודע על החיבור העמוק בין הגוף לנפש. המטרה היא לא רק להזיז את הגוף, אלא להבין מה קורה בפנים – איך רגשות באים לידי ביטוי בגוף, איך אפשר לווסת אותם דרך התנועה, ואיך התובנות האלה עוברות איתנו לחיי היומיום.

כתבתי מאמר שמגלה את כל הסודות על חשיבות הספורט הרבה מעבר לכיף של הדופמין, ואיך זה משתלב עם כל מה שדיברנו על טיפול רגשי בתנועה. https://danawinter.co.il/dophamin ואני ממש אשמח אם תקראו 💙

למה זה כל כך חשוב לדעת?

כי כשמחפשים טיפול לילד עם הפרעת קשב, כדאי לדעת מה בדיוק מקבלים ומה המטרה. לא בשביל לשפוט, אלא בשביל לבחור נכון.
ואני ממש אשמח אם תקראו 💙

ו...בלי קשר יש עוד מאמרים רבים וטובים

"אה, ברור שספורט עוזר לילדים עם ADHD - זה מעלה להם דופמין במוח!" כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? כן, זה נכון - פעילות גופנית אכן מעלה את רמות הדופמין. אבל

08/10/2025

"אני לא מסוגל לשחות 200 מטר" אמר לי בתסכול שחיין בן 13 "משהו שם לא עובד לי ואני פשוט לא מצליח!" הוסיף

200 מטר זה נשמע כמו מרחק פשוט, אבל לילדים רבים עם הפרעת קשב, זו יכולה להיות משימה מאתגרת. הם מתחילים בהתלהבות, שוחים 50 מטר מהר מאוד, ואז הקצב משתנה, הקשב מתפזר, והתסכול עולה. הם רוצים, הם מנסים, אבל משהו "נתקע".

הקושי הזה בבריכה הוא לא רק פיזי. הוא מראה מדויקת לקושי לווסת את עצמם בחיים עצמם.

הוא משקף את הקושי להחזיק משימה לאורך זמן, לנהל אנרגיה, ולמצוא את האיזון העדין בין רצון להשתלב לבין צורך בשקט פנימי.

"אני מרגיש בודד," אמר לי פעם נער בן 13, "אבל גם לא יכול להיות עם חברים כל הזמן." המשפט הזה מבטא את המתח בין הצורך בקשר משמעותי לבין הצורך במרחב אישי- מתח שרבים מהילדים שלנו חווים בעוצמה, בדיוק כמו הקושי לסיים 200 מטר שחייה ברצף.

בטיפולים שלי אני לוקחת את אתגר ה-200 מטר והופכת אותו לכלי.
אני לא רק מלמדת אותם לרוץ או לשחות , אני מלמדת אותם באמצעות התנועה איך לפרק כל משימה גדולה למקטעים קטנים וניתנים לניהול.
איך להתחיל בקצב שמרגיש נכון, ורק אז, בהדרגה ובמודעות, להגביר.
בשפה המקצועית קוראים לזה 'מתגברות'.

מה הם לומדים? ספירה.
זו ספירה שמלמדת את המוח ליצור לעצמו מסגרת, לווסת. לספור תנועות, זמנים, מקטעים. זהו "עזר חיצוני" למוח שמתקשה בוויסות פנימי. זה מלמד אותם למצוא את נקודת האיזון העדינה בין מאמץ למנוחה, בין אינטנסיביות לשחרור, בין התמודדות לשקט.

והשינוי? הוא לא נשאר רק במים. הוא מתחיל להדהד בחיים עצמם
הם לומדים לנהל טוב יותר את האנרגיה, את הקשב, ואת הרצונות שלהם.

הנער לא צריך לבחור בין בדידות מוחלטת לבין עומס חברתי מתיש. הוא לומד ליהנות מ"שעה איכותית" עם חברים, ואז, בלי רגשות אשם, למצוא את הזמן שלו להתמלא מחדש- איך ליישם את אותם כלים בשחייה או בריצה כדי להגיע ליעדים אחרים בחיים.

אם אתם רוצים להעניק לילדכם כלים אמיתיים לחיים מאוזנים יותר, כלים שיעזרו לו בבית הספר, בחברה ועם עצמו. אני כאן

05/10/2025

"אני מסתכלת על הסדר שלה בחדר, בבית, הכל עומד במקום, ורק אצלי הכל בלאגן, דברים זרוקים בכל מקום, השולחן מלא בשטויות..."

ישבתי אצל חברה שלי, גם היא מאובחנת עם ADHD , הסתכלתי סביב. הבית שלה נראה כאילו נלקח ממגזין עיצוב. כל דבר במקום. כל שטח נקי. אפילו המגירות מסודרות בקפידה!

איך זה יכול להיות? הרי לשתינו יש הפרעת קשב!
הרגשתי כמו תרמית. כאילו אחת מאיתנו לא באמת יש לה הפרעת קשב.
שנים חשבתי שאני "עושה" ADHD באופן לא נכון.
כאילו יש ספר הוראות שכולם קיבלו חוץ ממני.

ואז היא הודתה בפניי: "את יודעת למה הבית שלי כל כך מסודר? כי אם יש לי אפילו חפץ אחד לא במקום, אני מאבדת שליטה. זה מנגנון הישרדות שלי."

שתי נשים עם הפרעת קשב ויש בניהן שוני, מה זה אומר בעצם?

1. שהפרעת קשב היא לא "פתרון אחד מתאים לכולם"-יש שונות בין אנשים, גם בהפרעת קשב, והיא ייחודית לכל אחד מאיתנו.

2. חלק מאיתנו הופכים את הסדר למשימת חיים כדי להתמודד עם הכאוס הפנימי.

3. אחרים מוצאים דרך לתפקד בתוך מה שנראה מבחוץ כמו אי-סדר, אבל הוא למעשה "מפת התמצאות אישית" וייחודית מותאמת למאפייני התפקוד הקוגניטיבי שלהם.

4. ויש את אלה שנעים בין שני הקטבים האלה, בהתאם לנסיבות, למצב נפשי או לעומס קוגניטיבי משתנה. לפעמים אפילו באותו שבוע!

בעצם...החברה שלי צריכה סדר קיצוני כי הוא מפחית את העומס החושי והמנטלי שלה.
ואני חושבת דווקא בצורה מרחבית. אני זוכרת איפה הדברים נמצאים לפי מיקומם במרחב ולא לפי קטגוריות. הערימות שלי הן למעשה מערכת זיכרון ויזואלית!

אז אם גם אתם מרגישים "שונה" או "לא מספיק טובים" בהשוואה לאנשים אחרים עם הפרעת קשב, זה הזמן להפסיק ! אנשים הם מורכבים ושונים וגם הפרעת קשב היא מורכבת כל כך שלא באמת אפשר להשוות בין האנשים.

הפרעת הקשב שלך היא שלך בלבד, עם הקשיים הייחודיים שלה אבל גם עם הכוחות והיכולות המיוחדות שהיא מביאה איתה.

לעוד טיפים, רעיונות, אסטרטגיות מוזמנים ומוזמנות להצטרף לקבוצת הוואטסאפ שלי . תכתבי לי בתגובה ואשלח קישור

01/10/2025

אליאס.

הטירוף סביב אליאס? מוכר לי.
כולם רוצים אותו, כולם מחפשים אותו, וכולם מגלים שאין.

אתמול, אחרי אימון, שמעתי את זה שוב. "אין אליאס", נאנחה מישהי. "אני חייבת את זה למפגש הבא".

כמי שחיה ונושמת עולם של משחקים, וכמי שממציאה לא מעט כאלה בעצמה (ולא, אין לי אליאס בסטוק, למקרה שתהיתם), אפשר למצוא פתרונות יצירתיים.

אז הנה כמה רעיונות שאפשר לאמץ, כדי להחזיר את הכיף והצחוק לשולחן המשחק, גם בלי המשחק המקורי:

1. טאבו הדוד הקרוב. אם אתם מחפשים משהו קנוי ומוכן, טאבו הוא אחיו הגדול של אליאס. הרעיון זהה: להעביר מילה בלי להשתמש במילים מסוימות. קלאסי, מוכר, וכיף לא פחות.

2. אליאס בגרסה הביתית. מפורסמים בהפתעה: קחו פתקים, שכל אחד יכתוב שם של אדם מפורסם (בלי תחום עיסוק). המטרה: להעביר את השם במילים בודדות, והקבוצה צריכה לנחש כמה שיותר שמות בדקה. פשוט, מצחיק, ומגניב.

3. מי אני? 21 שאלות על המצח: מדביקים לכל אחד מדבקה עם שם (אדם, חפץ, מקום, מה שבא לכם) על המצח, בלי שהוא יראה. מטרת המשחק: לגלות מי אתם באמצעות שאלות שניתן לענות עליהן רק ב"כן" או "לא". משחק חשיבה וצחוק מובטח.

4. פנטומימה סדרות וסרטים. הקלאסיקה של "חברים"! פנטומימה שמתמקדת רק בשמות של סדרות וסרטים. תתכוננו לחיקויים בלתי נשכחים ולרגעים קורעים מצחוק.

אז מי אמר שצריך קופסה יקרה כדי ליהנות?

חג אופניים ומשחקים שמח 😉

28/09/2025

דמיינו לרגע שאתם רצים במרתון.

לא סתם רצים, אלא מרתון תמידי, כשכל צעד דורש פי שניים אנרגיה, ובכל פינה מחכים לכם מכשולים שרק אתם רואים. ואז, מישהו מהצד צועק לכם: "למה אתם לא רצים מהר יותר? זה לא כל כך קשה!"
זו בערך התחושה כשמישהו חי עם הפרעת קשב ושומע משפטים כמו "למה כל כך קשה לך לעשות את זה?" או "כשאתה רוצה, אתה יכול'. הרשימה שלפניכם היא בדיוק אוסף המשפטים האלה!

משפטים (32 ליתר דיוק) שמפספסים את הכוונה האמיתית, והזמנה להצצה כנה אל תוך עולמם של מי שמתמודדים עם הפרעת קשב, כדי שנוכל כולנו ללמוד איך לדבר, להבין ולהכיל טוב יותר.

כי לפעמים, שינוי קטן באופן שבו אנחנו מדברים (וזה נכון לגבי כל האנשים), יכול לעשות הבדל ענק באופן שהם מרגישים.

"מה הבעיה לעשות ?…"
"למה כל כך קשה לך לעשות? "
"איך את יכולה לעשות x ולא יכולה לעשות משהו הרבה יותר פשוט?"
"כשאת רוצה, את יכולה"
"איפפ תפסיקי לזוז"
"תפסיקי לקפוץ ולהיכנס לאחרים בדיבורים"
"איזה הזויה איך את הופכת משפטים"
"יש לך בעיות בזיכרון אהה?"
"את לא עקבית"
"אין דבר כזה הפרעת קשב זה סתם תירוץ של עצלנים"
"מכיר/ה את הקושי שלך, את יודעת היום לכולם יש קצת ADHD "
"עצלנ/ית"
"יש לך פוטנציאל לא ממומש"
"תיקח/י זמן בטחון, את/ה לא מתכננ/ת זמן טוב, איך הגעת למצב הזה??"
״לכולם יש קשב וריכוז ומסתדרים מצוין בלי תרופות״
״את חושב/ת על זה יותר מידי״
״אבל את נראית על זה״
למה את/ה תמיד....
"את רגיש/ה מדי"
"פשוט תעשי/תכתבי/עדכני/וכו'..."
"למה את כל כך דרמטית"
"זה לא כל כך נורא"
"את כבדה"
"ציון טוב אבל היית יכולה לקבל 100."
" זה לא מה שמגדיר אותך"
"איך אתה עדין רווק?"
"אתה רק צריך להתאמץ/לנסות קצת יותר..."
"חסר לך בורג."
"את אדם אנוכי ואימפולסיבי"
"תעבדי יותר לאט"
"תעברי על זה שוב"
"מה הבעיה לעשות את זה? פשוט תעשה את זה"

שכחתי משהו? 🤔

בפעם הבאה שמשפט כזה עולה לכם בראש, עצרו.
זכרו שהבחירה במילים של אמפתיה והכלה היא הדרך שלנו לבנות גשרים, להעניק תמיכה אמיתית, ולתת למי שמאובחן ב ADHD את היחס הראוי.
בואו ניקח אחריות על המילים שיוצאות מהפה או מהמקלדת.

מוזמנים/ות לשתף את הפוסט הזה.

22/09/2025