31/10/2025
הוא אמר “לא אכפת לי” כמעט על כל דבר...
עד שפעם אחת שבר ביצה.
זה לא היה על אוכל.
זה היה על אמונה, על התנסות, על הרצון לחזור להרגיש.
הוא בן עשר.
ילד חכם, חד, מצחיק, כזה שתמיד יש לו תשובה מוכנה.
אבל כמעט בכל מה שקשור לשיח שקשור אליו, רצונות, תחושות או רגשות אמר: “לא יודע”, “לא משנה”, “לא אכפת לי.”
בבית היו התפרקויות שנראו כמו התפרצויות זעם,
כמעט בלי חוגים, בלי חברים, מעט נוכחות בבית הספר.
הכול היה קצת שטוח ורחוק מאוד מהמציאות,
כי מתחת לפני השטח יש ילד אינטליגנט, סקרן ומלא חיים.
התחלנו להיפגש במטבח.
לא בשביל לבשל, בשביל להרגיש.
הכנו מתכונים בעזרת AI, והוא מיד רצה אבל גם נבהל.
“אני בטוח אהרוס.”
“זה יתקלקל בגללי.”
“תעשי את, אני לא יודע.”
אז אמרתי לו שגם אני לא באמת יודעת,
שבעצם אנחנו לומדים יחד.
ושלפעמים כדי להצליח, צריך גם להרוס קצת בדרך.
אז שברנו ביצים.
לשנו בצק.
המסנו, מרחנו.
צחקנו הרבה.
ובתוך כל זה נפתח משהו.
אפשר היה לדבר על תחושות, על פחדים, על אמונה בעצמי.
ואז הגיעו גם הצלחות.
מתכונים שהפכו לסיפורי גאווה קטנים.
ניסיונות שהפכו ל“זה דווקא יצא לי ממש טוב.”
“וואי, זה טעים.”
והוא חזר הביתה עם העוגיות, העוגות והלחמניות
קיבל מבטים מופתעים, מחמאות, חיוך מהלב.
וזה גרם לו להרגיש שהוא יכול ומצליח, שכדאי היה להעיז ולהתאמץ.
והיום?
הוא כבר לא רק מוכן לנסות, הוא יוזם.
לפעמים אני מקבלת הודעה לפני המפגש:
“מצאתי מתכון חדש, בא לי שננסה אותו יחד.”
אפילו נרשם לשני חוגים, יש רצון, סקרנות, חיים.
בטיפול באמנות ובבישול, התהליך מתרחש דרך עשייה ממשית ודרך קשר חי ונוכח.
החומרים, המרקמים והבחירה שבשימוש בהם מאפשרים לילד לגעת בתחושות עמוקות,
לתרגל ויסות, להתנסות בשליטה ובשחרור,
ולבנות מחדש חוויה של מסוגלות והצלחה.
זו למידה רגשית שמתרחשת דרך הגוף, דרך החוויה ולא רק דרך דיבור.
הדרך שלו לא נמדדת רק בתוצאה,
אלא ברגע שבו משהו מתחיל שוב לעניין.
שיש רצון, סקרנות, חיבור, אמונה.
ואם נודה על האמת.
זה נכון גם לגבינו, המבוגרים.
לפעמים אנחנו רק צריכים רגע אחד שבו מותר לטעות, לשבור ביצה, לצחוק.
ולגלות שדווקא שם משהו מתחיל להשתנות.
ואם אתם מרגישים שגם הילד שלכם זקוק למקום כזה.
שבו מותר לנסות, להתנסות, לגעת,
ולבנות מחדש ביטחון ותחושת יכולת.
דעו שהדלת שלי פתוחה.
לילך נח 🥰
0545446944
