עליזה צולנג Msw מטפלת רגשית ומדריכת הורים

05/11/2025

יום עבודה בטבע, ממליצה בחום לכל מי שעובד מהבית.
מוזמנים להצטרף אליי, שמורת טבע תל אפק

09/09/2025

בשלושת החודשים האחרונים הייתי ממוקדת בסיום ופרידה מילדים מקסימים שליוויתי במשך 3 שנים עד עלייתם לכיתה א', והזנחתי קצת את הבלוג ואת הקליניקה שלי, הזמן והאנרגיה לא הספיקו לשניהם.

עכשיו, אחרי שנפרדתי מהילדים והם עלו לכיתה א', סיימתי עם מעבר דירה ולאט לאט חוזרת לשגרה. הפוקוס הוא שוב בקליניקה.

השנה בחרתי שלא להמשיך לעבוד בגן, ובמקומם החלטתי להוסיף עוד יומיים בקליניקה. שעות נוספות נפתחו לכל מי שמעוניין או מכיר מישהו שמעוניין לעבור תהליך של הקשבה לעצמו, גדילה והתפתחות ביחד איתי.

מוזמנים לקרוא פוסט חדש שעלה לאתר על סיום פרידה ושינוי, פוסט שמסמן כי חזרתי לכתוב במלא הכוח.
https://www.alizacu.net/post/ending-farewell-and-change
מקווה שתהנו.

מוזמנים ליצור איתי קשר בכל דרך שתרצו.

תקופה ארוכה שלא כתבתי כאן. הייתי במעין קיפאון לא צפוי, והפוסט הזה הוא חזרה אל הכתיבה – ממקום אישי מאוד, על סיום, פרידה ושינוי.בשלוש השנים האחרונות עבדתי כמטפלת רגשית ....

28/04/2025

ביום הזיכרון הזה אני מוצאת את עצמי חושבת במיוחד על הילדים.
על אלו, שלצערנו, הפכו ברגע אחד לחלק ממשפחת השכול – ונושאים בליבם שבר גדול, יום אחרי יום.
עבור חלקם זהו יום הזיכרון הראשון שבו הם מתמודדים עם אבלם מול עיני הציבור.
ואנחנו, המבוגרים שסביבם, מפנים אליהם מבט אחר – מבט שרואה, מרגיש, ומכבד.
יום הזיכרון מאפשר לכאב, שלרוב מונח בשקט לצד החיים, להיות במרכז. ייתכן שיחושו כי, ביום זה, נכפה עליהם להתאבל באופן שהוא לא אותנטי ואף מלאכותי, ייתכן ויחושו כי דווקא היום הזה, נותן לאבלם וכאבם מקום ותשומת לב.
יש כאבים שילד לא אמור להכיר כל כך מוקדם. ולפגוש את הכאב הזה בעיניהם – כואב גם לי באופן שלעיתים קשה להכלה.
לא בחרתם להיות גיבורים, אבל אתם גיבורים.
אני שולחת לכם חיבוק גדול, אתם בליבי היום, ולא רק היום.

לקריאת פוסט כיצד התמודדתי עם שכול של ילדים כמטפלת רגשית מוזמנים לקרוא כאן https://www.alizacu.net/post/memorial-day-25

11/04/2025

חג פסח נוסף, שקשה לחגוג בלב מלא ושלם ואולי דווקא בגלל התקופה הארוכה שבה אנחנו נאבקים להשיב את החטופים ואת חיינו למשהו חדש ושלם יותר אני מבקשת עבור עצמי, ומזמינה גם אתכם לקחת פסק זמן ממרוץ החיים ומהאתגרים, ולהפנות את הלב לדברים החשובים שלעיתים נדחקים הצידה בלי משים. מבלי לשכוח את 59 החטופים שעדיין לא שבו אלינו – לשאת תפילה לשובם במהרה ולחיזוק לב משפחותיהם. אתם בליבנו תמיד🎗️
מוזמנים לקרוא את הפוסט המלא – בתקווה שהוא יעניק השראה להתמסר בימי החג לדברים שיעשו לנו טוב, כדי לחזור לשגרה עם כוחות מחודשים.
חג פסח שמח 💛
https://www.alizacu.net/post/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A2-%D7%A4%D7%A1%D7%97-%D7%91%D7%90

27/01/2025

היום, יום השואה הבינלאומי, אני מזמינה אתכם לקרוא ולחשוב על כוחות פנימיים שיכולים להפוך כאב וסבל למנוע צמיחה. שורד השואה ד"ר ויקטור פרנקל האמין שכל אדם יכול למצוא משמעות ותקווה גם בתנאים הקשים ביותר. פיתח תפיסה שסייע לאנשים רבים. מילותיו ותפיסתו מהווים השראה עבורנו בתקופה מורכבת זו שאנו עוברים.
בפוסט המלא באתר תוכלו לקרוא על הקשר בין משמעות ותקווה, והשפעתם על ההתמודדות שלנו עם הכאב והסבל שבמציאות הנוכחית. זהו רגע לעצור, לשאול את עצמנו: מהי המשמעות שאנחנו בוחרים לקחת מהחיים? ולהתפעל מהשורדות הגיבורות ששבו אלינו ואמן וכולם ישובו במהרה.

לקריאה לחצו כאן
https://www.alizacu.net/post/grow-from-the-pain-hope-and-meaning-in-choosing-again-in-life

04/11/2024

שמחה לשתף אתכם שעלה לאוויר אתר חדש alizacu.net שמציג אותי ואת הטיפולים הרגשיים שאפשר למצוא אצלי בקליניקה ובזום. מוזמנים לקרוא להתרשם, לחוות דעה ולשתף🥰

06/06/2024

הרבה מאיתנו מוצאים את עצמנו אוחזים בחוזקה בחיים, מפחדים לשחרר - אבל האם אי פעם חשבתם שדווקא השחרור יכול להביא לכם יותר?

אחת התגובות הטבעיות שלנו היא לאחוז חזק בחפץ, באדם, בעבודה או במיומנות, ומתקשים להרפות, גם כאשר זה לא עוזר לנו. זה קורה לכולנו, במצבים מסוימים ועם אנשים מסוימים. הפרדוקס הוא שאם נרפה, יהיה לנו יותר ממה שאנחנו מנסים לאחוז בו בכל כוחנו.
בתקופתי כמטפלת באמצעות בעלי חיים, ראיתי איך ילדים ומבוגרים סוגרים את היד כאשר הם אוחזים באוגר כדי למנוע ממנו ליפול או לברוח. הכוונה טובה, אך האוגר מרגיש לכוד ומנסה להשתחרר. כשפותחים את היד, האוגר נשאר בנינוחות, ולשניהם נעים ומהנה.
במפגשים עם מבוגרים אני שומעת על הקושי לשחרר ולהרפות. התחושה שאם ירפו יאבדו את מה שיקר להם, למרות שהם מרגישים שהם מאבדים אותו גם ככה. האחיזה החזקה היא לעיתים קרובות תגובה אוטומטית מחשש להיפגע או לאבד משהו חשוב.
אני עצמי נוטה להיאחז במוכר והידוע, מתקשה לתת לדברים חדשים מקום. כך אני מונעת מעצמי הנאה ושמחה, ואת ההזדמנות לגדול ולהתפתח. עם הילדים אני בתנועה בין אחיזה ושחרור, מנסה להרפות מהחבל שקושר בינינו באהבה ובאחריות.
דימוי האוגר מזכיר לי להרפות ולהיות באזורים שנראים לא נוחים אך מעניקים את המרחב לצמיחה. להיחשף בפוסטים כאן זה לא קל לי, אך החלטתי להעיז ולהציג את עצמי ואת עיסוקי ברשת.
אני יודעת שעזרתי בעבר ועוזרת כיום לאנשים להכיר את עצמם ולרכוש מיומנויות שמלוות אותם בחייהם, מאפשרות להם לחיות בביטחון, תקווה וחיוביות. אני רוצה להמשיך ולהעניק את התמיכה הזו לכל מי שמעוניין.
אני מושיטה יד לאלו שרוצים להושיט לי יד בחזרה.
מזמינה אתכם לשתף אותי במחשבותיכם ובמצבים שבהם אתם מזדהים עם התחושות הללו של אחיזה או הרפייה.

26/05/2024

26/05/2024

אני שמחה להציג את כרטיס הביקור החדש שלי.
זהו כרטיס שאני מאוד גאה בו,
אני מרגישה שהוא מצליח להעביר בצורה טובה את סוג התהליך שאני מציעה בתחום הטיפול הרגשי והדרכת ההורים
הסלוגן "מקום לאהוב – מרחב בטוח עבורך" מבטא את הגישה שלי ליצירת סביבה חמה, מקבלת ותומכת לכל אדם לחוות צמיחה ושגשוג אישי.
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך הפרטים המופיעים בכרטיס ולקובע פגישת היכרות ולהצטרף למסע של התפתחות רגשית וקשר משפחתי מחובר יותר.
אני כאן בשבילכם – להקשיב, לתמוך, וביחד לצאת למסע למימוש הפוטנציאל שלכם.
מוזמנים לשתף אותי מה דעתכם על העיצוב ולשתף את העיצוב החדש והמסר שהוא מעביר עם חבריכם.
תודה לכל מי שנמצא איתי בדרך הזו, תומך, מלווה וסבלני את מול העקשנות שלי.

12/05/2024

היום הוא יום שבו האישי והציבורי מתחברים. ההקרבה של חיים למען החיים, ההכרה שחיינו הבטוחים קשורים בקשר ישיר למותם של בנים ובנות אהובים של אנשים שלא הכרנו מעולם. זהו יום שבו יותר מתמיד אני זוכרת להודות על הזכות שיש לי לחיות את חיי, זוכרת את הזכות והחובה שלי להגיד תודה לנופלים ולמשפחותיהם. לחזק אותם היום, יום שבו כולנו מפנים את תשומת הלב שלנו מהחיים שלנו, אליהם. עוצרים את השגרה שלנו כדי להיות שם עבורם ולחזקם. השנה יותר מתמיד הקשר בין ההקרבה הקשה מכל לבין יכולתנו לחיות בארצנו האהובה הוא חזק וברור רבים מאיתנו איבדו את החופש את העצמאות ואת היכולת לממש את זכותם לחיים עם כבוד, 132 אנשים עדיין מחכים לקבל את החופש בחזרה, נתפלל לשובם במהרה ונחזק את משפחותיהם בתקופה קשה של חוסר וודאות זו. היום נגיד תודה לכל מי שהקריב את חייו, נחבק ונחזק את כל המשפחות והחברים שאיבדו את יקיריהם במלחמות ישראל ובפעולות האיבה. באופן אישי אני בוחרת להקדיש את הפוסט הזה לזכרה של סיגל איטח ז"ל שנרצחה ב-7.10 ותחסר תמיד. חיוכה המיוחד שסיפר לעולם מיהי ברגע אחד ייזכר לעד על ידי אהוביה ומכריה. מחזקת אותם בשעה זו ומאמינה שסיגל שומרת עליהם מהמקום בו היא נמצאת. יהי זכרה ברוך.

05/05/2024

ביום השואה הזה, במסגרת עבודת שורשים הבנים שלי נחשפו לתמונות משפחתיות ישנות כל אחד בחר תמונה של צד אחר של המשפחה, התמונות והסיפורים העלו לתשומת הלב את האובדן של שתי המשפחות שאיבדו יקרים בשואה ואיתם אבדה היסטוריה משפחתית שאנחנו לא מכירים, אבדו לי קרובי משפחה שהיו יכולים להיוולד אלמלא השואה. היום, זה רגע לעצור ולזכור את הקורבנות, לכבד את אלו ששרדו ובעיקר את אלו שחיים עד היום ודואגים להעביר את זכר השואה לדורות הצעירים.
לזכרם של קרובי משפחתי שנספו.
ובתפילה לחזרתם של כל החטופים והשבויים בהקדם לביתם ומשפחתם 🎗️