22/10/2025
רגע של סיפור🤍
בוקר חמישי רגיל, הסיבוב הקבוע אבל רגע מיוחד ששינה את הכל. נכנסנו לאחת המחלקות עם עגלת הקפה, השארנו אותה בצד כרגיל והתחלנו לשאול אנשים אם הם רוצים לשתות. התפצלנו לאורך המחלקה, ובאחד החדרים שנכנסתי אליהם אני פוגשת אישה מבוגרת. לא עובר הרבה זמן ואני מבינה שהיא לא מדברת עברית. אני מתלבטת לשנייה אם להסתובב, אומרת לה "ספסיבה", תודה ברוסית (המילה היחידה שידעתי) ומתחילה לצאת. אני עומדת לעבור לחדרים הבאים ופתאום רואה אותה במסדרון, מחפשת אותי בעיניה. אני ניגשת אליה ומחליטה לנסות לתקשר בכל זאת. "Do you maybe want coffee?", מבט שואל על פניה. אני מנסה את מזלי עם תנועות ידיים ולאט לאט היא מבינה אותי ומבקשת קפה. אני פונה כדי ללכת להכין לה, והיא תופסת לי ביד- כמו אומרת בלי מילים, אל תלכי. ישבנו , דיברנו ולאט לאט היא סיפרה לי על עצמה, הכל בתנועות ידיים ובעזרת גוגל תרגום. זה היה רגע מיוחד. שגם מכשול השפה לא מסוגל לחסום.
עברנו למחלקה אחרת באותה קומה, אבל דמותה לא יצאה לי מהראש.
כשסיימנו את הקומה, חזרתי לחדרה להגיד לה שיש לנו מארזים ושנשמח לפנק אותה באחד.
היא לא הייתה במיטה.
אז החלטתי לעשות מעשה, לקחתי דף, עט ואת גוגל תרגום האהוב וכתבתי לה מכתב קצר ברוסית אותו השארתי לה על המיטה עם בלון.
בתקווה שתרגיש כמה היא מיוחדת.
כשחזרתי מאוחר יותר עם המארז , היא הייתה באמצע לנוח. התלבטתי אם לגשת, כמעט חזרתי אחורה ובשנייה האחרונה דפקתי ושאלתי בשקט אני יכולה להיכנס?
היא רק ראתה אותי והזדקפה במיטה עם אור בעניים, מחזיקה את הפתק עם דמעות בידיה.
----
שבועיים עברו להם, והיא כבר השתחררה הביתה.
אנחנו בעיצומו של קישוט הלובי לסוכות,ואני מעבירה את מבטי מסביב. ואז אני רואה אותה. יושבת עם הספסל כאילו היא סתם עוד בן אדם בחדר. הלב שלי מתמלא באושר.
אני אומרת לה שלום והעניים שלה מספרות הכל.
הסיפור הזה הוא על חיבור בין 2 עולמות שונים ועל אהבה שיכולה לעבור כל מחסום גם כשאין שפה משותפת.
שנזכה לשמח מתוך שמחה אמיתית ומתוך הבנה שכל אדם הוא עולם!❤️