29/05/2022
אוטיזם מנקודת מבט אחרת
הפרעה, מוגבלות, לקות איזה מילים קשות.
אנחנו משתמשים בהם כל הזמן כדי לתאר מישהו שהוא אחר מאיתנו. אחר באופן החשיבה, אחר באופן התקשורת, אחר באופן התנועה, אחר באופן ההסתכלות על העולם.
אולי מושגים אלה חשובים לביטוח הלאומי, למשרד החינוך, לרשויות אחרות.
אבל מה משמעותם חברתית ואישית?
איזה השלכות יש להם על חיי ילדים שמגיל צעיר מאוד חיים עם התווית "הפרעה/לקות/חסר ב…"? איך זה משפיע על הערך ובטחון העצמי שלהם?
כן, יש ילדים שמתפתחים אחרת, ואולי הם זקוקים לתמיכה ולתנאים שונים לגמרי ממה שאנחנו יכולים ויודעים לספק. אבל למי מאיתנו אין קשיים, מי מאיתנו לא מאותגר באיזשהו אופן.
כשאנחנו אומרים חינוך למה אנחנו מתכוונים?
המילה האנגלית חינוך education מקורה במילה לטינית ēducō שמשמעותה 'להביא את מה שבפנים החוצה'. לפי האמונה ברומי העתיקה כל אדם בא לעולם עם תאום שהוא הגאון ה- genius הפנימי ומטרת החינוך היא לאפשר לגאון הפנימי להתבטא בעולם.
האם בבתי הספר כיום, הילדים מקבלים את התנאים הדרושים כדי לבטא את הערך, המתנה והגאון הפנימי שלהם בעולם? אני בספק!
"תפסיקו לתקן אותנו", זועקים חרישית האוטיסטים שלא משתמשים בשפה, אלא במכשירי הקלדה. כולם כל הזמן רוצים לשנות או לתקן את הילדים ואף אחד לא רואה שמה שבאמת זקוק לתיקון זאת המערכת, זה ההקשר והתנאים, אותם צריך לשנות.
המושגים והתיאוריות הפסיכולוגיות נושרות ממני היום כקליפות יבשות.
אספר לכם על יובל בוגר בן 22 שאני מלווה אותו ואת משפחתו ב- 15 שנים האחרונות, מאז שהוא בן 6. עברנו יחד את הכל, טעמנו מהמר והמתוק שהחיים זימנו עבורנו. חיינו שזורים זה בחייו של זה. כיום יובל משוחרר מצה"ל עובד כטבח. למרות ששפתו לא מורכבת ואינטליגנציה שלו לא מתוחכמת, אני חושב שהוא לימד אותי הרבה יותר ממה שאני לימדתי אותו. בעוד שאני לימדתי אותו על העולם הוא לימד אותי על החיים ועל האנושי.
יחד עם הסטודנטים שלי אנחנו עורכים מחקר לא פורמאלי שבו אנחנו שואלים יחידים עם אוטיזם, משפחות, ואנשי מקצוע שתי שאלות קבועות, מה זה אוטיזם בעינייך? והאם לדעתך לאוטיזם יש שיעור ללמד את החברה?
מתוך עשרות רבות של עדויות מצולמות על השאלה הראשונה, כולם למעט שניים, השיבו שאוטיזם זאת הפרעה או לקות ב… . הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה עשו עבודה עד כדי כך "מצויינת" שכולם הפנימו טוב טוב את ההגדרות והתוויות.
ג'יימס הילמן אחד מהפסיכולוגים היונגיאניים הגדולים, עד סוף חייו נלחם כדי לשחרר את נפש האדם (psyche) מפסיכולוגיה, הוא נלחם גם כדי לשחרר את החברה מפתולוגיזציה שהן עושות למישהו שהוא שונה.
על השאלה השניה האם לדעתך לאוטיזם יש שיעור ללמד את החברה? כל הנשאלים משיבים שלאוטיזם יש שיעורים רבים וחשובים ללמד את החברה. שיעורים כמו סבלנות וסובלנות, אותנטיות בלתי מתפשרת, חברות, אהבה בלתי תלויה בדבר, נחישות, התמדה, והדבר המפתיע ביותר הוא תקשורת חברתית.
רגע! איך תקשורת חברתית, הרי בהגדרה אוטיזם הוא לקות בתקשורת חברתית. אז איך אוטיסטים יכולים ללמד אותנו תקשורת, זה לא אנחנו אלה שאמורים ללמד אותם תקשורת?
לסטודנטים שלי אני מסביר, שאם אנחנו ננסה לצאת מהמוכר והרגיל וננסה לראות את העולם מנקודת מבט שלהם, יכולה להצטייר תמונה הפוכה לגמרי ופתאום נהיה פחות ברור למי בדיוק יש לקות בתקשורת.
מנקודת מבט זו התקשורת הרגילה והמקובלת היום ברובה מאוד מניפולטיבית, צינית וצבועה- מה יוצא לי מזה, איך אני יכול לתמרן את האדם האחר, איך אני יכול להעצים את האגו שלי… לצערי אני פוגש אופן תקשורת כזה גם בתוך משפחות- בין בני זוג ובין הורים וילדים. וזה נחשב לנורמאלי! מי שלא רוצה ולא מסוגל להשתתף בתקשורת מסוג זה, מוגדר כבעל הפרעה בתקשורת או באינטראקציה חברתית. כמה צביעות!
בהסתכלות מחודשת על העולם, אני רואה ביובל ובאנשים כמוהו מורים גדולים, שתפקידם בחיים הרבה יותר מלנקות את השולחנות בבתי הקפה, הרבה יותר מלמיין ברגים וסוללות או לגרוף עלים יבשים מהשבילים במכללות.
בפנים שלהם, בעיניים, בחיוך יש משהו רדיקלית שונה. שונה עד כדי כך שאף אדם "טיפוסי" לא יכול להישאר אדיש. מול המבט האינטליגנטי והבגרות הרוחנית שלהם כל ההגנות, הציניות והצביעות שקופות. הם מסתכלים לתוך המהות הפנימית של כל אחד ואחד ופתאום בפעם הראשונה אנשים יכולים לחוות את התחושה שמישהו באמת רואה אותם. מולם האנשים לא זקוקים יותר להגנות משוריינות וחרבות מושחזים, כי כל זה שקוף ולא רלוונטי. וזאת חוויה מאוד משחררת שגורמת למרבית האנשים רצון להתקרב, להכיר ולגעת בפלא הזה. כמובן שיש אנשים שחוויה זו יכולה להיות גם מציפה ומפחידה עבורם. ככלל אוטיסטים ירגישו את הפחד וההתנגדות ויניחו לאותו אדם להיות ולחשוב מה שהוא רוצה.
אז לפני שאנחנו מתייגים אדם או ילד כבעל הפרעה, מוגבלות או לקות, אולי דווקא הוא יהיה זה שילמד אותנו את השיעור של חיינו, ובתוך השתקפות עייניו נראה את המוגבלות של עצמינו, אבל גם את פלא הבריאה שהוא אני ואתה.
