31/10/2025
נרקיסיסט זקוק לתשומת לב, הערצה ושבחים מאחרים — לא מתוך גאווה אמיתית, אלא מתוך ריק פנימי עמוק.
הביטחון העצמי שלו לא נבנה מבפנים, אלא תלוי במה שאחרים משדרים לו כל הזמן מבחוץ.
זו הסיבה שנראה שהוא “חי” על מחמאות, על תשומת לב, על תחושת כוח או על כך שמישהו “נשבה בקסמו”.
הוא לא באמת מרגיש בטוח כשהוא לבד — כי אז עולה התחושה האמיתית:
ריקנות, חוסר ערך, ובושה שהוא עושה הכול כדי להסתיר.
🧩 אפשר להבין את זה כך:
תשומת לב = חמצן רגשי.
ללא “אספקת חמצן” קבועה (שבחים, הערצה, שליטה באחרים), הוא מרגיש שהוא נחנק.
וזה מה שגורם לו לחפש בלי סוף מקורות חדשים של אנרגיה רגשית — גם אם זה אומר לפגוע, להקטין או למתוח את הגבולות של מישהו אחר, ולחפש אספקה חדשה בחוץ.
אבל מאחורי כל הצורך הזה בתשומת לב יש ילד פנימי פצוע
מי שלא קיבל אהבה יציבה בילדות, מי שלמד שאהבה מגיעה רק אם הוא מושלם, מרשים או שולט.
זה לא מצדיק את ההתנהגות, אבל מסביר אותה.
ונכון — רוב הנרקיסיסטים לא יכירו בזה לעולם, כי זה מחייב אותם לפגוש את הפצע שהם בורחים ממנו כל חייהם.
