16/08/2021
ההצעה המקוממת של משרד האוצר שביקשה "לפתור" את בעיית הזמינות של תורים ברפואת נשים על ידי הוספת חסמים לזימון תור - בצורת הפניה מרופא.ת המשפחה או תשלום של 20 שח לביקור - ירדה אמנם מטיוטת חוק ההסדרים, אבל השאלה כיצד לפתור את הבעיה של זמינות רפואת נשים בקהילה נשארה בעינה.
בטור שהתפרסם הבוקר בעיתון הארץ הצענו כמה פתרונות אפשריים ששמים את טובת המטופלות במרכז. אנחנו מקוות שהטור הזה יעורר שיח לגבי הדרך להקל על נשים לקבל את הטיפול הרפואי שמגיע להן באופן זמין ונגיש.
הטור מצורף כאן ויש גם לינק לכתבה בתגובה הראשונה:
הדרך הנכונה לקצר את התורים לרפואת נשים
למרבה השמחה, ההצעה בטיוטת חוק ההסדרים שנועדה להקשות על נשים לגשת לרפואת נשים, ירדה מסדר היום. ההצעה של משרד האוצר ביקשה לחייב נשים לקבל הפניה מרופא/ת המשפחה או לשלם 20 שקלים לביקור אצל רופא/ת נשים, נוסף על דמי ההשתתפות הקיימים. בהצעה נכלל תחום רפואת נשים וכן שאר התחומים שאינם מצריכים הפניה כיום: עור, עיניים, אורתופדיה ואף-אוזן-גרון. אלא שרפואת נשים שונה מהותית מתחומים אלו.
למעשה, ההצעה שהופיעה בטיוטת החוק היתה מס על נשים בשל היותן נשים, או כפי שכתבה נעה לנדאו, זהו "מס על החזקת רחם" ("הארץ" 3.8 ). רפואת נשים היא רפואה ראשונית, ממש כמו רפואת ילדים או רפואת משפחה, ולכן אין לצמצם את הגישה אליה - להפך, יש לנקוט גישה יצירתית כדי להפחית את העומס הקיים ולאפשר לנשים לקבל רפואה זמינה, זולה ונגישה. התכלית הראויה של ההצעה שהציע משרד האוצר - לקצר את ההמתנה לתורים במערכת הרפואה הציבורית בכלל וברפואת נשים בפרט – אפשרית להשגה גם בלא הגבלה שרירותית. אבל איך אפשר לעשות זאת כראוי?
נראה שרוב מוחלט של הנשים בישראל התנסו בעצמן בקשיים הקיימים ברפואת נשים. אנחנו צריכות רופא/ת נשים בתדירות גבוהה יחסית, לשם חידוש מרשם לגלולות למניעת הריון, תור לבדיקת פאפ שגרתית או תור לבדיקת מעקב הריון נוספת. אבל כשאנחנו מנסות לקבוע תור לרופא או לרופאה הקבועה, אנחנו מגלות שעד שיגיע מועד התור ייגמרו הגלולות, נצטרך לעבור עוד בדיקת פאפ והתינוק כבר ייוולד. גם הדרך לרופא/ה הקבוע/ה הזו כנראה לא היתה פשוטה. לפי סקר של קרן בריאה, המקדמת זכויות נשים במערכת הבריאות, רוב הנשים עוברות ארבעה רופאים לפחות עד שהן מוצאות אותו/ה.
יש כמה דרכים להגביר את הזמינות של רפואת הנשים בישראל בלי שיוערמו עליהן קשיים לגשת לטיפול, והן מצריכות גמישות מצד משרד הבריאות והסתדרות הרופאים. דוגמה בולטת היא המרשם לגלולות למניעת הריון - שלרוב ניתן לתקופה של שלושה חודשים בלבד. אין סיבה שלא לאפשר לאישה צעירה ובריאה, שכבר נוטלת גלולות זמן מה וקיבלה הדרכה בעניין תופעות לוואי וסיכונים אפשריים, לקבל מרשם לתקופה של שנה - וכך לחסוך לה ולרופא/ה זמן יקר.
דרך אחרת היא העברה של כמה מהשירותים שניתנים כיום אצל רופאי הנשים לידי צוות רפואי אחר, וכך להפחית את העומס. כך אפשר להכשיר אחיות מומחיות לבריאות נשים בקהילה, שיוכלו, למשל, להתאים לאישה אמצעי מניעה כמקובל במדינות שונות באירופה כמו שוודיה וצרפת. מכיוון שעלות זמן של אחות נחשבת לנמוכה מזו של רופא/ה, דבר זה אף יכול לאפשר הדרכה מעמיקה על אמצעי המניעה הקיימים ותופעות הלוואי האפשריות. קשה מאוד לתת הדרכה כזו בזמן הקצר המוקצב לכל מטופלת ברפואת נשים. בארה"ב, לדוגמה, את בדיקות הפאפ שהגרתיות מבצעת אחות מומחית קלינית (nurse practitioner) במסגרת הבדיקה הפיזית שנהוג לערוך שם בכל שנה.
גם את מקצת הבדיקות במעקב הריון - כמו מעקב אחר לחץ דם, משקל וכדומה - יכול לבצע צוות סיעודי, כפי שכבר נעשה בכמה מקופות החולים.את הנוהל הזה אפשר להרחיב עוד אפשר להרחיב את ההכשרה הניתנת כיום לרופאי/ות משפחה בתחומים כמו ייעוץ בנוגע לאמצעי מניעה, התמודדות עם גיל המעבר, משכב לידה, הנקה ועוד - וכך נשים יוכלו לפנות לרופא משפחה שהתמחה בגיל המעבר, למשל, לפתרון בעיות נקודתיות.
אפשרות אחרת שתקל את המצב הן על הנשים הן על הרופאים/ות היא לפתוח מרכזי בריאות האישה שנשים יוכלו לגשת אליהם בתדירות נמוכה (אחת לשנה או פחות) ולעשות במקום אחד את כל בדיקות הסקר השונות לשם רפואה מונעת - כלומר בדיקת פאפ, בדיקת שד, ממוגרפיה וכדומה בכתובת אחת, במקום לקבוע תור נפרד לכל אחד מהשירותים האלה במקום אחר כנהוג כיום. מובן שיש צורך גם בהגדלת התקנים לרופאי/ות נשים בקהילה ובבדיקה שהפיזור הגיאוגרפי של מרפאות ורופאים/ות משרת את צרכי האוכלוסייה באופן שוויוני.
מיכל חסון היא רכזת דיגיטל בקרן בריאה המקדמת זכויות נשים במערכת הבריאות
