27/04/2025
איפה הייתי רוצה להיות עכשיו?
בדיוק כאן.
עם הפטמות השורפות, והשכמות התפוסות, ועם העייפות שמהולה באופוריה.
--
"בקרוב אצלך💛" כותבת לי המנהלת שלי כשאנחנו מתכתבות על החופשה הזוגית המתוכננת שלה עם בעלה באיטליה.
15 שנה יש לי להגיע לסטטוס שלהם בחיים, וברור לי שהן יחלפו ביעף.
אני מסתכלת על צמד המילים האלה ורק חושבת לי כמה אני מקווה שזה לא כזה קרוב.
כל דבר בעיתו, ואין לי שום רצון להאיץ בזמן.
לאן אני ממהרת בעצם? כמה קסם יש בכל תקופה.
בכל כך הרבה רגעי ביחד משפחתיים, בתלות, ברצון התמידי לקירבה, בתמימות המרגשת, בגילויים.
ברור שנהנה לטרוף את העולם. ולאכול במסעדות גורמה בלי לדפוק חשבון.
מלנסוע לבקר בבסיס עם קופסאות אוכל. ולהצטרף לטרק בסוף הטיול בדרום אמריקה.
ברור שנכין ארוחות שישי משוגעות ונחכה שכולם יתכנסו עם בני הזוג, נרים לחיים על בירות משובחות או יין טוב, שכרגע אני לא יכולה לשתות, ונצחק עד 3 לפנות בוקר.
אבל עד אז מתפללת לבורא עולם לזכות להמשיך להנות מהעכשיו. בלי להתגעגע לעבר, בלי להביט בכמיהה אל העתיד.
ולנשום את הינקות, הפעוטות והילדות שלהם עמוק לעצמות.
--
כי איפה אני רוצה להיות עכשיו, אם לא כאן?
מתמוגגת מהרגליים הקטנות האלה, שגדלות כל כך מהר.
