12/11/2025
הקשבה – חלק ב
על איך הקשבה לעצמי אפשרה לי להקשיב באמת לבת שלי
שלושה ימים לפני שיצאתי לריטריט של שלושה ימים, התחיל להתרחש משהו שעד כמה שזה נשמע אולי מוזר לא קרה לי לפני. הבת שלי סירבה להיפרד ממני בבקרים. הסירוב הזה כלל בכי קורע לב.
עכשיו תבינו, זו השנה השנייה שלה בגן הזה ולרוב כולם, כולל אני, רגילים שהיא נכנסת לגן וממש מסלקת אותי משם. לוקחת אותי ביד, נותנת לי חיבוק, אומרת לי "ביי אמא", פותחת לי את הדלת כדי שאצא וסוגרת אחרי. המדהימה הזאת, רק בת שנתיים וחצי ומצאה לעצמה את הדרך להרגיש שהיא זאת שבשליטה על הסיטואציה. ופתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, היא לא מסכימה להיפרד.
מאחר ואני רגילה שהיא נפרדת ממני בשניות אני מתחילה בדרך כלל את הלו"ז שלי בערך רגע אחרי שאני מכניסה אותה לגן. אז נתתי לגננת לקחת אותה ממני. כמובן עם כיווץ בלב והרבה בלבול אבל כן בידיעה שטוב לה בגן ושסביר להניח שעוד רגע והיא כבר אחרי.
לא ציפיתי שהיומיים אחרי יהיו דומים ולצערי גם ביומיים האלה נתתי לצוות לקחת אותה ממני. בראש היו לי המשימות שאני צריכה לסיים לפני שאני יוצאת לשלושה ימים.
שלושת הימים האלה, למי שאולי כבר קרא, אפשרו לי באמת לעצור ולהקשיב לעצמי וחזרתי הביתה מלאת אנרגיות ועם מיכל מלא שמוכן להכיל ולהקשיב באמת.
וכך קרה בבוקר שלמחרת... החלטתי שבאותו בוקר אני מזיזה את הכל הצידה. שבמקסימום אתחיל מאוחר יותר את הלו"ז שלי. הפעם אני נשארת איתה עד שהיא מוכנה להיפרד.
ישבנו קצת ביחד בגן, וראו איזה פלא – כעבור 10 דקות בערך היא נתנה לי יד לקחה אותי לדלת אמרה לי "ביי אמא" והוציאה אותי מהגן. לא היה בכי באותו יום. וכן, היא זקוקה לי קצת יותר בימים האחרונים וזה דורש ממני לנהל את הלו"ז שלי בצורה קצת שונה, אבל זה מה שהקשבה דורשת.
זמני הפרידה הולכים ומתקצרים מדי יום ואולי עוד נחזור לימים שאני בקושי מצליחה לדרוך לרגע בגן, ואולי לא. אבל אני אהיה שם בשבילה, בהקשבה. כי הקשבה אמיתית נותנת ביטחון, וביטחון בונה חוסן.
הפוסט הזה כבר נהיה ארוך יותר משחשבתי, אז אני אסיים בלומר שהקשבה היא מיומנות שכל אחד יכול לרכוש. וזה מתחיל קודם כל מלעצור רגע ולנקות רעשי רקע ומחשבות שקופצות לראש. מבטיחה להסביר יותר על איך בפוסט הבא.
כאן בשבילכן.ם,
קורל
