קורל גולדבאום - CBT טיפול התנהגותי קוגניטיבי

  • Home
  • Israel
  • Bat Hefer
  • קורל גולדבאום - CBT טיפול התנהגותי קוגניטיבי

קורל גולדבאום - CBT טיפול התנהגותי קוגניטיבי פסיכותרפיסטית המתמחה בטיפול CBT, מעבירה הרצאות, סדנאות וטיפולים פרטניים לכל גיל ובתחומים מגוונים

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי הוא טיפול ממוקד מטרה והיחיד שהוכח מחקרית ככזה המשפר מצוקות נפשיות. מדובר בטיפול שהוא קצר מועד אשר יכול לכלול במקרים מסוימים גם שמונה מפגשים בלבד. הפגישות הן מוכוונות מטרה ובעלות מטרות מדידות ומוגדרות מראש.
בדף זה תפגשו רעיונות, מאמרים ופוסטים ברוח הCBT.
מזמינה אתכם לשאול שאלות ולטכס עצות:)

הקשבה – חלק ב           על איך הקשבה לעצמי אפשרה לי להקשיב באמת לבת שלישלושה ימים לפני שיצאתי לריטריט של שלושה ימים, התח...
12/11/2025

הקשבה – חלק ב
על איך הקשבה לעצמי אפשרה לי להקשיב באמת לבת שלי

שלושה ימים לפני שיצאתי לריטריט של שלושה ימים, התחיל להתרחש משהו שעד כמה שזה נשמע אולי מוזר לא קרה לי לפני. הבת שלי סירבה להיפרד ממני בבקרים. הסירוב הזה כלל בכי קורע לב.
עכשיו תבינו, זו השנה השנייה שלה בגן הזה ולרוב כולם, כולל אני, רגילים שהיא נכנסת לגן וממש מסלקת אותי משם. לוקחת אותי ביד, נותנת לי חיבוק, אומרת לי "ביי אמא", פותחת לי את הדלת כדי שאצא וסוגרת אחרי. המדהימה הזאת, רק בת שנתיים וחצי ומצאה לעצמה את הדרך להרגיש שהיא זאת שבשליטה על הסיטואציה. ופתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, היא לא מסכימה להיפרד.
מאחר ואני רגילה שהיא נפרדת ממני בשניות אני מתחילה בדרך כלל את הלו"ז שלי בערך רגע אחרי שאני מכניסה אותה לגן. אז נתתי לגננת לקחת אותה ממני. כמובן עם כיווץ בלב והרבה בלבול אבל כן בידיעה שטוב לה בגן ושסביר להניח שעוד רגע והיא כבר אחרי.
לא ציפיתי שהיומיים אחרי יהיו דומים ולצערי גם ביומיים האלה נתתי לצוות לקחת אותה ממני. בראש היו לי המשימות שאני צריכה לסיים לפני שאני יוצאת לשלושה ימים.
שלושת הימים האלה, למי שאולי כבר קרא, אפשרו לי באמת לעצור ולהקשיב לעצמי וחזרתי הביתה מלאת אנרגיות ועם מיכל מלא שמוכן להכיל ולהקשיב באמת.
וכך קרה בבוקר שלמחרת... החלטתי שבאותו בוקר אני מזיזה את הכל הצידה. שבמקסימום אתחיל מאוחר יותר את הלו"ז שלי. הפעם אני נשארת איתה עד שהיא מוכנה להיפרד.
ישבנו קצת ביחד בגן, וראו איזה פלא – כעבור 10 דקות בערך היא נתנה לי יד לקחה אותי לדלת אמרה לי "ביי אמא" והוציאה אותי מהגן. לא היה בכי באותו יום. וכן, היא זקוקה לי קצת יותר בימים האחרונים וזה דורש ממני לנהל את הלו"ז שלי בצורה קצת שונה, אבל זה מה שהקשבה דורשת.
זמני הפרידה הולכים ומתקצרים מדי יום ואולי עוד נחזור לימים שאני בקושי מצליחה לדרוך לרגע בגן, ואולי לא. אבל אני אהיה שם בשבילה, בהקשבה. כי הקשבה אמיתית נותנת ביטחון, וביטחון בונה חוסן.
הפוסט הזה כבר נהיה ארוך יותר משחשבתי, אז אני אסיים בלומר שהקשבה היא מיומנות שכל אחד יכול לרכוש. וזה מתחיל קודם כל מלעצור רגע ולנקות רעשי רקע ומחשבות שקופצות לראש. מבטיחה להסביר יותר על איך בפוסט הבא.

כאן בשבילכן.ם,
קורל

10/11/2025

הקשבה – חלק א

ביום שלישי האחרון, התעוררתי מוקדם, העמדתי סיר גדול של מרק, פיזרתי את הילדים למסגרות ונפרדתי מהם לשלושה ימים.
ערב לפני הבן הצעיר שלי שאל אותי: "אמא, אבל למה את הולכת, את לא רוצה להיות איתנו?"
עניתי לו שהדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה להיות איתם אבל אני צריכה גם קצת להיות איתי.
ולעצמי חשבתי שאני צריכה קצת לשמוע את עצמי ולהקשיב לעצמי.
בעיני, הקשבה היא אחת המיומנויות הכי חשובות בחיים. זאת מיומנות שבלעדיה מאוד קשה לבנות מיומנויות אחרות (כמו אסרטיביות, עליה דיברתי בפוסט הקודם).
להקשיב באמת זה לא דבר פשוט, זו מיומנות שבאמת דורשת תרגול. וכשאני מדברת על הקשבה, אני מדברת גם על הקשבה פנימית, הקשבה לעצמי, לגוף שלי וגם הקשבה לאחר.
אם באמת תעצרו להקשיב, אני מבטיחה לכם שתבינו דברים בצורה חדשה, אני מבטיחה לכם שיהיו לכם תובנות שלא היו לכם לפני ואולי הכי חשוב, תצליחו להגיע לשקט פנימי ולייצר שקט סביבכם.

אז איך מקשיבים באמת לעצמי? הנה טכניקה אחת –

1. עוצרים רגע
2. נושמים נשימה רגועה – לוקחים אוויר דרך האף ומוציאים ממש לאט
3. שמים לב לכל המחשבות שעוברות בראש – נעימות ולא נעימות
4. מעבירים את תשומת הלב לגוף ושמים לב לאזורים נינוחים ולאזורים פחות נינוחים
5. שואלים את עצמנו – מה אני מרגיש/ה עכשיו?

כל השלבים האלה יכולים לקחת פחות מחמש דקות. אז מה אתם אומרים מגיע לכם חמש דקות של הקשבה?

בסרטון - אני, מסיימת שלושה ימים של הקשבה לעצמי בצורה הכי עמוקה שחוויתי עד היום.
אתם לא חייבים לקחת שלושה ימים להקשבה עצמית אבל קחו לעצמכם לפחות חמש דקות ביום.
אחרי שתעשו את זה תוכלו גם להקשיב באמת לסביבה שלכם ולילדים שלכם. על זה ארחיב בפוסט הבא.

כאן בשבילכן.ם,
קורל

03/11/2025

האם אתם אסרטיביים או אגרסיביים?

שוב ושוב אני נתקלת באנשים שמתבלבלים בין אסרטיביות לאגרסיביות וממש בטוחים ש"להעמיד את האדם שמולם במקומו" אומר שהם נהגו באסרטיביות. זה פשוט לא נכון. סביר להניח שנהגתם באגרסיביות, כלומר בתוקפנות וזה גרם לאדם שמולכם פשוט לקפוא במקום.

נסו רגע להיזכר במקרה שבו אתם חושבים שהייתם מאוד אסרטיביים. האם האדם שמולכם שיתף איתכם פעולה לאחר מכן? אם התשובה היא שכן, אז אולי באמת הייתם אסרטיביים, ואם התשובה היא שלא ממש, אז כנראה שהייתם יותר אגרסיביים מאסרטיביים.

אסרטיביות מגיעה ממקום מאוד שקול. כדי להצליח לנהל שיח אסרטיבי אתה צריך קודם כל להבין מה אתה והאדם שמולך מרגישים בסיטואציה הנוכחית. כלומר, ללא הבנה רגשית וללא אמפתיה שיח אסרטיבי לא יכול להתקיים.
כדי שהאדם שמולנו ישתף איתנו פעולה הוא צריך להרגיש שאנחנו מבינים אותו ורואים אותו. זה רלוונטי כמובן לכל מערכת יחסים. הורה-ילד, מעסיק-עובד, בני זוג.

אז אם אתם מעוניינים לנהל שיח אסרטיבי, שימו לב שאתם מקיימים את שלושת השלבים הבאים:
1. ראיתם את האחר – הבהרתם למי שמולכם שאתם מבינים אותו
2. שיתפתם בחוויה שלכם ובמה שאתם מרגישים
3. יצרתם שיתוף פעולה

לסיכום, דגש מאוד חשוב, שיח אסרטיבי יכול להתקיים רק כשאני בעצמי מצליח להיות במקום מאוזן ומווסת רגשית.
בסרטון המצורף אני נותנת דוגמא לאיך זה מתבצע בפועל אז שווה להפעיל.
כאן לכל שאלה,
קורל

27/10/2025

החילזון החמוד הזה שקיבל את פני הבוקר הזכיר לי שכל דבר מגיע בזמנו ושלכל אחד יש את הקצב שלו...
פגשתי אותו בדיוק אחרי פיזור הילדים במסגרות והרגשתי שהוא הגיע כדי להגיד לי – "הי, תעצרי רגע. אין באמת לאן למהר"
אז עצרתי רגע, הבטתי בו זוחל לאיטו על המדרכה
לקחתי אוויר, הרחתי את הריח של הסתיו
בראש עברו לי מחשבות על מטופלים שמחפשים פיתרון מהיר
על הורים שמנסים להאיץ את הטיפול
על עצמי כמטפלת צעירה שהרגישה ממש רע עם עצמה כשלא היתה הקלה תוך כמה מפגשים
גדלתי מאז
למדתי שיש כאלה שתוך שלושה מפגשים ירגישו את ההקלה ויש כאלה שהליווי שלהם יהיה הרבה הרבה יותר ארוך
למדתי גם שהניסיון להאיץ עלול להזיק ודווקא להאט את הטיפול
למדתי שיש דברים שאני יכולה ללמד
אבל למוח ולנפש לפעמים לוקח זמן לחבר את הדברים.

והדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שתמיד תמיד יש דרכים נוספות ואחרות כדי להגיע להקלה המיוחלת, ושכל עוד אתם כאן איתי, אני כאן איתכם ואנחנו נמצא את הדרך הזאת.

כאן בשבילכם,
קורל

הי אמא ואבא,אני יודעת שנתתם עכשיו את העצה הזאת כי כל מה שאתם רוצים זה שלילד שלכם יהיה טוב. כי קשה לכם לראות שמישהו "דורך...
20/10/2025

הי אמא ואבא,
אני יודעת שנתתם עכשיו את העצה הזאת כי כל מה שאתם רוצים זה שלילד שלכם יהיה טוב. כי קשה לכם לראות שמישהו "דורך" עליו ואתם רוצים ללמד אותו לעמוד על שלו. אני יודעת שאמרתם לה שהן פשוט מקנאות בה כדי לעזור לה להרגיש יותר טוב.
אני רוצה קודם כל להגיד שזה שהוא או היא הגיעו אליכם וסיפרו לכם את מה שקרה, זה כבר אומר שאתם עושים משהו טוב, זה כבר אומר שאתם מקום בטוח עבורם.
אני רוצה שתשמרו על המקום הבטוח ותמשיכו לטפח אותו.
לתת להם עצות חד צדדיות זו לא הדרך. הדרך הזאת תרחיק אותם מכם.
כשהילדים שלכם באים ומשתפים אתכם במשהו שהם חוו הם זקוקים בראש ובראשונה להקשבה שלכם ולאמפתיה שלכם. הם צריכים להבין מכם שמה שהם מרגישים זה ממש בסדר.
הם לא צריכים שתגידו להם מה לעשות ואיך להגיב, הם צריכים שתעזרו להם לווסת את מה שהם מרגישים כדי שהם יוכלו לפעול באופן שמתאים להם ולא מתוך המנגנון ההישרדותי שלנו (מוזמנים לגלול אחורה בפוסטים ולקרוא עליו).
הם צריכים שתאמינו בהם שהם יודעים מה הצעד הנכון כדי שבפעם הבאה יהיה להם מספיק ביטחון להגיב בלי האישור והעצה שלכם.
תזכרו את כלל האצבע הבא:
כאשר הילדים (בכל גיל אגב) משתפים אתכם במשהו שקרה להם
אל תפתרו! תתעניינו
אל תביעו עמדה אלא תביעו אמפתיה
לדוגמא:
הנערה שלכם חזרה מביה"ס וסיפרה לכם שהחברה הטובה לא הגיעה היום והיא בילתה לבד בהפסקות.
במקום לנסות לפתור –"ניסית אולי למצוא חברות אחרות?"
או להביע עמדה – "היית יכולה לשבת עם חברות אחרות"
תתעניינו – "איך הרגשת עם זה?", "מה עשית בזמן הזה?"
תביעו אמפתיה – "זה נשמע לא נעים"
כשהילד חוזר מהגן ומספר לכם שאורי קרא לו "מכוער"
במקום לפתור – "אמרת לגננת?"
או להביע עמדה – "אתה צריך להגיד לו שזה לא נעים לך"
תתעניינו – "איך זה גרם לך להרגיש?", "מה עשית אחרי שהוא אמר לך?"
תביעו אמפתיה – "זה ממש פוגע כשאומרים לנו דברים לא נעימים"

לסיכום,
אם הילדים כבר פונים ומשתפים זה אומר שהם מרגישים בטוח איתכם. תשמרו על המקום הבטוח הזה כי הוא חשוב ביותר.
זיכרו, כשהם משתפים אתכם הם לא מחפשים את העצה שלכם, הם מחפשים את השותפות שלכם. הם רוצים להרגיש שיש מישהו שיכול להכיל ביחד איתם את מה שהם חווים ומרגישים.

כאן בשביל להכיל ולהרגיש ביחד איתכם😊,

קורל

יש משהו שכל פעם מחדש אני מבינה שהוא כנראה לא מספיק מובן אז כדאי אני אכתוב אותו בצורה ברורה ולכם אני מציעה לקרוא את במשפט...
28/09/2025

יש משהו שכל פעם מחדש אני מבינה שהוא כנראה לא מספיק מובן אז כדאי אני אכתוב אותו בצורה ברורה ולכם אני מציעה לקרוא את במשפט הבא לפחות פעמיים...

רגש הופך לבעיה רגשית כשאנחנו לא נותנים לו מקום!

כולנו נולדים עם רגשות, וזה נכון שפיזיולוגית אנחנו חווים אותם בעוצמות שונות אבל הרגש עצמו הוא לא הבעיה!!
להגיד שרגשות הם בעיה או להתייחס אליהם כבעיה זה מה שהופך אותם לכואבים יותר ובסוף, כן, לבעיה...
אז אני מזמינה את כולכם להיות בתשומת לב ולשים לב מה אתם חושבים על רגשות ואיך אתם מגיבים כשמישהו לידכם מביע רגש, במיוחד אם המישהו הזה הוא הילד שלכם.

ומאחר וכל היחס שלנו לרגשות בסופו של דבר תלוי במה ששידרו לנו לגבי זה, ההורים שלנו והסביבה שלנו, יצרתי תוכנית ליווי ממוקדת שמיועדת להורים שרוצים לדעת באמת איך לאפשר לעצמם ולילדים שלהם להרגיש ולהביע רגש.

התוכנית מתחילה מיד לאחר סוכות והיום זה היום האחרון להרשמה!

אז אם אתם הורים לילדים בגילאי 3-8 ואתם מרגישים שאתם זקוקים לליווי והכוונה שיעזרו לכם להביא את הרגשות בבית לפרונט, באופן שבונה חוסן רגשי התוכנית הזאת בדיוק בשבילכם!

שילחו לי הודעה בפרטי ואשלח לכם את כל הפרטים
קורל
054-7484806

**ותוך כדי שאני כותבת את הדברים האלה, קיבלתי את התמונה הזאת מהמחנכת של הבן הצעיר שלי, שבכיתה א'. עשו איתם תשליך בכיתה והילדים המתוקים האלה רוצים להשליך רגשות שכל כך חשובים להתפתחות העצמי שלהם והחוסן שלהם. מודה שהלב שלי מתכווץ כשאני רואה את התמונה הזאת.
אז מזמינה אתכם שוב, לא לפספס את הסדנה הקרובה כדי שתדעו איך להגיב ואיך לעזור להם להיות בטוב עם כל מה שהם מרגישים במיוחד עכשיו בתקופת ההסתגלות.

שנת הלימודים החלה, ורוב הילדים הצעירים מאוד מוצפים בימים אלה...יש את אלה שמאוד התרגשו ושמחו בהתחלה, ואז הגיעו ליום הראשו...
15/09/2025

שנת הלימודים החלה, ורוב הילדים הצעירים מאוד מוצפים בימים אלה...
יש את אלה שמאוד התרגשו ושמחו בהתחלה, ואז הגיעו ליום הראשון בביה"ס או בגן ונבהלו. יש את אלה שמראש התחילו עם חששות מאוד גדולים ואולי בכלל לא רצו להיפרד אבל מיום ליום הם מרגישים את הפחד פחות, ויש את אלו שבאמת סבבה להם וכיף להם עם החברים והם ממש בטוב. ואלו שהחזרה לשגרה ממש "איפסה" אותם ופתאום כבר אין את ההתנהגויות המעצבנות שראינו במהלך הקיץ.
מגוון הרגשות שמלווה התחלות חדשות הוא עצום כמו החיים עצמם וזה פוגש גם את ילדינו אבל לחלוטין גם אותנו.
אחד הדברים שהכי חשובים בימים אלו ואשר מאפשרים הסתגלות מיטיבה היא להיות בהקשבה למה שהילדים חווים ומרגישים ובעיקר לעזור להם להבין מה עובר עליהם בפנים.
אני בטוחה שחלקכם מצליחים לעשות את זה ומקבלים תשובות אמיתיות מהילדים, אבל אני גם יודעת בוודאות שלחלקכם זה יותר קשה ואתם ממש מרגישים שאתם צריכים לחלץ מהילד תשובות כדי להבין מה היה בגן או בביה"ס, וחלק מכם גם פשוט קצת חסרי אונים מול הבכי של הילד בבקרים, מול הקושי שלו ושלכם להיפרד ומול אולי התפרצויות שאתם חווים אחה"צ כשהוא כבר איתכם.
בדיוק בשבילכם יצרתי סדנה תהליכית ממוקדת שבמהלכה אני אלווה אתכם צעד אחר צעד בהסתגלות לשנה החדשה.
קראתי לסדנה – "לדעת באמת"
כי הסדנה הזאת תעזור לכם לדעת באמת מה עובר על הילדים שלכם כשהם לא איתכם.
הסדנה תתחיל מיד אחרי החגים, ב20/10 והיא תכלול שלושה מפגשי זום באורך של שעה וחצי.
הסדנה מלווה בחבילת מוצרים ומתנות בשווי 200 ₪ אשר ילוו את מהלך הסדנה.
בנוסף, לאחר המפגש הראשון תיפתח קבוצת וואטסאפ שם אני אלווה אתכם עד סוף חודש דצמבר.
לפירוט ובדיקת התאמה מוזמנים לפנות אלי בוואטסאפ (054-7484806) או במייל – coral.cbt@gmail.com
אילו דברים יקרו בעקבות יישום הסדנה?
• אתם תדעו בדיוק מה לשאול את הילדים שלכם כשהם חוזרים מביה"ס או מהגן כך שהמילה "כיף" כבר לא תהיה היחידה בלקסיקון שלהם.
• אתם תדעו באמת מה עובר על הילדים שלכם כשהם בגן או בביה"ס ותבינו מה הם חווים ואיך הם מרגישים.
• אתם תבינו לעומק תגובות והתנהגויות שונות שמתרחשות בתקופת ההסתגלות ותדעו איך להגיב אליהן באופן מטיב.
• אתם תפסיקו ל"עבוד" בחילוץ מידע מהילדים ותדעו איך לקבל את המידע באופן טבעי, פשוט וקליל.
• אתם תדעו לתקשר איתם באופן שינסך בהם ביטחון - תדעו לדבר איתם בצורה שמראה להם שאתם כאן בשבילם ומבינים אותם, והם ירגישו בטוחים לשתף אתכם במה שהם חווים.
• תהיה לכם ולילדים שלכם שפה משותפת שתאפשר לכם להבין אחד את השני יותר טוב.
• לילדים שלכם תהיה יכולת לבטא את עצמם ואת מה שהם מרגישים גם כשהם לא איתכם – מול הצוות החינוכי, מול חברים. הם ידעו לדבר באופן שייצור קרבה והבנה של מי שמולם.
• אתם תהיו יותר רגועים ובטוחים כשאתם שולחים אותם לגן או לביה"ס בבוקר כי אתם תדעו שלילדים שלכם יש את היכולת לשתף אתכם באמת.
למי הסדנה מיועדת?
• להורים לילדים בגילאי 3-8
• להורים שרוצים לדעת מה באמת עובר על הילדים שלהם כשהם לא איתם
• להורים שמרגישים אבודים מול התפרצויות זעם, בכי בלתי נשלט, הסתגרות ושתיקה של הילד.
• להורים שרוצים שהילדים שלהם ידעו לתקשר ולדבר את מה שהם מרגישים
• להורים שמעוניינים לבסס שיח פתוח ואמיתי עם ילדיהם
שימו לב - הסדנה אינטימית ומיועדת לעד 10 משפחות בלבד!

הסדנה כרגע במחיר השקה מיוחד של 450 ₪ בלבד עד ערב ראש השנה! (על כל ילד נוסף יש תוספת תשלום של 50 ₪)
המחיר כולל: 3 מפגשי זום באורך שעה וחצי, חבילת מוצרים בשווי של 180 ₪ וליווי אישי שלי בוואטסאפ/במייל עד סוף חודש דצמבר.
המשלוח של חבילת המוצרים הוא בחינם בישובים בין חדרה לת"א.

שימו לב – על מנת שחבילת המוצרים תגיע לכולם בזמן, ההרשמה תסתיים ב28/9!

לפרטים נוספים ושאלות,
קורל – 054-74848406

"היא לא מספרת כלום. אנחנו לא מצליחים לדעת שום דבר על מה שעובר עליה או על מה שהיא חווה ביום יום!"את המשפט הזה שמעתי לפני ...
10/09/2025

"היא לא מספרת כלום. אנחנו לא מצליחים לדעת שום דבר על מה שעובר עליה או על מה שהיא חווה ביום יום!"

את המשפט הזה שמעתי לפני כמה ימים מאמא מאוד מתוסכלת שהתקשרה לבקש את עזרתי. והתסכול הזה כל כך מובן. במיוחד כשברור לנו שמשהו עובר עליהם אבל אנחנו לא מצליחים להבין מה... והתסכול הולך וגדל כשלדבר הזה שעובר עליהם יש ביטויים התנהגותיים כמו התפרצויות זעם, הסתגרויות בחדר, בכי פתאומי, עקשנות לא רגילה, קושי לישון, חוסר מוטיבציה ויש עוד הרבה.

אז מה עושים?
קודם כל מבינים שכשילד מגיב התנהגותית בצורה לא נעימה בטוח לא נעים לו מבפנים (ועל זה כבר כתבתי פוסט שלם בעבר). אחרי שהבנו את זה, יש כמה סיבות למדוע ילד (בכל גיל!) בוחר לא לשתף אותנו:

1. מדובר במשהו שהוא בחר לשמור לעצמו, וכל עוד אנחנו לא רואים ביטויים התנהגותיים לא נעימים זה גם ממש בסדר שהוא ישמור לעצמו דברים.

2. הוא לא בטוח איך אתם תגיבו למה שהוא רוצה לספר לכם. וכאן כדאי לכם לבחון כיצד הגבתם בעבר לדברים שהוא סיפר – האם הייתם באמת בהקשבה מלאה או מיד נתתם עצה? האם כעסתם? האם העברתם ביקורת? הדוגמאות הקטנות האלה הן דוגמאות לתגובות הוריות שלפעמים ירחיקו את הילד מכם. אז שימו לב!

3. לילד אין מילים כדי לבטא את מה שעובר עליו. זאת ללא ספק אחת הסיבות השכיחות והפיתרון עבורה די פשוט.
אז חזרנו לשאלה – מה עושים?

חשוב לי להיות כנה ולומר לכם, אין לי פיתרון קסם. אני יכולה לתת לכם מלא טיפים ודרכים אבל בסוף זה לא משהו אחד שתעשו שיפתח לילד את הפה. זה מכלול שמתבסס בעיקרו על כמהה דברים: שיתוף פתוח ומותאם גיל שלנו את הילדים, הקשבה אמיתית לילד (גם אם הוא מדבר על דברים שממש משעממים אתכם), והענקת מילים למה שאנחנו מרגישים (או בשפה מקצועית – "שיום רגשות").

קחו לכם משימה קטנה השבוע ותבחנו את שלושת הדברים האלה. תשאלו את עצמכם בסוף היום:
1. האם שיתפתי את הילדים במה שקרה לי היום? במה שהרגשתי בסיטואציה מסויימת?
2. האם הייתי לכמה דקות בהקשבה מלאה למה שהם אמרו לי? בלי להסתכל על הטלפון? האם גיליתי סקרנות והבנתי מה קורה בעולם החדש של הפוקימונים? (לא תאמינו איזה שדרוגים עשו)
3. האם הילד שלי יודע להגיד לי איך הוא הרגיש היום כשהוא הבין שאני לא נשארת איתו בגן? ואם הילד שלכם מעל גיל 5 אז שמח או עצוב זה כבר לא מספיק בשביל לתאר את מכלול הרגשות העצום שמתחולל שם ברגעים קשים.

לסיכום, גם ילדים שלא מדברים ולא משתפים יכולים להפוך לילדים שמשתפים אתכם באמת במה שעובר עליהם.
ונכון, זה אולי דורש התכווננות והקשבה אבל באמת שזה לא מסובך, רק צריך לדעת איך לעשות את זה.
אתם יותר ממוזמנים לגלול אחורה בדף העסקי שלי, יש שם לא מעט טיפים ורעיונות לאיך לעזור לילדים להבין איך הם מרגישים.

כאן בשבילכם בכל שאלה,
קורל

** בתמונה – דוגמא קטנה לאיך אפשר לעזור לילד להבין מה הוא הרגיש.

03/09/2025

שני משפטים ששמעתי השבוע בקליניקה שהבהירו לי שהפוסט הבא חייב להיכתב!
במפגש ראשון אני תמיד מציגה את עצמי ואת שיטת העבודה שלי. המשפט הבא עלה מהורה לאחר שהצגתי לו את השיטה (מוזמנים לדפדף לפוסט הקודם כדי לראות את זה - https://www.facebook.com/share/p/1BCYYnodJw/ ).
"אני הייתי שם את המחשבה באמצע. היא מייצרת את הכל. בסוף הכל בראש"
משפט שני נאמר במהלך טיפול בפוביה מג'וקים אשר במהלכו המטופלת עמדה ליד הג'וק שטייל לידנו בחדר.
"זה ממש מוזר. המוח אומר לי שאני אמורה עכשיו לפחד ולברוח אבל אני לא מרגישה שום דבר בגוף"

אני חושבת שאין אחד שלאורך חייו לא שמע משפטים כמו "הכל בראש", "מחשבה מייצרת מציאות", "תחשוב טוב יהיה טוב"
הפילוסופיה הזאת שמתוכה גם נולדה גישת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התקבעה כל כך חזק בעולם האנושי עד למצב שאנשים שונים מסתובבים בעולם ובטוחים שמשהו לא בסדר אצלם כי הם חושבים מחשבות שעושות להם רע. כי הם חושבים מחשבות שהן ממש לא חיוביות ולא מצליחים לשנות את זה. מגיעים אלי לא מעט אנשים שמרגישים אשמה גדולה על כך שהם לא מצליחים ל"סלק" את המחשבות האלה מהראש שלהם.

עכשיו תראו, שליש מהגישה שבה אני מטפלת מבוססת על הגישה הזאת, אז זה לא שזה לא נכון. המחשבות שלנו בהחלט משפיעות עלינו מאוד אבל הן לא לבד. יש חלק גדול נוסף שיש לו השפעה דרמטית על הרגשות ואפילו על המחשבות שלנו.

הגוף שלנו

או יותר נכון לומר התחושות שאנחנו מרגישים בגוף.
יכול להיות שהמשפט הבא שלי ינפץ לחלקכם איזשהו מיתוס –
לפעמים רגשות מתעוררים מתחושה גופנית ולא ממחשבה.
אני אתן לכם דוגמא פשוטה. כשאני מריחה ריח של דשא שזה עתה כיסחו אני מרגישה רוגע ושמחה. הרגשות הללו התעוררו בי כתוצאה מתחושה גופנית שעברה בי.
זה עובד אותו הדבר גם עם רגשות פחות נעימים. כשאני שומעת רעש שמזכיר אזעקה מיד מתעורר בי פחד. גם כאן, הגוף הוא זה ששלח את האותות למוח ולא להיפך.
מגע נעים כמו חיבוק או ליטוף מעורר רוגע ואהבה... ואני בטוחה שאתם יכולים לחשוב בעצמכם על עוד המון דוגמאות למקרים שבהם הרגש נבע דווקא מתחושה גופנית ולא ממחשבה שעברה בראש.

אז לא הכל מתחיל בראש, לפעמים זה מתחיל בכלל בגוף ולכן זה הרבה פעמים ממש לא פשוט לסלק מחשבה מהראש ואנחנו נצטרך בכלל להתחיל מעבודה על החלק הגופני.

לסיכום, בקשה אישית שלי אליכם –
בבקשה תהיו בחמלה כלפי אלה שמרגישים דברים יותר חזק, כלפי אלה שהראש שלהם מוצף במחשבות. ואם אלו אתם, תהיו בחמלה כלפי עצמכם.
ומתוך החמלה הזאת תדעו שיש מה לעשות עם זה
ויש דרך להרגיע את כל הרעש שבראש ואת כל הזרמים שבגוף.

כאן בשבילכם.ן
קורל

לא מזמן יצאה ממני מטופלת ולפני שהיא יצאה היא אמרה לי את הדבר הבא:"הגעתי לכאן היום וחשבתי שאין לך עוד איך לעזור לי עם החר...
24/08/2025

לא מזמן יצאה ממני מטופלת ולפני שהיא יצאה היא אמרה לי את הדבר הבא:

"הגעתי לכאן היום וחשבתי שאין לך עוד איך לעזור לי עם החרדה הזאת שלא עוזבת אותי. והנה אני יוצאת מכאן היום עם איזשהי שלווה פנימית ועם ביטחון. ביטחון שאדע לזהות אותה לפני שהיא מתהפכת עלי. תודה"

יש לי כמה דברים לומר על החלק הראשון של המשפט שלה ואחר כך אנסה גם להסביר עם מה היא יצאה שהעלה לה את תחושת הביטחון מול החרדה.
אז...
1. גם אני לפעמים בספק לגבי האם אצליח לעזור למי שמולי להגיע לשקט הנפשי המיוחל.
2. גם אני לפעמים מפתיעה את עצמי עם הכלים שאני שולפת או אפילו יוצרת עבור המטופלים שלי.
3. בסופו של דבר מה שמוביל אותי זו מפת דרכים מאוד ברורה ולכן כמעט תמיד אני מוצאת את הדרך לעזור למי שמגיע אלי. לפעמים זה לוקח יותר זמן ודרושה יותר סבלנות ויותר יצירתיות, אבל מהרגע שאתם מגיעים אלי אני איתכם בסיפור הזה עד הרוגע המיוחל.

אני אקח אתכם עכשיו לתחילת המפגש הזה כדי שאולי תבינו דרך זה את המפה שלי.
בכל תחילת מפגש, אני תמיד אשאל מה שלומך? ואיך עבר השבוע? שאלות לכאורה פשוטות, אבל כבר מהאופן הלא מילולי שבו אתם עונים לי על השאלה אני יכולה להבין פחות או יותר את רמות הסטרס שליוו אתכם ובאיזה "מצב צבירה" הגעתם אלי היום🙃
אז גם את הפגישה הזאת התחלתי עם אותה שאלה... התשובה המילולית היתה "אני לא בטוחה", הגוף שידר אי נוחות ובעיניים ראיתי שאלות פתוחות.
המשכתי להקשיב, ביקשתי להבין מה מטריד?
היא שיתפה באירוע שהיה והעלה את החרדה. שיתפה שהנשימות שלימדתי אותה מאוד עזרו והיא הרגישה שהחרדה, בזכות זה, היתה בעוצמה נמוכה מבדרך כלל. אבל החרדה עדיין שם וזה מציק לה מאוד.
המשכתי להקשיב, עד ששמעתי את המחשבה העמוקה שנמצאת אי שם מתחת לשכבות, אנחנו קוראים לזה "מחשבת הליבה". זו המחשבה שקופצת לה בלי שאנחנו מודעים לזה וגורמת לנו להרגיש עוצמות רגש שהם לפעמים בלתי נסבלות.
מדובר במחשבה שהתקבעה לנו עמוק בפנים, בדרך כלל אי שם בילדות והיא לא קשורה בשום צורה למציאות הנוכחית שלנו. הבעיה היא שכשזה עולה זה מכאיב כאילו אנחנו שוב במציאות הישנה שלנו.
הגענו אליה, פירקנו אותה, והבנו ביחד שאין שוב קשר בין המחשבה הזאת למה שקורה במציאות הנוכחית שלה, ולמה שקרה באמת באירוע הספציפי שהיא העלתה.
מהמפגש הזה היא יצאה עם פתק שנכתב בטלפון שלה ובו כתבנו את הדברים הבאים:
1. איך אנחנו מזהות שהחרדה נוכחת.
2. מה אני אומרת לעצמי ברגע שאני מזהה אותה.
הביטחון שאיתו היא יצאה מהמפגש נובע משתי הנקודות האלה שהפכו למאוד ברורות. עד אותו מפגש החרדה עדיין הצליחה "לעבוד עליה" ולשכנע אותה שדברים מסוימים הם האמת לאמיתה. במפגש הזה הצלחנו לעשות הפרדה מאוד ברורה בין הקולות של החרדה לקולות הבריאים שלה (בהזדמנות אכתוב פוסט נפרד על איך בכל מזהים ועושים את ההפרדה הזאת).

במפגש שתיארתי עברתי על פני שתיים מתוך שלוש נקודות שנמצאות במפת הדרכים שלי. הנקודה הראשונה היתה החלק הגופני. ברגע שהיא אמרה לי שהנשימות עוזרות והחרדה פחתה בעקבותיהן, הבנתי שעל הנקודה הזאת אפשר לעשות וי ולרדת יותר עמוק לנקודה השנייה. הנקודה השנייה היא החלק הקוגניטיבי, המחשבות. רובנו נצליח לזהות את המחשבות שעוברות לנו בראש באירועים מסוימים, אבל בטיפול אני רוצה להגיע למחשבה שיושבת מתחת לכל המחשבות האלה. וזה מה שעשיתי במפגש שתיארתי בפניכם.
יש נקודה נוספת במפת הדרכים שלי. בנקודה הזאת ההתמקדות היא בהתנהגות. לרוב כשאנחנו מרגישים רגש בעוצמה גבוהה אנחנו נתנהג ונפעל באופן שאולי באותה נקודת זמן יגרום לנו לחוש הקלה, אבל בהמשך זה רק יעצים אצלנו את הרגש הלא נעים. את ההתנהגויות האלה אנחנו רוצים למצוא ולאט לאט להשיל מעצמנו.

בתמונה שצירפתי מופיעה מפת הדרכים שלי. היא נמצאת אצלי בקליניקה וחשוב לי שכל מי שמגיע אלי יכיר אותה וגם יבין באיזה חלק של הטיפול אנחנו נמצאים.
כשהטיפול נתקע אני אחפש באיזה חלק אולי פיספסנו משהו. אני אחפש מה לא דייקנו מספיק, מה לא תרגלנו מספיק.
אז חשוב לי שתדעו שיש לי דרך מאוד ברורה
וברגע שהמטרה ברורה, ומחודדת ממפגש למפגש, אז בסוף זה מצליח וההקלה המיוחלת מגיעה.

מאחלת לכולנו שנראה את הדרך וגם נגיע...
כאן בשבילכן.ם,
קורל

06/08/2025

לפני כשבוע הוזמנתי לראות את הילד נינג'ה שלי מציג את תרגיל סיום השנה שלו. הוא עשה את התרגיל הזה כבר כמה פעמים בהצלחה רבה. אבל "דווקא" כשאני הגעתי לצפות בו היד שלו החליקה והוא נפל באמצע התרגיל. כמו כל ילד רגיש מאוד הוא מיד החל לבכות. לא בגלל שהוא קיבל מכה אלא בגלל האכזבה והתסכול העוצמתיים שהוא הרגיש.
איך אני יודעת? באותו רגע הזמנתי אותו לחיבוק ושאלתי האם הוא קיבל מכה? הוא הסביר לי בהכי פשוט מה הוא מרגיש וחזר חזרה כדי לנסות שוב. בפעם השלישית הוא הצליח.
אבל זה בכלל לא הנושא שעליו אני רוצה לדבר בפוסט הזה. בפוסט הזה אני רוצה דווקא לדבר על איך אנחנו תופסים בכי?
הוא צפוי לעלות לנבחרת של הנינג'ה בשנה הבאה. ומאחר וזו לא פעם ראשונה שהוא מגיב בבכי כשהוא לא מצליח תרגיל מסוים, המדריכה שלו שמה לפני סימן שאלה לגבי המוכנות הרגשית שלו להיות בנבחרת – שם הוא עלול לחוות הרבה אכזבות ותסכולים.
לקחתי את הנינג'ה החכם והרגיש שלי לאכול פיצה והעלתי בפניו את מה שהמדריכה שלו אמרה לי. והתשובה שלו פשוט הזכירה לי את מה שאני כבר יודעת –
בכי זה לא חולשה ולא מדד לחוסן רגשי!

אני חוזרת על זה – בכי זה לא חולשה ולא מדד לחוסן רגשי!
חוסן רגשי זה:
* לדעת מה אני מרגיש
* לקבל את מה שאני מרגיש
* ולדעת איך להתמודד עם זה.

והוא, רק בן 8, אבל ידע להגיד לי – "אמא, התאכזבתי מאוד כי הצלחתי את התרגיל הזה כבר כמה פעמים ודווקא כשאת הגעת לא הצלחתי. ואני יודע שזה יקרה עוד הרבה, במיוחד אם אהיה בנבחרת, אבל אני מוכן לזה"
כלומר, הוא מוכן להרגיש את האכזבה, והוא לא מפחד להרגיש אותה למרות שאצלו הכל מגיע בעוצמות גבוהות. אבל הוא לא מפחד מזה. והוא יודע שהוא יכול להכיל את זה. ואין יותר חוסן מזה!

אז בפעם הבאה שאתן רואות את הילד שלכן בוכה וישר עוברת לכן המחשבה "הוא רגיש מדי, איך הוא התמודד עם העולם?"
תעצרו, וזיכרו – רגישות היא לא חולשה והיא לא מדד לחוסן! רגישות יכולה אפילו להיות מתנה מאוד גדולה.
ואני יודעת שאצל חלקכן, הרגישות שלכן או של ילדכן ממש לא מרגישה כמו מתנה גדולה כרגע. אבל זה בהחלט יכול להיות שונה.
יש שלושה שלבים עיקריים שצריכים לעבור כדי להגיע לזה:
1. להבין מה אני בכלל מרגיש
2. לדעת שזה ממש ממש בסדר שאני מרגיש ככה
3. לדעת מה עוזר לי להפחית את העוצמה הגבוהה של הרגש שאני מרגיש

מאחלת לעצמי ולכן שתמיד נדע לחבק את הדברים שקיבלנו. להכיר בהם וללכת איתם קדימה.
כאן בשבילכן.ם,
קורל

Address

Bat Hefer
4284200

Opening Hours

Monday 08:00 - 21:00
Tuesday 08:00 - 21:00
Wednesday 08:00 - 21:00
Thursday 08:00 - 21:00
Sunday 08:00 - 21:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when קורל גולדבאום - CBT טיפול התנהגותי קוגניטיבי posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to קורל גולדבאום - CBT טיפול התנהגותי קוגניטיבי:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram