http://www.avigail-therapy.co.il/

אביגיל בן אריה - פסיכותרפיה הוליסטית, Beersheba (2025)

16/09/2020

קבלה עצמית

בטיפול, ובחיים בכלל, אנחנו נמצאים בתנועה.
משפרים דפוסי התנהגות
לומדים מיומנות חדשה
מתקדמים בעבודה
מנהלים טוב יותר את הזמן

החיים הם נהר שוצף ואנחנו באופן טבעי - זורמים קדימה

רבים מאיתנו לומדים לנוע הישגיים.
להרוויח, להתקדם, להצטיין, להשיג, לגדול ולהתפתח

ואוף כמה עבודה,
וכל פסגה שאנחנו מגיעים אליה מגלה את הפסגה החדשה שאחריה

ואמנם נחמד להשיג,
אך לאורך זמן, תנועה מבלי מנוחה - מתישה אותנו
ובכלל, הישג מבלי היכולת לעצור ולהנות ממנו לא נותן הרבה...
כמו לטרוח ולהכין עוגת חג מפוארת מבלי לשבת להנות מפרוסה

זה עצוב.
כי חסרה פה אהבה עצמית
וקבלה
וידיעה כי פסגות יש אינסוף, אבל אני יש רק אחד.
ואם אני לא אלמד לאהוב אותי,
כמו שאני
כי אני אני
לא כי השגתי, עשיתי, הרווחתי.
פשוט ככה

אז בשביל מי ומה כל הדרך הזאת?

לצד התנועה, מחוייבת העצירה.
כי השקט מפנה מקום
המנוחה מאפשרת התקדמות
וקבלה עצמית מוחלטת היא המפתח לתנועה יציבה אל עבר טוב וטוב יותר.

מתי פעם אחרונה נתתם לעצמכם רגע לעצור,
להתבנן בנוף, חייכם
ולראות כמה טובים אתם כבר?
כמה אתם,
מבלי מה....

*בתמונה - אני באחת הפסגות המופלאות שהיייתי בהן, כמובן שמיד אחריה הגיעה עוד פסגה :)

שתהיה לנו שנה של אהבה וקבלה, פנימה והחוצה💛🙏

09/07/2020

חופש הבחירה

רק התחלנו לחזור לשגרה,
למקומות העבודה לבתי הקפה למפגשים הקבוצתיים
והנה כבר עולות ומתגנבות חששות חדשות
גל שני? סגר?
העולם מראה לנו בחוכמתו המופלאה שהחיים הם בהווה
ובשפה עממית - רק להיום.
העבר נעלם כלא היה, העתיד הוא פיקטיבי
ומה שיש זה - עכשיו
בעכשיו יש סודות רבים
ואחד מהגדולים שבהם הוא חופש הבחירה.
אחת המתנות הגדולות שניתנו לאדם
בכל רגע נתון אנחנו יכולים להסתכל על החיים ולבחור.
אפשר לבחור להתבאס:
אם רע לי - למה שיהיה טוב יום אחד?
אם טוב לי - מי מבטיח שהטוב יישאר?
אבל ככה אנו לכודים בכלא פנימי של שליליות.
ונחשו מה?
המפתחות אצלנו....
בחסד גדול של שמיים פתוחים תמיד יש לנו תמיד את הזכות לבחור
לבחור לראות טוב
לבחור לעשות טוב
לבחור להסתכל בטוב
העולם כולו הוא נקודת מבט,
כצופה המשקיף מבעד למשקפת
התמונה אותה נראה תלויה בכיוון אליו נכוון את המשקפת

לאן אתם בוחרים לכוון את המשקפת שלכם?

***

08/04/2020

חג החירות

הגיעה התקופה בשנה בה עם ישראל חוגג זיכרון עתיק של חופש
אמנם לא אנחנו היינו עבדים במצריים,
אבל כולנו חווים את הכמיהה לחופש שביום יום
חופש מעבודה כובלת, חופש מזוגיות ומשפחה, חופש מלימודים באוניברסיטה
חופש ממחוייבות

פעם חשבתי שלהיות חופשיה זה להשתחרר ממחוייבויות,
לשבת על החוף שלי בשקט ושלום על העולם.

היום אני רואה שהחופש האמיתי שאנו כמהים לו הוא חופש מעצמנו
חופש ממחשבות דעות ורעיונות שמקבעים אותנו בעולם ישן וסגור

ודווקא התקופה המשונה שפוקדת אותנו מראה את זה
מחוייבויות רבות נושרות מאיתנו
אך האם אנחנו מרגישים חופשיים?

חופש אמיתי לא קשור בהכרח במציאות החיצונית
אדם יכול להיות חופשי מהכל על איזה חוף קאריבי ולהרגיש כבול וסגור בתוכו.
ולהפך,
אדם יכול לקיים שגרה עמוסה מלאה ומחייבת אך לחוש חופשי בליבו

וזו מילת המפתח, כאן טמון הסוד - לב

לכבוד חג החירות אני מזמינה את כולנו לעצור רגע
לחזור פנימה אל ליבנו
ולחפש את החופש שבפנים

החופש להיות,
החופש להרגיש ולבחור מה שבא לנו עכשיו, ברגע הזה.
אף אחד ושום דבר בעולם לא יכול לתת לנו את החופש שלנו
אבל בכל רגע נתון אפשר להיכנס פנימה אל ליבנו
ולקחת אותו.

חג חופש שמח לכולם

בתמונה - המקום שפעם חשבתי שהוא החופש בכבודו ובעצמו,
מעניין מי מזהה :)

20/03/2020

להידבק אל הטוב

שלבים בהסתגלות בריאה:
1. הלם
2. הכחשה
3. אבל
4. מתוך האפלה - מזהים טוב [ואפילו אם זה טוב קטן כי דרך הסדק נכנס אור]
5. נדבקים אל הטוב
6. נדבקים אל הטוב
7. נדבקים אל הטוב וכך הלאה...

ימים הזויים בכדור הארץ, יש שיגידו שעת מבחן
פוליטיקאים יאמרו שזה מבחן לממשלה,
פילוסופים יגידו שזה מבחן לאנושות,
פעילים חברתיים יאמרו מבחן לסולדריות
ואולי מבחן לשירותי הרפואה, מבחן לכלכלה הישראלית, מבחן לחוזק המשפחה והקהילה.

בסופו של דבר זה מבחן לאדם היחיד, לי, לך.

אנו חיים באשליית יציבות בטוחה וממוגנת
העבודה שלי, התואר שלי, המכונית שלי, הדירה שלי החברים שלי

אבל האם התודעה שלי היא שלי?

הימים הקרובים צפויים להתארך, אף אחד לא יודע כמה זמן זה ייקח
והקרב על התודעה שלנו הוא יומיומי כל דקה ודקה

האם התודעה שלי היא שלי?

התקופה המיוחדת הזו קוראת לנו לעמוד אדונים יחידים בעולמנו
לקחת על האחריות על הדבר היחיד שבאמת יש לנו השפעה עליו
התודעה שלנו
לבחור מה נכנס ומה לא נכנס,
לחדש לאוור ולהתחדש,
למצוא טוב ולהידבק אליו, עד שנהיה יותר ויותר עד שטוב ממש.

15/03/2020

האוייב שבפנים

אתמול מצאתי את עצמי ב-21:00 יושבת מול חדשות ערוץ משהו (?) ומחכה להצהרות של ביבי לגבי החמרת הנהלים.

כל מי שמכיר אותי אפילו קצת, יודע שזה סביר יותר למצוא אותי מקיפה את באר שבע בהליכה על הידיים.

אבל גם אם אתה גיבור גדול, המציאות החיצונית ההזייתית שמקיפה אותנו, חודרת לא פעם את מעטה ההגנה שלנו.

לכאורה, הלחץ, הפחד, חוסר הודאות, הם חיצוניים לנו. אבל מספיק רגע אחד של חוסר ריכוז, והם חודרים פנימה. כשהם בפנים, הם מפעילים אותנו ומשפיעים עלינו במגוון דרכים, גם בלי שנשים לב שזה קורה..

זוחלים בין הראש, הלב והיצר ומכרסמים מבפנים
אומנם רובנו לא נדבקנו בוירוס הקורונה
אבל נדבקנו בוירוס הפחד
והוא חושף ומגלה דברים בפנים.

כדי להתמודד עם הפחד והחרדה, אנו מעוניינים ללמוד להפריד לגמרי בין מה שבפנים למה שבחוץ. בין עיקר לתפל. בין מה ששייך לי ומה שהעולם דוחף לי ואני לא חייבת לאמץ.

זהו תהליך ניקוי עמוק שמאפשר לנו לבדוק מחדש את המערכת הפנימית שלנו, לחזק שכבות הגנה, לנקות את הליכלוך שהצטבר, ולהתחדש. להוריד מאיתנו נשל ישן ולצאת רעננים יותר. הדבר הכי נהדר בחיים...

מוזמנים לקבוע פגישה בקליניקה לתהליך ניקוי נפשי והתחדשות 🌻

אביגיל - 0546220203

09/03/2020

פורים בהקשר הטיפולי.

בחוץ אנשים מתקשים לבחור תחפושת,
בקליניקה אנשים מתאמצים להוריד אותה.

ביום יום כולנו די מחופשים.
עוטים סיסמאות וסגנון דיבור,
מגבילים עצמנו בקודים חברתיית,
לובשים שריון אגו וקסדת ציניות,
הולכים מכוסים בגלימת עברנו המתנפנפת.

אחד מגיע עם מסכת הליצן העצוב,
אחת בדמות הילדה הטובה,
אחד מחופש למשרת המרצה את כולם,
אחת בתפקיד ה"קולית" ששום דבר לא מזיז לה.

כשאתה חובש כובע עם קרניים אתה בדרך כלל די מודע לזה [בואו נקווה]
אך כמה אתה מודע לדמות המגבילה אותך ביום יום?

לנאמנות הפנימית לדמות המוצלח, מרצה, מצחיק, יפה, רזה, נקי, מסודר, עצלן, חרוץ, חינני, גס, עצבני, חד, ועוד ועוד ועוד

לא קל להוריד את התחפושת, לא פשוט לצאת מדמות בה נתקענו. בשביל לצאת מהתחפושת ולנוע בחופשיות בין דמויות, אנחנו צריכים ללמוד קודם איך נכנסים לדמות במודעות.

לא משנה אם התחפשתם ללוחמת ג'ודו או לנסיך יפה תואר, נצלו את החג הזה כדי להיכנס לדמות עד הסוף.

מי שילמד להיכנס טוב טוב לדמויות חדשות, בסוף ילמד איך להיפתר מדמויות ישנות.

ואז.... כמה חופש - אפשר להיות הכל...

*** בתמונה - ילדי משפחת בן אריה נכנסים לדמות

05/02/2020

בגן הילדים אצלנו ישנה אימרה מפורסמת:
"אם משעמם לך – סימן שהלב שלך סגור."

מכירים את זה שהחיים נהיים משעממים?
כל יום אותה עבודה, אותו קפה, אותם אנשים, אותה שמש בחלון, אותו דבר!
משעמם...

נכון?
לא בהכרח....
ילד שליבו פתוח, עיניו נוצצות וראשו סקרן,
עבורו כל ענף זרוק - הוא משחק מעניין, כל קן נמלים - עולם ומלואו, כל גור כלבים הוא חבר וכל שלולית בוץ היא מסיבה.

מה קרה לנו המבוגרים ששכחנו ללכת עם לב פתוח?
הרי העולם הזה הוא גן שעשועים ענק שלא נגמר, ויש כל כך הרבה מתקנים להתנדנד עליהם.

אולי גם אנחנו היינו פעם ילדים אהובים ופשוטים.
אבל גדלנו והתבגרנו,
ואולי קצת נתפס לנו הגב מלסחוב את עולמנו,
אולי קצת קפא לנו הלב.
והחיים נהיו קצת סתם...

אם החיים נהיים משעממים -
זה איתות לבדוק!

+ אולי הגיע הזמן לדייק את כוונת הלב ולעשות עוד צעד למקום אליו שואפים להגיע?

+ אולי זה המקום הנכון אבל קשה לפתוח את הלב למה שקורה עכשיו?
לרוב כל התשובות נכונות.

אל תתעלמו מאיתותים ואל תתפשרו על הלב שלכם, זה הדבר היחיד שבאמת שווה לחיות בשבילו.

07/01/2020

ציפיות

שנה חדשה הגיעה.
וכמו אירועים דומים [דוגמת יום הולדת]
אנחנו מתכנסים לחשבון נפש:
מה עשיתי השנה? ומה אני מצפה משנה הבאה?

עוד שנה עברה עוד שערה לבנה :)
ומה עם הציפיות שלנו? מה יהיה איתן?

יש לנו מערכת יחסים מורכבת עם ציפיות...
*מצד אחד*
במקרים רבים הן מאכזבות :)
אנחנו מצפים, שולחים יהבנו אל חלום ורוד, אל עולם טוב יותר,
והמציאות - מתנפצת לנו בפנים.

ציפינו לגן עדן חלומי בחופשה קאריבית במדינה אקזוטית,
ובמציאות החוף היה מלא ישראלים ורבנו עם בן הזוג כל השבוע.

לא צריך ללכת רחוק.
זה קורה כל הזמן, בדברים הכי קטנים.
אכזבות קטנות, תוכניות מתפוגגות.
הפער בין הפנטזיה למציאות נחשף שוב ושוב.

*מצד שני* -
איך נממש את החלומות שלנו בלי ציפיות?
אם אין מי שמצפה - אין מי שמגשים.
אם לא נוכל לדמיין את עצמנו עם אהוב ליבנו בחופשה אקזוטית חלומית, איך זה יקרה?
הרי כל המציאות הזאת נובעת בפיעפוע עדין מלב ליבנו השואף טוב.

ומה מתוק יותר מתקווה שבנינו,
ציפייה שטיפסנו עליה כמו על פסגת הר יפייפה
והנה מגיע הרגע והשגנו, צופים מראש פסגת שאיפתנו?

אנחנו לא מעונינים להפסיק לצפות וגם לא רוצים להתאכזב כל הזמן... - פרדוקס!

כדי לפוגג את הפרדוקס, נוכל לבדוק מה זו *ציפיה*
ציפיה, היא האמונה שדבר כלשהו יקרה בעתיד.
הנחה שנזרעת בעומק תודעתנו שעתיד מסוים עומד להתרחש.

ואם הוא לא מתרחש? כאן מתחילה הבעיה.

לרוב, ציפיות אינן מתחשבות במציאות שמעבר להן,
הציפיות מתקיימות בעולם משלהן, קצת מנותקות מחוקי העולם
מנותקות ממציאות מורכבת שבה לפעמים אנחנו מצליחים ולפעמים לא,
לפעמים אנחנו קמים על רגל ימין ולפעמים על שמאל,
לפעמים משחק לנו המזל ולפעמים פחות.
מה שנקרא.... החיים :)

אז איך מתמודדים עם הציפיות שלנו ותוצאותיהם בלי להתאכזב ולהפסיק לצפות?
זוכרים שהכל יכול לקרות לנו - וזה בסדר,
*זה מותר שהציפיות שלנו לא יתממשו*

וכדי שלא ליפול לפער בין הציפיה לחוסר מימושה
אנחנו תמיד יכולים לחזור חזרה אל ליבנו
המקום בו נולדה בציפייה
ולהמציא לנו ציפייה חדשה
הרמונית יותר עם המציאות שנגלית עכשיו,
ללא עבר, קשובה להווה, מחוייבת לעתיד.

וואו, איזו הקלה זו תהיה!

21/12/2019

שיר לשבוע שנולד 🙂

***
לנוע בדרכי החיים

אדמת אופי ותכונות
ערבות נפרשות אל מערב של עבר וזכרונות
נחלים נשפכים אל עתיד פתוח
פסגות של תובנות, פסגות של אושר ורוח,
עמקים מוצללים של כאב ופחד
נקיקים של ספק
נתיבים חרושים של דפוסים ודרכי התנהגות
הרים שטופסו במאמץ ואתגר,
ירידות מתונות של שימת לב,
עץ גדול לנוח תחתיו, איים של שלווה בלב מדבר.

מטפל טוב הוא בסך הכל נווט,
אבל המפה היא המפה שלך ואת/ה הוא זה שהולך את הדרך.

***

לתיאום מפגש:
אביגיל - 054-622-0203

12/12/2019

ניהול אנרגיה

לאחרונה יצא לי לפגוש הרבה בנושא של ניהול אנרגיה,
לשמחתנו [ולפעמים גם לצערנו]
ככל שהחיים מתקדמים הכל נהיה יותר!

יותר אחריות יותר, יותר ראש גדול, יותר משימות,
וגם יותר מעניין, יותר עמוק, יותר שלנו.
יותר!

כתיכוניסטים שעומדים לקראת מבחני בגרות, אנחנו חווים עומס.
ואז כסטודנטים שלומדים מבוקר עד ערב כדי לקבל ציונים טובים אנחנו חווים עומס.
במקביל גם בעבודה יש לנו אחריות על אנשים אחרים, תוכן, תוצאות ואנחנו חווים עומס.

ואז יש רומן שהופך לזוגיות, שצריך לתחזק,
ואז מקבלים קידום בעבודה שמצריך יותר,
ואז מאמצים כלב ונולד ילד ועוד אחד והכל פשוט כל הזמן נהיה יותר.

אותם 24 שעות, אותם 7 ימים בשבוע -
מכילים בתוכם יותר ויותר ויותר....

האם יותר = עומס?
איך הופכים למאסטרים של זמן ואנרגיה?
מנהלים אותם במקום שהם ינהלו אותנו?

הנה כמה כיוונים....

• לומדים לחיות בכאן ועכשיו:
ככל שאנחנו יותר מרוכזים במה שיש עכשיו - ככה האנרגיה שלנו נשמרת.
כאשר אנו נעים במחשבותינו בין עבר לעתיד האנרגיה שלנו דולפת ומתבזבזת בחוסר יעילות.
להיות כאן ועכשיו זה המצב "חיסכון אנרגיה" של הנפש.

• לומדים להפריד בין עיקר ותפל בחיים האישיים שלנו:
הלו"ז שלנו הוא מראה.
מה משתקף במראה?
האם משתקפות שם האהבות שלנו?
שאיפות ליבנו?
או שאולי משתקפים בה דברים אחרים?
הציפיות של הסביבה שלנו, קושי בבחירה, "אילוצים" של המציאות?

• לומדים לתחזק את הכלי שלנו:
רכב שנוסע ללא שמן ומים, מנועו נחלש ונחלש עד שנהרס.
האם אתם נותנים לנפש שלכם מקום לנוח, להתאושש, לאסוף כוחות?
ולגוף?

• זוכרים תמיד את סיבת היציאה לדרך:
מכירים את המשפט:
"אם יש למה אפשר לעשות כל איך."
אז למה אתם עושים את כל זה?
אדם שמונע בכוח כוונה עמוקה, בכוח שאיפת ליבו,
הזמן קטן עליו :)

מבולבלים?
מוזמנים להשאיר פרטים ולהגיע אלי לקליניקה

אביגיל בן אריה - פסיכותרפיה הוליסטית

16/09/2020

09/07/2020

08/04/2020

20/03/2020

15/03/2020

09/03/2020

05/02/2020

07/01/2020

21/12/2019

12/12/2019

Address

Telephone

Website

Alerts

Contact The Practice

Shortcuts

Share

Category