07/03/2019
חדר המנהל...
מאז שהייתי ילד הייתי חלש בחשבון, כל תרגיל הייתי מחליף לפחות פעם אחת בין מינוס לפלוס או סתם משמיט מספר אקראי.
אבל משוואה אחת הבנתי כבר בכיתה א'
חדר המנהל = צרות גדולות.
בתור ילד שמתמודד עם הפרעת קשב,
הערות, נזיפות, עונשים והרחקות היו לגמרי חלק משגרת היום שלי.
בגיל היסודי אני זוכר מעט מאוד ימים שביליתי רק בכיתה,
בחטיבה זה מעט השתפר אבל עדיין בילית לא מעט זמן בהתתבוננות ביצירות האומנות שהיו תלויות במסדרונות בית הספר.
למדתי לחיות עם זה, כמו גזרת גורל שתגמר ברגע שאצא משערי בית הספר.
לדבר אחד אף פעם לא התרגלתי ובכל פעם הוא השאיר בי צלקת קטנה, שיחת המשמעת בחדר המנהל.
שהגעתי לחדר המנהל הבנתי שזהו, המשחק נגמר, כמו תמרור אזהרה מלווה בצפירות עולות ויורדות.
כל שיחה הייתה שונה, חלקן נוזפות וכועסות חלקן מכילות ומקשיבות אבל אני לא הצלחתי להקשיב והייתי עסוק רק בדבר אחד,
איך אני עושה שזה יפסק.
איך אני יוצא מהחדר כמה שיותר מהר ובנזק הקטן ביותר.
שסיימתי ללמוד עם תעודת בגרות מלאה חשבתי שזהו, השארתי את מנהלי בתי הספר מאחורי ואיתם גם את הטראומה.
חכמה הדרך מההולך בה והגעתי שוב לחדרי המנהלים והפעם כחלק משגרת היום יום בכובעי כמורה וכמפעיל של תוכנית "במרחבים" לבתי הספר והגנים,
(אספר לכם עליה בפוסט נפרד😉).
בפעמים הראשונות ממש נתקפתי בחרדה, הנשימה נעתקה וכל הגוף נדרך בכדי לקבל את המכה.
המכה שלא הגיע.
בפעם הראשונה עוד תירצתי לעצמי שזה מקרה חריג, שרק בטעות לא חטפתי.
שם למעשה התחלתי את התיקון שלי מול גורמי ההנהלה. ככל שרבו המפגשים זכיתי ליותר מפגשים חיובים ונעימים.
המנהלים לא השתנו, הם תמיד היו אנשים טובים שרוצים את טובתי ואת טובת בית הספר.
אני השתנתי, הצלחתי לקחת את הקושי שלי למקום מעצים ומקדם, אספתי כלים בכדי להגיע גם לפגישות הפחות נעימות (ויש כאלה לפעמים) עם מספיק אמונה בעצמי וכלים בכדי להפיק את המיטב מכל פגישה שכזאת ולהשתמש בה כמקפצה.
אם גם אתם הורים לילדים המתמודדים עם קושי דומה, אתם מוזמנים אלי,ביחד אני ואתם נוכל לתת לילד את הכלים להתמודדות.