What are the opening hours?

Monday 08:00 - 20:00 Tuesday 08:00 - 20:00 Wednesday 08:00 - 20:00 Thursday 08:00 - 20:00 Friday 08:00 - 14:00 Sunday 08:00 - 20:00

https://www.facebook.com/392537641299872/

דור זיו - להיות אדם §

Home
Israel
Beit Oren
דור זיו - להיות אדם §

•פסיכותרפיה בגישת ביוסינתזה•
•ליווי אישי במסע המשונה והמופלא של החיים והמוות•
•Recall Healing•

02/11/2025

התחלות חדשות מרגשות. הימים מתקצרים בסתיו ואיתם זמן להתכנס, להאט, לקראת זריעה של מחזור חדש ~

20/05/2025

בין השורות יש סודות
שמותר כבר לחשוף (סוף, סוף)
מול הרעש הזה
מול רשרוש המכונה האיום (יום, יום)
שמח במה שכתוב
ובמה שאפשר עוד לכתוב (טוב, טוב)
איזה חלק בך התרחק
מה שמרת קרוב (רוב, רוב)

אז אומרים שזה זמן
להיות ענייני וחרוץ (רוץ, רוץ)
אך שים לב מה עושה בן אדם
כשהוא קצת מאושר (שר, שר)
איך תרגיש בעולם
בו אבק כוכבים מפוזר (זר, זר)
זה מתחיל די מתוק
וכולם יודעים איך זה נגמר (מר, מר)

גם אם כל העולם מתגלה
ערמומי ועקום (קום, קום)
אם חיפשת מתחת לאף
ואתה לא מוצא (צא, צא)
אם טיפסת גבוה
ושם אתה ריק וחרד (רד, רד)
לך אל מה שנושם
וגורם לליבך להדהד (הד, הד)

ברכה אקו-לוגית של איתי פרל

10/02/2025

יש דברים שעוברים אלינו בלי שנבין איך. אנחנו לא זוכרים אותם, לא בחרנו בהם, ובכל זאת הם שם. הם מופיעים כסיפורים שחוזרים על עצמם, כתחושות שאין להן הסבר, כהחלטות שאנחנו מקבלים בלי לדעת למה. לפעמים זו דריכות בלתי מוסברת, לפעמים הימנעות, לפעמים דפוס שאנחנו רואים אצל אחרים ורק אחר כך מבינים שגם אנחנו פועלים בדיוק באותה הדרך.

זה לא תמיד נראה כמו משהו דרמטי. לרוב זה מושתק, לא מדובר, עובר ליד. זה עובר אלינו בלי שניתן לו שם. הגוף זוכר גם כשאנחנו לא זוכרים. זוכר בזהירות שבה אנחנו מתקרבים, בהססנות, בהימנעות, בתסכול ובדרכים שונות ומשונות. לרוב מבלי להבין למה. ואז כבדרך אגב שומעים סיפור משפחתי ישן, מגלים תמונה שלא ידענו שקיימת, חפץ שהגיע לידינו, ומשהו מסתדר ומתבהר בנרטיב. אנחת רווחה.

לפעמים עצם ההכרה מספיקה כדי לשנות משהו, כדי לשחרר את האחיזה של מה שחשבנו שהוא חלק מאיתנו. ואת מה שאפשר לדבר עליו, או להכיר בקיומו, כבר לא חייבים לחוות שוב ושוב. לא כל מה שעבר אלינו חייב להמשיך איתנו. יש דברים שאפשר להניח, יש משאות שאפשר לקרוא להם בשם וללמוד שהם לא (רק) שלנו.

״אולי זה לא סיפור שמח. אבל הוא אמיתי והוא שלי״ (מתוך הספר “ירושה רגשית”).

איזה סיפור בתוכך את לא בטוחה שהוא רק שלך? מה אתה מחזיק שמרגיש עתיק ממך?
קחו רגע להתבונן בזה. לא חייבים לשתף.

12/01/2025

“עוֹל אין”
יש דברים שמלווים אותנו ברקע היום-יומי והיינו שמחים או מעדיפים שלא. לפעמים אלה מחשבות שמסתובבות בראש בלי הפסקה. לפעמים זו תחושת אי-נוחות, לפעמים תופעה פיזית כרונית, משהו שרק מרחף ברקע – כמו צל שאנחנו לא מצליחים להגדיר או פיזית כמו משקולת מכבידה. אלו יכולים להיות זיכרונות, פחדים, רגשות מודחקים, או תחושות שלא ברור מאיפה הן מגיעות.
אותם דברים שברקע, שאנחנו אולי מנסים להשתיק או להתעלם מהם באופנים שונים – הם לא סתם שם. הם מצביעים על מקום בתוכנו שמבקש להיראות, להרגיש, להבין. למען האמת - זה גם בסדר ומאוד נורמלי להשתיק, להתעלם או להדחיק - לא תמיד יש משאבים מספקים על מנת להתמודד איתם.
מה שאני לומד שוב ושוב, על עצמי ועל אחרים, זה שהדברים שאנחנו מנסים להסתיר או להדחיק הם לא רק מכשולים או נקודות תסכול - ובטח לא אמת שלמה. מה שהם כן, או לכל הפחות יכולים להיות, זה מפות אישיות – תבניות ייחודיות שמסמנות את המקומות בהם אנחנו נמצאים ויש לנו את האפשרות ללכת אל.
המקומות האלו מבקשים שנעצור, נסתכל, ונשאל - מה בעצם קורה כאן?
פעמים רבות אנחנו מתרגלים לחיות עם הצל הזה (המחשבות, הפחדים, התופעות) ברקע בלי לשים לב שהם שם בכלל. כדי להתחיל, אפשר לעצור ולשאול מדי פעם:
מה אני מרגיש כרגע? מה הדבר שחוזר על עצמו שוב ושוב אל חיי? מדוע הנושא הזה מעסיק אותי כל כך?
אחרי שזיהינו דבר מה שנמצא שם, אפשר להתחיל להתבונן בו כמו חבר ותיק. כמו יועצת טובה. כמו חלק שניתן ליצור איתו קשר ולשאול אותו:
מה אתה רוצה או יכול לספר לי על מה שקורה? איך אתה יכול לעזור לי להבין טוב יותר את מה שקורה?

לפעמים רק עצם ההתבוננות יכולה לשנות את האופן שבו אנחנו חווים את מה שמלווה אותנו.

ואחרי התבוננות, יש הרבה דרכים לעבוד ולהיות בקשר עם מה שעלה (אלו רק חלק):
לבד: בכתיבה, זמן שקט או הרהור. עם אחרים: מטפל, חבר קרוב או קבוצה תומכת. ובצעדים קטנים: תהליכים עמוקים לא קורים ביום אחד, אבל יום אחד כן מתרחש שינוי.

ומה קורה אחרי שאנחנו מתבוננים? האם יש פיתרון?
זה לא נעלם מיד, וזה בסדר. אבל פתאום, במקום להיות אויב שצריך לברוח ממנו או שמסוכן להכיר בו, יש אפשרות שיהפוך לחבר לדרך. הוא כבר לא רק משהו שמפריע, אלא חלק שקיים. חלק שמספר סיפור ונותן רמזים על מי שאנחנו (גם), מה שאנחנו צריכים, ואיפה יש לנו הזדמנות לגדול ולהתרחב.

אצלי לדוגמה, לקח מספר שנים כדי לראות ולהכיר כמה חרדה ופחד מגיעים יחד עם בדיקות תקופתיות שהייתי צריך לעשות ובכל פעם שהיה מיחוש גופני לא רגיל, מאז שהתגלה אצלי גידול (בערך לפני עשור). לא קישרתי בין השניים וזה הרגיש כמו ״עוד משהו להתמודד איתו״, אך מאז ההתבוננות הזו אני ער יותר לתופעה הזו כשהיא מתרחשת אצלי. היא לא נעלמה לגמרי ועדיין עולה לפעמים כשיש בדיקה או כשאני מרגיש לא טוב - אבל העוצמה שלה פחתה והאפקט שיש על היום-יום שלי השתנה. קיבלתי מושג נוסף על הבלו-פרינט שלי.

אם זה מדבר אליכם, אני מזמין אתכם לשתף - מה הדבר שמבקש את תשומת הלב שלכם היום? איך אתם מרגישים אותו בחייכם? איך יתחשק לכם להתחיל ליצור איתו קשר? ומה הצעד הראשון שתוכלו לקחת כדי להסתכל עליו בעיניים רכות וסקרניות?
הדברים שמלווים אותנו הם לא רק הפרעה. הם יכולים להיות הזמנה לעצור, להתבונן, ולהתחיל בדיוק מהמקום שבו אנחנו נמצאים.

10/01/2025

אווה קילפי (תרגום רמי סערי)

ממש כאילו חייבת להיות בי
כמות כזאת של כאב,
אם לא בנפש הרי בגוף,
אם לא ברגל הרי בצלע,
אם לא מתחת ללב הרי בברכיים.
החולשה חיה בי בגבורה
ונאבקת על קיומה.
אולי היא בררה שמעולם לא נוסתה,
אופן אחר של חיים, שברוב יעילותנו
השחתנו והשלכנו הצדה,
אורח קיום עדין, רגיש,
אשר בוכה בתוכנו.

24/12/2024

לפעמים החיים מזעזעים אותנו עד היסוד, במיוחד בשנה הזו. מלחמה, טראומה, אובדן אהוב או בית... אלה לא רק אירועים דרמטיים שקורים לנו, אלא רגעים שמשנים את מי שאנחנו. הגוף מרגיש זאת תחילה: משהו בתוכנו יודע שמה שהיה לא יהיה עוד.
מפחיד לחוות את הפירוק הזה. את הרגע שבו כל מה שחשבנו שאנחנו, כל מה שהאמנו שאנחנו יודעים - מתערער. טבעי לרצות לברוח מהתחושה הזו, להיאחז במוכר, לנסות לחזור למי שהיינו לפני. קשה לקבל שאין תשובות מוכנות מראש…
אבל כמו שהטבע לא יכול לדלג על החורף, גם אנחנו לא יכולים לדלג על תהליכי השינוי העמוקים בחיינו. החורף, עם החשכה המוקדמת והקור החודר, מזכיר לנו משהו עמוק: דווקא בזמנים שנראים ריקים וחשוכים, מתרחשת עבודה חשובה ביותר.
מתחת לאדמה הקפואה, הזרעים כבר מתחילים את מסעם מעלה. בשקט, באפלה, ללא קהל מעריצים, הם עוברים את התהליך העדין והעוצמתי של התהוות מחדש וצמיחה. כך גם בתוכנו - כשנדמה שהכל קפוא ושום דבר לא זז, משהו חדש מתחיל להתעורר.
לא נועדנו לעבור את זה לבד. בדיוק כפי שהטבע סביבנו מתקיים ברשת של יחסי גומלין ותלות הדדית. גם הזרעים האלו זקוקים למים. גם אנחנו זקוקים לליווי בדרך, גם אם חונכנו להסתדר לבד. למישהו שיכול להחזיק עבורנו את המרחב, להאמין בתהליך גם כשאנחנו מאבדים אמונה, לראות את האור שבקצה גם כשאנחנו טובעים בחשכה ולחכות לנו בצד השני.
המשבר הוא לא רק שבר - הוא פתח. דרכו יכול להיכנס אור חדש, הבנה חדשה, דרך חדשה להיות בעולם. לא כי “הכל לטובה” או כי “מה שלא הורג מחשל”, אלא כי זו דרכם של החיים: להתפרק ולהתחבר מחדש, למות ולהיוולד, שוב ושוב.
התחדשות לא מגיעה כשאנחנו מצליחים להימנע מהכאב או לקפוץ מעליו. היא מגיעה דווקא כשאנחנו מעזים להיות בתוכו במלואנו, לתת לו לשנות אותנו, לגלות דרכו מי אנחנו מעבר למי שחשבנו שאנחנו צריכים להיות ומה שהאמנו שצריך לקרות בחיים.
בסופו של דבר, החיים לא מחכים ל”אחר כך” ול”חודש דצמבר בשנה הבאה”. הם כאן, עכשיו, בתוך המשבר עצמו, בזמן שלפעמים אין בכלל מילים לתארו. בצעדים קטנים שאנחנו עושים גם כשאיננו יודעים לאן הדרך מובילה. בהסכמה העדינה והאמיצה להיות כאן, עם כל מה שיש, ולתת לזה להוביל אותנו.
מה אם דווקא שם, ממתין מה שמחכה להיוולד בסוף החורף הזה?
זו לא הבטחה לאושר או לנחמה קלה, אלא הזמנה לחיים מלאים שמכניסים לתוכם את כל מה שישנו.

30/11/2024

מדוע דווקא עכשיו להתחיל תהליך טיפולי?
השנה הזו טלטלה (ומטלטלת) רבים מאיתנו - מלחמה, פחד, שינויים חדים במציאות. לפעמים זה מרגיש שמה שהיה מעולם לא יחזור.
וזה נכון - יש דברים שלא יחזרו.
התמודדות עם אובדן של חיים כפי שהכרנו אותם, של יקרים לנו, של בית או של חלומות. הצפה של שאלות קיומיות שהתעוררו - על מי שאנחנו, על מערכות היחסים שלנו ועל המשמעות בחיינו.
לפעמים אנחנו רוצים להבין ולתת פשר למה שקורה סביבנו - כמו לתת אישור שמה שאנחנו חווים הוא הגיוני ו׳נורמלי׳. לפעמים זקוקים למקום בטוח שבו נוכל לשאול שאלות שונות שלא העזנו לשאול בקול רם, לבקש עזרה. לפעמים זה להוציא כעס וזעם על חוסר צדק...
‘’
את הפוסט הזה (לפחות כזה דומה) כתבתי לקראת סוף ההתמחות ועתה כשסיימתי את התהליך החלטתי לערוך אותו ולהזמין - אני כאן להיות עבורך ואיתך במסע או בנקודות בזמן בתוכו.
נוכל לחקור יחד את מה שמבקש הבנה, גילוי, תנועה או שינוי. להתבונן במה שצומח עכשיו, ובמה שקמל. להתרגש לקראת מה שעוד לא ידוע שיגיע. בקצב מתאים, באומץ ומשחקיות.
“It becomes easier for me to accept myself as a decidedly imperfect person, who by no means functions at all times in the way in which I would like to function. This must seem to some like a very strange direction in which to move. It seems to me to have value because the curious paradox is that when I accept myself as I am, then I change.”
Carl Rogers

14/11/2024

“…hurt has to find words as well as its voice. Hurt has to speak its name and find a language that does justice to what has been seen and endured”

Stephen Jenkinson ‘Die Wise’

29/10/2024

My heart is so small
it’s almost invisible.
How can You place
such big sorrows in it?
“Look,” He answered,
“your eyes are even smaller,
yet they behold the world”.

Rumi

28/10/2024

מה אם לא הכל תלוי רק בך?
לעיתים קרובות, אנו רואים בקשיים שלנו עדות לכך שמשהו "לא בסדר" בתוכנו, שהאתגר טמון עמוק בתוכנו דורש תיקון. זהו קול שמבוסס על ביקורת פנימית ומוביל אותנו לעיתים למסע בלתי נגמר של חיפוש אחר "החוליה החסרה", אותה תחושה ש"לו רק..." הכל היה משתנה. קול זה מזין את הפרשנויות שאנו נותנים לחיינו – אך מה אם הפרשנות הזו אינה התמונה המלאה?
נכון, ישנם מקרים שבהם מקור הכאב שלנו הוא אישי ועמוק. טראומות מהעבר, דפוסים שנחקקו בגוף ובנפש, לעיתים דורשות מאיתנו עבודה פנימית. במקומות אלו נדרשת פַּעֲלָנוּת יוֹזֶמֶת (agency) – תחושת מסוגלות להכיר במצב הקיים, לבחור להיעזר, להתמודד, ולעיתים גם לשחרר. לפנות לעזרה, להושיט יד לאדם שמבין אותנו, להכניס אדם אחר למעגל חוויותינו – כל אלה הם ביטויים ליכולת שלנו לנוע עם עצמנו מתוך הכרה ברקמה האנושית שמהווה חלק משמעותי מהמרחב האישי שלנו.
עם זאת, זוהי רק שכבה אחת של המציאות. כאב, פחד, בדידות וביקורת עצמית הם לרוב תגובות לא רק לעולם הפנימי, אלא גם לסביבה החיצונית ולמערכות החברתיות והתרבותיות שאנחנו חלק מהן. מסגרות אלו – כלכליות, תרבותיות, פוליטיות – לא תמיד מעניקות לנו את מה שציפינו לקבל: ביטחון, שייכות, נראות, הדרכה והכוונה. ייתכן כי תחושות של עצב ובדידות או הקשיים שמתגלים אינם מעידים על פגם בנו אלא דווקא על הצורך שלנו לקבל מהעולם סביבנו את מה שציפינו (ולפעמים לא ידענו שציפינו לו), שלא קיבל ומקבל מענה מתאים.
אנו חיים בעולם וסביבה בו הדגש על "התפתחות אישית" ואינדיבידואליזם הם מסר מרכזי שחוזר שוב ושוב – הטוען כי השינוי תלוי כולו בנו, באחריות האישית שלנו בלבד. אך גישה זו עלולה ליצור חוויות נוספות של כישלון, של חיפוש בלתי פוסק אחרי "תיקון" עצמי דרך ספרים עזרה עצמית, ערימות טיפולים וסדנאות בהן נעשה עוד צעד אחד בדרך. ומה קורה כאשר ה"בעיה" אינה תוצאה של היותנו לא "מספיק", אלא תוצר של מערכת לא מתאימה?
אולי חלק מהקוראים ימצאו עצמם שואלים – ׳אם לא אני, אז מי?׳ או אולי איך ׳הכרה בהשפעות החיצוניות לא הופכת אותי לפסיבי, תלוי במערכת שסביבי?׳ השאלות האלו נובעות מדאגה אמיתית ומצורך עמוק באחריות עצמית ובתחושת משמעות. ההכרה בכך שחלק מהסבל שאנו חווים מושפע מגורמים חיצוניים אינה באה להקטין את כוחנו הפנימי או לבטל את תחושת האחריות האישית שלנו. להיפך, ההבנה הזו מזמינה אותנו לקחת את האחריות העצמית למקום עמוק יותר – לפעול מתוך הכרה מלאה בתנאים ובתמיכה שהחיים מציעים או לא מציעים. וכמובן, יש ספרים טובים וחשובים, תהליכים טיפוליים משמעותיים ועמוקים, וסדנאות מרחיבות תודעה.
אולי חלקכם מרגישים צורך בשורה תחתונה או בפתרון ברור לטקסט הזה. מאחר וגם אני נתון לכוחות אלו בדיוק כמו כולם, הקרוב ביותר שאוכל להציע הוא אולי להתחיל להכיר בקיים, להישאר עם סימני השאלה במקום למהר לפתרונות ולהסכים לנוע בתוך המתח בין ההכרה בקיים לבין הצורך בפתרון, בין מה שציפינו לקבל מהחיים לבין מה שקיבלנו בפועל. בעיני זהו אינו ביטוי לחולשה או לתלות וגם לא להעברת האחריות הלאה ממני - אלא הזמנה עמוקה לחיות במלואנו, להכיר בכך שאנחנו חלק ממארג חיים גדול שבו כאב וריפוי כרוכים יחד. השינוי, כך נראה לי, הוא לא משהו שאנו ״מתקנים״, אלא משהו שיוצרים יחד עם החיים שסביבנו.
מה הטקסט הזה מעלה בך? איך הוא גורם לך להרגיש ולחשוב?

ארט של RITHIKA MERCHANT

21/10/2024

מחשבות העונה
בימים האחרונים אני שם לב יותר למשתנה סביבי – העלים, העצים, האוויר. השינוי האישי שאני מרגיש מתחבר לשינוי עונתי, אבל גם לכובד שמלווה את כולנו כבר למעלה משנה. המלחמה ברקע משנה הכל-כל הזמן. כמעט אי אפשר לעצור. העייפות שאני חש היא לא רק עונתית, אלא תוצאה של מאבק פנימי במציאות כאוטית ולא יציבה.
§
בתקופה הזו, זרעים ושתילים נשתלים באדמה לקראת החורף. מה אני אשתול? בהתחלה חשבתי על תקווה, אבל אני מודה שתקווה לא מהווה עבורי עוגן. עבור אחרים, היא בהחלט משאב חיוני. איך אפשר לצמוח במציאות כזו כאוטית? מה אפשר (או חייב) לפנות כדי לעשות מקום לעונה הבאה, כשכל כך הרבה לא בשליטתנו?
§
יש סיומים בתקופה הזו – פרידות, אובדן, שינויים שמתחוללים בלי שתכננו. אני שואל את עצמי מה אני מסוגל ללמוד מהסופים האלה. גם כשהם מערערים את תחושת הביטחון והיציבות ואת מה שחשבתי שאני יודע על עצמי ועל הסביבה.
§
בזמן כזה, גמישות ורכות יכולים לתמוך. הקצב משתנה, לא רק בגלל העונה, אלא גם בגלל מה שקורה מסביבנו - לפעמים כמה וכמה פעמים ביום, בעוצמות משתנות. אני שם לב שכשאני מקבל את הדברים כפי שהם, גם אם הייתי מעדיף שהמציאות תהיה שונה ממה שהיא, זה מעניק לי קרקע יציבה יותר.

Art by: Elin Manon

17/10/2024

כאנשים בעולם, אנו מכירים את הכוח המרפא של השהות בנוכחותו של אחר. יש משהו עמוק ביכולת פשוט להיות, להחזיק מרחב בטוח ומכיל עבור האדם שמולנו, גם בלי להשתמש בהגדרות האלה בדיוק. בעידן שבו רבים מאיתנו עסוקים במרדף אחר תשובות מהירות ופתרונות חיצוניים, עצם ההסכמה להאט, לנשום, ולהיות נוכחים — היא כבר בחירה רדיקלית.

כשאדם מרגיש שמישהו רואה אותו באמת, ללא שיפוטיות וציפיות, הוא יכול לגעת בחלקים העמוקים של נפשו — אותם חלקים המבקשים להתגלות בעדינות ולהשתנות בקצב שלהם. כפי שפרנסיס וולר מציין, יש בתוכנו “חוכמה עתיקה” הזקוקה לעדות. זוהי חוכמת טבע המכוונת לריפוי ולצמיחה מתוך נוכחות אוהבת ואמפתית.

לעיתים, עצם ההסכמה לשהות — מצד המטופל והמטפל כאחד — היא מפתח לריפוי העמוק ביותר. כשהנוכחות שלנו מגיעה ממקום של פתיחות וסקרנות, משהו בתוכו של האדם שמולנו מתחיל להתרכך. זו לא נוכחות שמבקשת לתקן, אלא כזו שמאפשרת, וכמו קרני שמש החודרות לחדר חשוך, מתאפשר גם מקום לרגשות ולפצעים הישנים שלא קיבלו אישור להיות.

היכולת להרגיש נראה, נשמע ומוכל ללא ביקורת היא נדירה, וזהו המרחב שבו הנפש יכולה לנשום. נוכחות כזו מזכירה לנפש שהקצב שלה מותר, ושלא חייבים למהר לתשובות או לפתרונות. בתוך המרחב הזה, בקצב טבעי, מתרחשים שינויים פנימיים ומשמעותיים.

אין כאן שלילה של עשייה או פתרונות; יש להם מקום. אבל יש גם ערך עצום בפיתוח איכויות אחרות — כאלה שרבים מאיתנו לא חוו מספיק. איכויות אלו קיימות בכולנו וחשוב לדעת שהעולם, החברה והתרבות בה אנחנו חיים מעודד מעט מאוד את האיכות הזו (ואפילו מתייחס לזה בציניות וביטול).

Address

Beit Oren

Opening Hours

Monday	08:00 - 20:00
Tuesday	08:00 - 20:00
Wednesday	08:00 - 20:00
Thursday	08:00 - 20:00
Friday	08:00 - 14:00
Sunday	08:00 - 20:00

Telephone

+972508451920

Website

facebook.com

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when דור זיו - להיות אדם § posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to דור זיו - להיות אדם §:

Shortcuts

Address
Telephone
Opening Hours
Alerts
Contact The Practice
Claim ownership or report listing

Want your practice to be the top-listed Clinic in Beit Oren?

דור זיו - יוגה מותאמת אישית

הגעתי אל ׳שיטת גולדמן׳ מתוך חיפוש פיתרון לסבל וכאביי שלי לאחר שהשתחררתי משירות קבע משמעותי כקצין בחיל האוויר. יוגה טיפולית ב׳שיטת גולדמן׳ ייחודית בכך שיש לה מפת ריפוי סדורה המותאמת אישית למתרגל/ת, היא אקטיבית, קלה לביצוע ומבוססת תרגול בית, ומעודדת את המטופל להיות עצמאי ואחראי על חייו וגופו. השיטה נמצאה יעילה בטיפול בכאבי גב, פריצת דיסק ובלט דיסק ומהווה מהפכה של ממש בטיפול בהם. כמו כן, מסייעת ומקלה במקרים של תופעות ומחלות אחרות. - הרצאה: יעילות שיטת גולדמן בטיפול בכאבי גב - מאז אותה מהפכה פרטית שקרתה אצלי אני תלמידו של רועי אראלי - מנהל המרכז ליוגה טיפולית המוביל בארץ; בוגר וינגייט ובוגר הכשרת מטפלים ב׳שיטת גולדמן׳ של המרכז ליוגה טיפולית.

צילמה : @tamar shemesh