09/10/2025
ש' האמינה שאם היא תחלה, הבן שלה יבריא.
בלא מעט מקרים, כשמחפשים את שורש המחלה או הבעיה, לא תמיד מוצאים אותו בחיים האלו, אז גולשים בעדינות לחיים קודמים.
זו כניסה למחילת הארנב ארוכה ועמוקה מאד...
פגשתי בחורה בשנות ה-40 לחייה.
אישה רכה, רגישה, סוחבת שנים של כאבים בגוף.
תשישות, כאבים לא מוסברים, מערכת חיסון חלשה מאד.
כמעט עשור, מאז שבנה האחרון נולד, שהיא מרגישה שמצבה הפיזי מתדרדר.
רוב היום היא חלשה ומרגישה בחוסר אונים גדול.
"זה כאילו הגוף שלי נשבר לאט לאט ואני לא מבינה למה."
התחלנו בחיפוש מסיבי, בעבר שלה, כדי לגלות את סיבת השורש לכל התחלואות האלה שהיא עוברת. הדבר היחיד שעלינו עליו היה שהכל התחיל בסמוך ללידת בנה. זהו.
לפני הלידה שלו הכל היה בסדר..
השלב הבא בטיפול היה לעשות טראנס מדיטטיבי עמוק. משהו שדומה למדיטציה עמוקה משולבת בדמיון מודרך, כדי להגיע לתת המודע העמוק ביותר שלה.
וכדי להגיע לתת המודע, צריך להרדים את המודע כי הוא ממש אוהב להפריע לתהליך :)
הצעתי שנעשה את זה בבית שלה, בנוחות שלה, בסביבה המוכרת שלה.
אחרי הכל זה תהליך של 3 שעות...לפעמים יותר וכדאי להרגיש בו בנוח.
תוך כמה דקות היא נכנסה למרחב פנימי של בהירות. משהו שם התחיל להיפתח ולהתגלות.
בתוך הטראנס היא מצאה את עצמה בוכה מעל מיטה זוגית. היא מתארת בית ישן אך מלא בתחושות של אהבה.
זו היתה המיטה שלה ושל בן זוגה שגסס.
ברגע כזה זה ממש לא משנה אם זו מציאות, דמיון או חלום. נכון שיש את החלק הביקורתי שלנו שצץ לפעמים וממש חשוב לאפשר לו לנוח בכאלה רגעים ופשוט לתת לתמונה להתגלות עם כמה שפחות שיפוט או ביקורת.
היא ראתה את עצמה עומדת מעל המיטה כאשר בן זוגה גוסס. הם נשואים שנים רבות והאהבה ביניהם גדולה.
ובתוך הסיטואציה הזו היא נודרת נדר בו היא מוכנה לקחת על עצמה את החולי של בן זוגה כדי שהוא יבריא.
היתה בה אמונה גדולה שזה יכול לקרות. היא זוכרת איך היא מתפללת כדי שזה יקרה.
היא היתה מוכנה למות למענו.
בתוך התהליך אני רואה על פניה שהיא קולטת שבתוך הלב שלה יש אמונה סמויה שאם היא תיקח את המחלה ממנו, אם היא תספוג אותה, אולי הוא יבריא.
כאשר שאלתי אותה, עדיין בתוך התהליך, האם בן זוגה הגוסס מזכיר לה מישהו בחיים הנוכחיים שלה, היא ישר אמרה שהוא הבן שלה כיום.
אותה נשמה בגוף שונה.
חיים אחרים.
לא היה צורך להמשיך יותר מזה.
סיימנו את התהליך, בעדינות, כדי לחזור לכאן ועכשיו ולערנות מלאה.
כאשר פותחים עיניים בסיום התהליך, לרוב מרגישים שמשהו השתנה. לא תמיד אפשר להסביר במילים את התחושה הזו.
זה כאילו אסימון נופל אחרי שהיה תקוע שנים רבות.
כמו דלת שנפתחת אחרי שהיתה נעולה.
זה כמו לקחת נשימה אחרי שעצרנו את האוויר לזמן ממושך.
משהו נפתח שם בהבנה פשוטה.
ושוב אני מזכיר שזה ממש לא משנה אם היא המציאה את הכל או דמיינה את זה....המסר הוא החשוב.
כמו לקבל מסר בחלום.
המסר תמיד מגיע מהאני הגבוה שלנו.
היא הבינה שהגוף שלה מגשים אמונה ישנה.
שהיא מנסה "להציל" מישהו אחר במחיר של עצמה.
ושהיא סוחבת בתוכה מערכת הפעלה רגשית שכבר לא משרתת אותה.
היא פתחה עיניים, הסתכלה עליי ואמרה בלחישה:
"כל השנים האמנתי שאני צריכה להקריב את הבריאות שלי בשביל חיים של מישהו אחר. אני מבינה עכשיו."
הפגישה הזו היתה בסוף יוני האחרון.
היא דואגת לעדכן אותי שהמצב הפיזי שלה משתפר.
הרי המצב הפיזי שלנו קשור למצב התודעתי מנטלי שלנו...
ברגע ההוא, השתחררה האמונה שהיא צריכה למות כדי שמישהו אחר יחיה.
דמותו של אהובה שגסס ומת התגלתה בדמות בנה, בחיים הנוכחיים.
המודע לא יודע את זה.
והרי זה תת המודע שמנהל אותנו ואחראי גם לבריאות שלנו.
מאז שזה קרה, התגלה בתוכה מרחב חדש.
מרחב של הבנה עמוקה, של ריפוי.
כדי לשוב ולחיות באיזון היא היתה צריכה להיזכר.
זו מטרת העל של התהליך.
זה לא משנה מה הייתי שם בחיים האלה.
זה לא משנה במה עבדתי או כמה כסף היה לי.
מה שמשנה הוא המסר בזיכרון הזה.
מה חשוב שאזכור בסיטואציה הזו? מה אני צריך ללמוד?
מה השיעור שלי?
אני מאמין שריפוי הוא בחירה.
לקחת אחריות על הבריאות שלנו זו בחירה.
להאמין בטוב זו בחירה.
חג שמח ובשורות טובות אמן.
