31/08/2025
למה לאודי כגן מגיע לקבל את עיטור המופת?
עזבו את זה שהוא אחד האנשים החכמים, השנונים, החדים, המדויקים והמצחיקים שקמו לנו כאן. מה שכגן עשה בווידוי האישי על הפוסט טראומה האישית שלו, הוא לא פחות מאשר גבורה בשדה הקרב והוא לא פחות דרמטי מחילוץ נפגעים תחת אש. האומץ שנדרש מאדם לחשוף בפומבי את ביב הביבים של חייו הוא גבורה לכשעצמה. אבל האומץ לחשוף את זה מתוך עמדה ערכית כדי לעזור לאחרים להתמודד – זו כבר גבורה שאין לה שיעור. "אני מספר את זה כי זה חשוב לי" אומר כגן. זוהי עמדה ערכית ועל זה מגיע לו לקבל את עיטור המופת שמוענק על מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת. אני מטפלת לאורך השנים בנפגעות ונפגעי טראומה רבים, אבל הווידוי של כגן שווה ערך בעיניי לטיפול נפשי, שמסייע למי שמתמודד עם פוסט טראומה לקבל נרמול, תוקף ותקווה בעלי חשיבות עצומה לתהליך הריפוי. אחד המודלים שפיתחתי לאורך השנים נקרא מודל נת"ת (נרמול – תוקף – תקווה), שהוא תנאי בסיסי לקדם כל תהליך טיפולי בעיניי. כגן עושה את התהליך הזה בצורה פנומנלית – הוא מאפשר למתמודדים להבין שמה שהן חווים הוא תגובה נורמלית לטראומה שעברו, הוא נותן תוקף בעצם שיתוף החוויה (זה הגיוני להרגיש ככה אחרי חוויה טראומטית. אפשר להבין כל מי שמרגיש כמוני.) והוא נותן תקווה. אוי- כמה תקווה הוא נותן! בתוך מודל נת"ת אלמנט התקווה קשור לא רק בתפיסת עתיד חיובית, אלא בפתרון בעיות – מה יעזור לי להרגיש יותר טוב? מה אני צריך כדי להגיע לשם? כגן לא רק חושף את הקשיים אלא מציע פתרונות – החשוב מכולם הוא לבקש עזרה, לצאת מארון הבושה ולא להישאר לבד בחושך. אבל יותר מזה – בדרכו השנונה הוא מציע לנשום לתוך ביב הביבים (Always breathe!), לא לפחד לחוות באופן פתוח את כל מה שצף ולהבין שלא מתים מזה. קשה מאוד לעשות את זה לבד. מפחיד לעשות את זה לבד. לכן הולכים לטיפול. אבל יש עוד שזכו כמו כגן להיות מוקפים בבני משפחה, או בני זוג שמאפשרים את התהליך הזה. שנותנים תקווה למתמודד באמירות כמו: "אתה לא לבד – אני אתך". שלא נבהלים ממה שיגיע, שיכולים להכיל ולתמוך ולחבק את כל מה שמאיים להטביע את האדם ששקוע בתוך חוויה של פחד ואימה. זה ממש לא פשוט, אבל כמו שכגן מדגים – זה אפשרי. מורידה בפניך את הכובע אודי כגן ונרגשת שיש כאן אנשים כמוך.
מי שטרם ראה – צפיית חובה! https://www.facebook.com/watch/?v=2161270844358077