ליאת חורב, טיפול רגשי הוליסטי במגוון כלים, בקליניקה ובטבע

20/06/2023

אני נרגשת לשתף איתכם את הפודקאסט שהקלטתי בנושא - ההיבט הרגשי של דלקות כרוניות בדרכי השתן בפודקאסט ״שיחות באולפן עם אילת מידן״ בו אני משתפת בחוויה שלי מול זה, על מסע החקירה שלי והתובנות שלמדתי בדרך.
היה לי חשוב לצאת עם הנושאים הרגישים האלה לעולם, עבור נשים אשר מתמודדות עם זה.
אם את חווה דלקות וכאבים כרוניים בדרכי השתן אולי זה ידבר אלייך, ויעזור לך לצאת למסע החקירה שלך,
אני פה לשאלות במידה ויש בפרטי.
תודה Eilat Meidan אילת אהובה על ההזדמנות לדבר על הנושא המהותי הזה, על המרחב והנוכחות המחבקים ועלייך 💜
מוזמנים לשתף עם מי שזה רלוונטי עבורה
https://open.spotify.com/episode/6bqh243eFXOHw5SsogT5DU?si=f02721fcde1346e9

Listen to this episode from שיחות באולפן עם אילת מידן on Spotify. אילת מידן מארחת באולפן את ליאת חורב, מטפלת רגשית הוליסטית בשילוב אקותרפיה (טיפול רגשי בטבע), דמיון מודרך, קונסטלציה מש...

17/05/2023

פיסקה מאד יפה לגבי סודות. מתוך הספר ״ירושה רגשית״ מאת גלית אטלס.
״…ככל שהסודות מוסתרים יותר אנחנו נעשים זרים יותר לעצמנו. אנחנו מוחזקים בשבי ופוחדים מן החירות להכיר ולהיות מוכרים, רוחות הרפאים של העבר חיות בלא מודע שלנו, במידה מסויימת כולנו שומרי הסף של הדברים שהס מלהזכיר״.
בספר היא מדברת על תכנים לא מדוברים שקרו לדורות קודמים במשפחה ועברו בין הדורות באופן לא מודע אבל זה נכון בעיני גם לגבי חלקים מתוך עצמנו ורגשות שאנחנו לא מסוגלים לקבל או שאנחנו חושבים שאדם אחר אשר משמעותי לנו לא יקבל.
מה זה עושה לכם לקרוא את זה?
האם זה מעלה בכם סקרנות או התנגדות?
כמובן שיש מקום לשתי התגובות, זה טבעי להתנגד לחשיפה אם זה מרגיש כמו סיכון ממשי. אפילו אם החשיפה היא רק ביני לבין עצמי זה עלול להרגיש מאיים (הרי זה לא סתם הוסתר כל השנים). ואם עולה סקרנות אולי זאת קריאה לחקירה?
אני גיליתי שכאשר אני שופכת אור על סודותיי זה משחרר אותי, כמה שאני פחות בהסתרה מול עצמי אני יותר חופשיה לכן יכולה להמליץ על תהליך הגילוי ועם זאת יודעת וזוכרת כמה הוא מורכב ולא פשוט ומבקש את הקצב שלו לכן ממליצה על עדינות ורכות במסע הזה, מה שיאפשר גם לתכנים האלה להתגלות בקלילות ובפשטות, בהצלחה בדרך שלכם🙏💜

בתמונה אשה מסתתרת מאחורי פרחים
קרדיט: Flowers graphics
מאינסטגרם

27/04/2023

מעברים ושינויים מוציאים מאיתנו כל מני דברים, לכל אחד יש את הקשיים שלו ואת הדרך שלו להתמודד עם שינויים, אני חושבת על הרצף שמצד אחד שלו יש את הרצון והחיפוש של תנועה ושינוי, אולי אפילו באופן תכוף ומהצד השני שלו ישנה חרדה משינויים ומעברים ואולי צורך בטקסים שיעניקו ביטחון בתקופה של שינויים ואולי אפילו מופעלות של ההגנות שלנו של ניתוק, הדחקה והימנעות.
איפה אתם בתוך הרצף הזה?
אולי אתם חווים גם וגם? מה הקומבינציה שלכם להתמודדות עם שינויים? מה הצרכים שלכם שמה? מה ההבדל בין שינוי שבחרתם לבין שינוי שלא בחרתם אך הסכמתם לו או שנכפה עליכם?
יש מעברים פשוטים יחסית כמו בין יום ללילה או מעבר של עונות ויש מעברים מורכבים כמו במקרים של אובדן, מעבר דירה ומדינה, גיל המעבר וזיקנה ועוד ועוד. מה אתם צריכים במקומות האלה?
אין פה נכון ולא נכון או ביקורת כלפי דרך מסויימת אלא הזמנה להתבוננות ותשומת לב לייחודיות שלכם ולצרכים שלכם במקומות האלה של מעבר ושינוי שהם בהכרח בלתי נמנעים בחיינו.

בתמונה שקיעה כשלב מעבר בין יום ללילה

14/04/2023

קנאה, איזה רגש קשה זה אה? אולי אחד הרגשות שהכי קשה להכיל. מעבר לזה שהוא ממש לא נעים (צרבת בלב בחווייה שלי) הוא מביא איתו שק ענק של האחיות בושה ואשמה ואיתן באה הביקורת שאומרת שזה חושך ושזה לא בסדר להרגיש ככה. אבל, בראייה שלי, זה רגש אנושי אז הוא כנראה שווה התבוננות.
אם זה מסע שמעניין אתכם לעשות אני ממליצה להתחיל בלרכך את הביקורת וההתנגדות ולקבל את זה שזה טבעי ואנושי לקנא, להרגיע את הקולות של המגנים הביקורתיים החשובים שעושים עבודה כל כך קשה ולבקש מהם לזוז הצידה ולשבת בצד רגע כדי שנוכל לשבת עם החלק המקנא. רק זה כבר מעלה את היכולת לקבל את הרגש הזה ולעטוף אותו בסקרנות, הקשבה וקבלה ואז אולי אפשר לתת לזה להיות, לא להתבייש בזה, ולראות כמה פגיעות יש בזה, כמה החברה שלנו מגנה את הרגש הזה, כמה הקנאה היא בודדה ושנואה, עד כדי כך שאני רואה תוך כדי שאני כותבת שעולה בי הצורך להסתיר ולא לחשוף את החלק הזה בי. ואז שהמערכת קצת יותר בשקט אולי אפשרי להקשיב לחלק הזה, מה הוא מנסה להגיד לנו? אולי אפשרי גם לדבר את זה? לאט לאט אני יותר מבינה אותה ומכבדת אותה ורואה איזה מורה גדולה היא הקנאה וכמה היא מחזירה אותי לעצמי. אני רואה עד כמה היא סמן מדוייק לצרכים והרצונות המודחקים שלי, איך היא מחזירה להם את הזרקור של תשומת הלב שלי🙏💜.
#איןחלקיםרעים

קרדיט תמונה: My Monster Heart
של Ale De La Torre

21/03/2023

שלום נשים יקרות,
התפנה לי מקום ל2 נשים🌸
אני עובדת עם נשים אשר נמצאות בתקופת מעבר, משבר או קושי רגשי. ונשים המעוניינות לעשות תהליך בירור לגורמים הרגשיים לדלקות כרוניות בדרכי השתן. אני מטפלת באקותרפיה, דמיון מודרך, קונסטלציה משפחתית וIFS.
המפגשים מתקיימים בקליניקה בקיבוץ דליה או בטבע ליד הנחל ברמת מנשה. ניתן לקרוא עוד עליי וממני בדף שלי.
מוזמנת לשוחח ולקבוע פגישת היכרות.
קרדיט תמונה:Lesley Thiel מאינסטגרם

23/01/2023

נקודה להתבוננות-
עד כמה אנחנו מרשים לעצמנו להיות בקשר עם החלקים שמרגישים ריקנות
בעולמנו המהיר, ומלא העשייה?.
עד כמה אנחנו מרשים לעצמנו להיות בקשר עם חלקים מעולם הדמיון,
בעולמנו בו צריך להיות ממשי, מייצר, ומחובר למציאות?.
עד כמה אנחנו מרשים לעצמנו להיות מחוברים לגוף, לרגשות, לעדינות, להוויתנו ולאחר דרך הלב בעולמנו בו יש ספקות, ניתוק ומופרדות?

האם אפשר להתבונן מאיזה חלקים אנחנו מנותקים כי צריך להיות מישהו או משהו אחר בשביל לחיות פה?

04/01/2023

בחודשים האחרונים התחלתי הכשרה בעבודה עם מודל הIFS-Internal Family System.
מודל טיפול רגשי נהדר ועמוק אשר מתעסק בלחזק את הקשר שלנו עם החלקים מהם מורכבת נפשנו, לחזק את האיכויות הרכות, מכילות, סבלניות בתוך האדם עבור עצמו. זוהי גישה מקיפה ונהדרת ומשעור לשיעור אני יותר ויותר מקבלת אותה לתוכי, לשיח הפנימי שלי עם עצמי ולשיח עם הנשים שמגיעות אליי. היום בסיום השיעור עינת המנחה הקריאה לנו את השיר הנהדר הזה וזה הרגיש נכון לשתף אותו איתכם עם הזמנה עבור כולנו להיפגש כמה שיותר עם הרפואה שנותן המפגש בין נפש לנפש.

18/11/2022

*משנה לשנה- יהודית רביץ*
משנה לשנה אני הולכת ונחשפת
מעונה לעונה אני מתקלפת
מסירה את כסותי הישנה
מקפלת אותה בפינה ומסתכלת

מציצה בתהום שמעבר לדלת
כבר לא כל כך נבהלת
מביטה ברקיעים שמעלי
זו עדיין אותה התכלת

משנה לשנה אני הולכת ונרגעת
כמו צידפה לבנה אני מתבקעת
משילה קליפתי הישנה
אוספת אותה בפינה ומסתכלת

את קמט הצחוק בעיני מקבלת
המראה מתרגלת
שערה של כסף או אולי זהב
על ראשי מסתלסלת

אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה
שאותי מטלטלת
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט
מתערטלת

משנה לשנה אני נחשפת והולכת
ולקראת האביב מזדככת
מורידה עוד שכבה אחרונה
מקבלת אותי מתנה ומחייכת

מבקשת רק טוב, משתדלת
לא לדרוך על יבלת
אוּ - אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב

אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה
שאותי מטלטלת
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט
מתערטלת

משנה לשנה אני הולכת ונחשפת
משנה לשנה הולכת ונרגעת

להורדה מ-iTuneshttps://itunes.apple.com/il/album/msnh-lsnh/id782973844?i=782973851&uo=4&at=10layvתאריך יציאה: אוגוסט 1990 מתוך האלבום "שם"מילים: שמרית אורלחן...

17/11/2022

בימים משונים אלו, תודה שיש יער 🌿💜
לשבת בו, לנוח רגע, לשמוע קולות מיטבים, רכים. 🙏

22/09/2022

לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה מישהו שיאהב אותנו ברגעים בהם אנחנו לא אוהבים את עצמנו. שיסתכל עלינו בעיניים טובות שקשה לנו עם עצמנו.

20/08/2022

שמה פה ראיון מרתק עם ד״ר מרק הורוביץ במוסף של עיתון הארץ לגבי מחקרים הבודקים את הגורמים לדיכאון ולטיפול בדיכאון.
אני מצאתי את הראיון מעורר מחשבה ולכן מפרסמת.
*קטונתי ואין בפרסום פוסט זה רצון להטפה או המלצה לגבי נטילת תרופות לדיכאון, כל אדם שיעשה את השיקולים הנכונים לו בהתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים.

17/08/2022

הנחל לא מנסה לזרום יותר מהר או לאט,
הנחל זורם בקצב שלו המדוייק והאמיתי,
הוא אינו ממהר ואינו נמנע.
לעיתים הוא עוצר כשבור באדמה נפער,
מתמלא בתוך עצמו.
וכשנכון, בעצלתיים, הוא ממשיך הלאה בזמנו הטוב.
האם אפשר להיות בקשר עם הקצב הנכון לי, כמו הנחל?
מתי אני נלחץ/צת ומתי אני מדייק/ת?
איך זה מרגיש בגוף כשאני עושה את הדברים בהתאמה לקצב של מישהו אחר? כשאני לא קשוב/ה לעצמי? מה קורה לי כשנפער בור בקרקע היציבה שבי, זאת שאני סומך/כת ונשען/ת עליה? האם אני יכול/ה לעצור, להאט כמו הנחל? לתת למים שבי אולי אפילו לעלות על גדותיהם ?