17/07/2018
פוסט לא פוליטי על פוליטיקה
הארץ רעשה וגעשה אתמול עם התברר שח"כ יעל כהן פארן התלבשה שלא על פי קוד הלבוש הנהוג בכנסת.
והתפתח דיון סוער מעל בימת הכנסת האם אכן כך או שהיא עונה לקריטריונים.
לבסוף- התברר כי כלל אין קוד לבוש לחברי הכנסת.
ובא לציון גואל.
אם כך אין בעיה.
עוד התברר שיש קוד לבוש בכנסת המחייב את כל באי הכנסת (אזרחים ושאר אורחים) אך לא את חברי הכנסת שנבחרו על ידי הציבור.
זה הסביר איך קרתה הטעות מלכתחילה וחייב התנצלות של סגן יו"ר הכנסת ח"כ נאוה בוקר על ההערה שלא במקומה.
ועכשיו בא לציון ולח"כ יעל כהן פארן גואל.
היום עוד זכינו בכלי התקשורת לשמוע על הדי הויכוח האומלל הזה כאשר המראיינים הנבוכים ניסו באמת להבין האם החכית התלבשה כראוי או לא והאם ההערה הגיעה על רקע של הדתה, כפייה דתית ומשטור המאפיינת כל כך את הקואליציה הנוכחית.
ואני לא הבנתי כלום.
לא הבנתי איך הדיון הצליח להתמקד בהאם יש קוד לבוש או לא ומה היה הרקע להערה והאם היא הייתה במקום או לא.
ואף אחד, אף אחד לא שם לב למוקד האמיתי של הבעיה- כיצד ייתכן שהפרלמנט הישראלי, בית המחוקקים, בו ישובים נבחרי כל הציבור, האמורים לייצג אותנו ולהוות לנו דוגמא- כיצד ייתכן שהם מצפים ממני האזרח הפשוט משהו שהם לא דורשים מעצמם??
כיצד ייתכן, כקונספט, הרעיון שיכול להיות קוד לבוש לכל באי הכנסת שלא יחול בראש ובראשונה על חבריו ונבחריו של הבית הזה?
האם ייתכן שאחנך את ילדי לאכול רק עם סכו"ם כי כך יותר מנומס- אך אני אוכל לידם ( או לא לידם) עם הידיים ?
האם יעלה על הדעת שאחנך את ילדי לדבר בנימוס ובדרך ארץ- אך ארשה לעצמי לנבל את פי?
האם יעלה על הדעת.... (טוב יש דוגמאות למכביר).
זה בעצם פוסט לא פוליטי ולא על פוליטיקה.
זה פוסט על חינוך. לא- זה פוסט על דרך חיים. דרך חיים שנקראת דוגמא אישית.
כשחברת הכנסת יעל כהן-פארן עלתה לדוכן הנואמים שאלה אותה ח"כ נאוה בוקר "מה עם קוד הלבוש?" במליאה פרץ עימות, שבו התברר כי קוד הלבוש לא תקף לח"כים
