ד"ר נילי כהן ר. - ייעוץ טיפולי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מומחית לנוער

  • Home
  • Israel
  • Gedera
  • ד"ר נילי כהן ר. - ייעוץ טיפולי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מומחית לנוער

ד"ר נילי כהן ר. - ייעוץ טיפולי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מומחית לנוער קרימינולוגית, עוסקת במתן ייעוץ טיפולי, טיפול קצר מועד, CBT

לפעמים אנחנו סוחבים אנשים עוד זמן רב לאחר שהם ירדו מהגב שלנו.יש סיפור זן שאני אוהבת: שני נזירים פגשו בדרכם בצעירה. המבוג...
24/11/2025

לפעמים אנחנו סוחבים אנשים עוד זמן רב לאחר שהם ירדו מהגב שלנו.

יש סיפור זן שאני אוהבת: שני נזירים פגשו בדרכם בצעירה. המבוגר שבהם עזר לה לחצות נהר, כשהוא נושא אותה על גבו. כשהגיעו לגדה, הצעירה ירדה מגבו והלכה לדרכה מבלי לומר תודה ואפילו דחפה את הנזיר מדרכה. לאחר כמה שעות של הליכה בשתיקה, הנזיר הצעיר לא יכול היה עוד להתאפק והתלונן בפני המבוגר על חוצפתה של הצעירה. המבוגר חייך ואמר לו:
"אני הורדתי אותה מגבי לפני שעות. מדוע אתה עדיין נושא אותה"?

מוסר ההשכל ברור: כמה פעמים אנחנו ממשיכים לשאת על גבנו מישהו שפגע בנו, העליב, לא ראה אותנו, לא העריך אותנו. לפעמים אנחנו כבר כל כך רחוקים מהסיטואציה, אך הראש שלנו עדיין שם, מסרב להמשיך, והרגשות השלילים והמחשבות המנקרות עולים וצפים ופוגעים בנו שוב ושוב.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי אנחנו לומדים לזהות את המחשבות השליליות שלנו: "איזו חוצפה", "לא מעריכים אותי", "אני תמיד נותנת יותר מאשר מקבלת" ועוד. כשאנחנו מזהים את אותן המחשבות אנחנו גם יכולים לפעול - ולבחור אחרת:
לא חייבים להמשיך לסחוב משא מיותר, מכביד ומושך לאחור!
לכולנו יש משא כזה.
אפשר להניח אותו.
אפשר לשחרר מחשבה שלא משרתת אותנו.
אפשר להפסיק לתת לעבר להנדס לנו את ההווה ולהכתיב לנו את העתיד.

אני מציעה לכם לבדוק מה אתם עדיין נושאים על הגב שלכם - ומה הגיע הזמן להוריד.

אולי הגיע הזמן להפסיק "לצאת מאזור הנוחות"?הגענו לתקופת "אחרי החגים". וזה הזמן שבו באופן מסורתי אנחנו מתחייבים להתחיל דבר...
14/10/2025

אולי הגיע הזמן להפסיק "לצאת מאזור הנוחות"?

הגענו לתקופת "אחרי החגים".
וזה הזמן שבו באופן מסורתי אנחנו מתחייבים להתחיל דברים חדשים, לבצע שינויים בחיים, לסמן יעדים ובכלל זה אנחנו גם מבטיחים לעצמנו "לצאת מאזור הנוחות".
בשנים האחרונות סימון המטרה ליציאה מ"אזור הנוחות" הפך ממש למנטרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב.
לא מוצא את עצמך? צא מ"אזור הנוחות"
הזוגיות מקרטעת? צאי מ"אזור הנוחות"
נגמר החלב בבית? צאו מ"אזור הנוחות"...

הבעיה היא שהיציאה מ"אזור הנוחות" עלולה להתיש, לשחוק אותנו ולכן גם להיפסק ולא להוביל אותנו לשינוי שאנו כה מייחלים לו.
כך למשל העידה פרופ' ווילדינג מאוניברסיטת ניו יורק, שמצאה את עצמה מתמוטטת פיזית ונפשית אחרי שנים של דחיפה עצמית אל מעבר לגבולות, כלומר - ניסיונות חוזרים ונשנים מצידה, "לצאת מאזור הנוחות".
ווילדינג מציעה אלטרנטיבה: לא להיתקע בתוך המסגרת הקיימת, אבל גם לא להתיש את עצמנו בשם הצמיחה.
במקום יציאה מאזור הנוחות היא ממליצה על "אזור הצמיחה הפרוקסימלית", מונח שטבע לב ויגוצקי, פסיכולוג יהודי מתחילת המאה ה-20.

אז במה מדובר בעצם?

אזור הצמיחה הפרוקסימלית הוא המרחב שבין מה שאנחנו כבר יודעים לעשות לבד, לבין מה שעדיין קשה לנו, אך נוכל להשיג בעזרת מורה, חבר או מדריך.
במילים פשוטות: זה המקום שיש בו מאמץ, אבל גם תקווה. זה כמעט קצה היכולת שלנו - אך לא מעבר לקצה - ושם נוצרת למידה אמיתית. שם אנו מצליחים לגדול.
בחיים האמיתיים, המושג הזה מבטא את הרגע ואת המקום שבהם אנחנו כמעט נכנעים, אבל אז מישהו מזכיר לנו מי אנחנו ולמה אנחנו מסוגלים.
מכאן ההמלצה, בפרוס השנה החדשה ואחרי החגים, עם ההתחלות החדשות והבשורות הטובות והרצון שלנו להפוך את השנה הקרובה לשנה טובה יותר עבורנו, שכל אחד מאיתנו ישאל לא איך אני ״יוצא מאזור הנוחות" שלי, אלא איך אני מרחיב אותו בלי לאבד את עצמי בדרך.

שמחתי על ההזמנה לפודקסט בנושא ה״פרוטקשן״ להצגת נקודות שאולי פחות מוכרות על התופעה שהולכת ומחמירה.https://www.facebook.co...
05/09/2025

שמחתי על ההזמנה לפודקסט בנושא ה״פרוטקשן״ להצגת נקודות שאולי פחות מוכרות על התופעה שהולכת ומחמירה.

https://www.facebook.com/share/p/16ysgxqPTq/?mibextid=wwXIfr

🎙 דמי חסות - פרק 6 באוויר!

המלחמה בפרוטקשן מחייבת אותנו להבין את גם שורשיו, ואת הנסיבות והמוטיבציות של "חייליו", שרובם אולי אפילו הוסללו לתוכו.

ד"ר נילי כהן רוכברגר היא קרימינולוגית, מרצה במכללה האקדמית אשקלון, אשר פרסמה תובנות לגבי התיקון האחרון לחוק שמתייחס לגביית דמי חסות.

הזמנו את נילי כדי לספק זווית אחרת, בתקווה שנצליח לחשוף צדדים שטרם הכרנו, ואולי יתנו לנו כלים נוספים במלחמה בפרוטקשן.

יוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=BiC53CKipGQ

ספוטיפיי:https://open.spotify.com/episode/21xWvd9HnW5g4T117eBUS4

מה הקשר בין המדיניות הישראלית בעזה לבין קרימינולוגיה?״עזה כמוות״ - טור דעה שלי הבוקר בישראל היוםhttps://search.app/x5rC2...
19/02/2025

מה הקשר בין המדיניות הישראלית בעזה לבין קרימינולוגיה?

״עזה כמוות״ - טור דעה שלי הבוקר בישראל היום

https://search.app/x5rC2PH4bLFA1gcY6

03/11/2024

רעשי הרקע שבלב

בפיזיקה, באקוסטיקה, מוכר המושג ״רעשי רקע״.
רעש רקע זה הוא רעש או צרימה בסביבה, לא פעם ללא הכנה מוקדמת, שמשפיע על התדר הקיים.
גם בחיי הרגש אנחנו נתקלים ברעשי רקע דומים, ממש כמו בעולם הפיזיקלי.
משבר קטן שמגיע פתאום, מריבה, עלבון ממישהו, מילה לא במקום שנאמרה לי, משהו שלא הסתדר לי.
אלה משנים באחת את התדר שלנו, את קו המחשבה וההרגשה, ועלולים לשנות את כל התנהגותנו.
לרוב לא מדובר במשבר קולוסאלי או בשבר דרמטי, אלא בצרימה או בזמזום טורדני לנפש ולרגש.
זה משהו לא נעים, מטריד, מעצבן, מכעיס, מעליב, כזה שמעורר רגשות לא נעימים או מסב תחושה פנימית לא טובה. רעש רקע.
בפיזיקה ובתורת הקול, רעש חסר קורלציות מכונה ״רעש לבן״ וכאשר קיימות קורלציות נהוג לכנותו ״רעש צבעוני״.
כאן אנו מדברים על רעשי רקע לבנים, שהם בעצם הצרימות הקטנות שמתרגשות עלינו.
ובנפש, ממש כמו בפיזיקה, המקורות שעלולים להביא עלינו רעש הם רבים ורובצים בכל פינה: המורה שדיברה אליי לא יפה, אבא שזרק לי הערה, הבוס או המפקד שהרימו את הטון, חברה שהתנהגה אליי באופן לא הוגן, ציון רע שקיבלתי במבחן, כישלון בטסט, לקוח פוטנציאלי שלא סגר עסקה, ועוד ועוד. החיים עצמם.

השפעה של רעש על קליטת אותות
בפיזיקה רעש נחשב למטרד במערכות דינמיות, כי הוא פוגע ביכולת איתור האותות בעצם כך שהוא יוצר השפעה ממסכת שמפריעה ליכולת העיבוד של המידע הרלוונטי. כתוצאה מכך הוא עלול ליצור הפרעות בתקשורת.
כך ממש גם בנפש האדם. הרעשים הלבנים שמלווים את מהלך חיינו פוגמים קשות בתהליך התקשורת שלנו - גם עם עצמנו וגם עם הסביבה. לעתים הרעש הלבן הטורדני הופך לשאון מחריש אוזניים מבחינתנו. תשומת הלב שאנו מקדישים לו בהכרח משפיע עלינו מהותית, מביא לבזבוז משאבי הנפש ומציף אותנו ברגשות שליליים.
ההשפעה בכך עלינו מיידית: אנחנו פחות ממוקדי מטרה, דעתנו מוסחת, אנו עלולים להתרכז בגורם המעכב דווקא, להיות חשופים לדיכאון, והכלל - איכות חיינו נפגעת משמעותית.
הדרך המועילה ביותר להתמודד עם רעש לבן שבנפש היא לעקוף אותו ובכך להשתיק אותו.
כלומר, להיות מודע להימצאות הרעש הלבן המאיים ולהיות נכון לוותר באופן מודע על המטען שבו. ובכך לא לאפשר לרעשי הרקע לנהל את היומיום שלי ולערער את הרגשות שלי.
איך אעשה זאת?
הדרך האפקטיבית ביותר היא חמלה. להחליט באופן מושכל לחמול באופן מעשי על הצד השני - זה שעורר את הרעש הלבן (הבוס שנזף, בן הזוג שהעיר) ולזכור מה המטרות האמיתיות שלי, המטרות המהותיות שהצבתי לעצמי.
איך חומלים באופן מושכל ומעשי? מציגים לעצמנו את הסיבות האפשריות לפעולה של הצד השני, המרעיש. אומרים לעצמנו שאולי עבר על בן זוגי יום קשה, אולי הוריי התנהגו כך מפאת גילם המבוגר ודפוסי עבר שלהם, אולי הבוס שלי עצמו לחוץ מאוד והוא גם צריך לרצות את הממונים עליו.
חשוב להבין: אין בהבנה של הצד השני התקפלות. אין בהבנה של הצד השני חולשה. החמלה כלפי האחר מסייעת לי - וכאן העיקר - להסיט הצידה את רעשי הרקע ואת הצרימות בתדר החשוב שלי. בהסטת כפתור רעש הרקע, בהנמכת הרעש ואולי אף בהשתקתו, אני מועילה לעצמי ומאפשרת לי לא לחוש רגשות שליליים שינהלו אותי או יזיזו אותי מהמטרה האמיתית שלי.
וכך, אם המטרה המהותית שלי היא לשמור על אחידות המשפחה, אז רעש רקע של מריבה עם ההורים לא תסיט אותי מהדרך.
ואם המטרה המהותית שלי להתקדם בעבודה, אז רעש רקע של פגיעה מצד הבוס שלי בעקבות ההערה ממנו, למרות ההיעלבות הראשונית, לא תסיט אותי מהדרך.
ואם המטרה המהותית שלי היא לקדם את הקשר הזוגי שלי ולהפוך אותו לזוגיות טובה ומיטיבה, מופחתת כעסים ומריבות, אז רעש הרקע של עלבון מבן הזוג ורגש ראשוני של ״להחזיר לו״, לא יסיטו אותי מהדרך החשובה שלי.
נחזור לפיזיקה. במערכות לא ליניאריות, כמו מעגלים חשמליים ומערכות חישה, לנוכחות של רעש יש גם יתרונות. היא עשויה להעצים את היכולת לאתר אותות חלשים. תופעה זו מכונה תהודה אקראית.
לכן, למרות ההנחה הראשונית, היעדר מוחלט של רעש דווקא אינו המצב המיטבי ליכולת האיתור של אותות חלשים במערכות מורכבות כמו מערכת התפיסה של יצורים חיים. המדע לימד אותנו שקיימת רמת רעש אידיאלית שבה יכולת הקליטה של אותות חלשים דווקא מוגברת ויכולה להועיל לנו.
וכך, אם נשוב אל נפש האדם, אז גם בה אל לנו לחשוב שייתכנו חיים שלמים ללא רעשי רקע. אין חיים שלמים ללא פגיעות, כעסים, היעלבויות ומריבות. והנה, לא רק שצרימות ורעשים הם בלתי נמנעים, הם אפילו מועילים. רעשי הרקע על גווניהם בעצם קריטיים ליכולת הצמיחה שלנו.
לכן, בשונה אולי מהאינסטינקט הראשוני, נכון לנו שלא להצטער על אותם רעשי רקע שפזורים על דרכנו. לא מדובר רק בראייה סטואית שנכון לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, אלא בהבנה עמוקה שאותם רעשים אינם דבר רע בהכרח כשלעצמו והם נושאים עימם גם זרעים של צמיחה וגדילה.
מה שנכון לנו הוא להבחין באופן עירני ב״רעשי הרקע״, וללמוד להתמודד איתם באופן נכון ומועיל. חלק מהם יסוננו ויוסטו הצידה, בעצם כך שנתייחס למשמיעים אותם בדרך חומלת, וחלק אחר מהם יוכלו אולי להשתלב בהמשך עם מנגינת הדרך שלנו, כשמרעש טורדני נאמץ מקצתם אלינו לכדי גדילה למנגינה הרמונית.

כמה פעמים קרה לנו שהתפרצנו, שאמרנו משהו שלא היינו צריכים לומר והתחרטנו, שכעסנו בעוצמה רבה, שנפגענו והיינו רגישים מדי?כשז...
03/03/2024

כמה פעמים קרה לנו שהתפרצנו, שאמרנו משהו שלא היינו צריכים לומר והתחרטנו, שכעסנו בעוצמה רבה, שנפגענו והיינו רגישים מדי?

כשזה קורה לנו בתדירות גבוהה, המשמעות היא שאנחנו לא מווסתים רגשית.

הכוונה ב״לא מווסתים רגשית״ היא שאנחנו מגיבים בעוצמה חריפה מדי, שנסערים מדי, שכועסים או פגועים מדי, כשאין הלימה בין הסיטואציה לתגובה.

תגובות קיצוניות כאלה משאירות אותנו עם תחושות של תסכול ובלבול ורגשות אשם והן פוגעות גם בסביבה וגם בנו.

הכלי ״בדיקת העובדות״ (Fact check) מעולם ה-DBT נמצא כאפקטיבי ביותר לצמצום תגובות קיצון שכאלה. תכליתו שהרגש לא יציף אותי, שאתנהג ביותר רציונליות ושאוכל לנתב את עצמי לפתרון הבעיה ה״אמיתית״ ולא ה״מדומה״.

ניקח למשל דוגמאות שכיחות שבהן אני מרגיש/ה שהמשפחה שלי לא אוהבת אותי או שהבוס לא מעריך אותי, או שאני לא מצליח/ה מספיק בחיים.
לפי המתודה של כלי ״בדיקת העובדות״ האמונה שלנו והמחשבות שלנו הן לא בהכרח אמת או עובדה. ספק אם בכלל יש ״אמת מוחלטת״, ומכל מקום ה״אמת״ לא נמצאת באופן בלעדי בידי איש, ומי שמחזיק בתפיסה כאילו הוא יודע מהי ה״אמת״ מזמן לעצמו בעיות וקונפליקטים רבים.
בנוסף, הכלי עוזר לנו לא לעשות קטסטרופיזציה (להפוך לקטסטרופה) מהעובדות. וגם לא דרמטיזציה שלהן. כלומר, אנחנו נוטים להעצים את ההיבטים השליליים של העובדות וחושבים על התסריט הפסימי ביותר שעלול להתפתח (כגון: זה לעולם לא ישתפר, לא יסלחו לי אף פעם, אין סיכוי שמישהו יאהב אותי, הוא עשה לי את זה בכוונה כי הוא רע).

אז איך זה עובד בפועל? על רגל אחת, בכלי ״בדיקת העובדות" עליי לשאול את עצמי קבוצה של שאלות, ובהן:
1 - האם התגובות הרגשיות שלי תואמות את העובדות במצב הנתון?
2 - האם מה שאני חושבת באמת קרה?
3 - האומנם קיימת בעיה אמיתית ולא רק מדומה; ואם קיימת - עד כמה היא באמת רצינית?
4 - גם אם הרגש שלי אכן תואם את העובדה הנובעת מהמצב, האם עוצמת הרגש שלו מתאימה?
5 - האם אני צפויה להרגיש חרטה או אשמה אם אפעל על פי הרגש הנוכחי?
6 - גם אם התוצאה הגרועה הפוטנציאלית אמנם תתרחש, מה באמת יהיו התוצאות מבחינתי - לטווח הקצר ולטווח הארוך?

במבט ראשון המקבץ הארוך הזה של שאלות נראה אולי מאיים, מסורבל וקשה להפעלה בזמן אמת. אבל מפתיע עד כמה הטמעה ותרגול המתודה יכולים להפוך את הכלי לנגיש ולישים על ידי כל אחד מאיתנו.

הבשורה הטובה היא שאם נסגל לעצמנו את המיומנות לשאול את עצמנו את השאלות הללו, לאחר שנפנים את הנחת היסוד שיש מספר אמיתות ושרגשות אינם עובדות, יש סיכוי טוב שנצליח לווסת את הרגשות ובכך להביא לשיפור משמעותי באיכות חיינו.

כל זה ביחס לוויסות רגשות במצב ״שגרה״ ובימים כתיקונם. ולגבי האתגר המיוחד בוויסות רגשות בזמן מלחמה ובמצב חירום ביטחוני, עם כל האתגרים שבכך - בפוסט הבא.

על חוק ה״פרוטקשן״ - דברים שכתבתי ל״מעריב״
13/08/2023

על חוק ה״פרוטקשן״ - דברים שכתבתי ל״מעריב״

הסכמה פוליטית חריגה במקומותינו נרשמה בשבוע שעבר כשעבר ללא מתנגדים תיקון חקיקה לחוק העונשין, שקבע עבירה חדשה של גביית דמי חסות. התיקון בא על רקע התופעה הקשה, שרק הולכ....

לא כל יום פורים - על מסיכות ביום-יום כולנו עוטים על עצמנו מסיכות בשגרת החיים. השאלה היא לא אם זה קורה, אלא רק כמה, מתי ו...
06/03/2023

לא כל יום פורים - על מסיכות ביום-יום

כולנו עוטים על עצמנו מסיכות בשגרת החיים. השאלה היא לא אם זה קורה, אלא רק כמה, מתי ואיפה.

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט קרא למסיכות שלנו ולהעמדת הפנים מצידנו ״העצמי הכוזב", כשמנגד ניצב ״העצמי האמיתי".

"עצמי כוזב" מתאר מצב שבו האדם אינו מצליח להתנהל באופן אותנטי וחופשי והוא מוכוון מאוד לריצוי הסביבה או להשתלבות בה. הוא כמו נאלץ לשים על עצמו מסיכה בכל מפגש עם הזולת.

יש רמות שונות של "עצמי כוזב". הרמה הגבוהה והבעייתית היא זו שכבר לא מבחינים בה בין ״האני הכוזב" ל"אני האמיתי", כאשר האדם משועבד להעמדת הפנים מצידו. מצב זה הוא מתיש, שואב כוחות ומעורר סטרס ואפילו עלול להגיע לדיכאון או לפתח הפרעות נפשיות.

לעומת זאת, ״העצמי האמיתי" הוא מצב שבו האדם אותנטי ומרגיש בנוח ולא מתאמץ, ולרוב זה קורה עם המשפחה והחברים הקרובים.

איך נדע עד כמה אנחנו בעצם עם מסיכות ומשועבדים להן?

דרך טובה היא לבחון עם עצמנו את תגובותינו לאחרים - האם התגובה נועדה בעצם לרצות את האדם שמולנו? האם רצינו לומר את האמת בפרצוף ולא עשינו זאת כי לא היה לנו נעים? או שאנו נמנעים מלהיכנס לקונפליקט ולהתעמת בגלל החשש מהתגובה?

לא פעם, נתקשה לבצע את הבדיקה העצמית. אחת המטרות בטיפול היא לקבל כלים כדי ״לגלות״ לעצמנו ולחשוף את ה"אני האמיתי" ולהבטיח בריאות נפשית ורווחה נפשית.

אז צאו לחגוג את פורים עם מסיכות ואחרי החג נסו לוותר עליהן.

פורים שמח!

על ההבדל בין כאב לסבל״הכאב הוא בלתי נמנע; הסבל הוא רק אפשרות״ (הרוקי מורקמי, דלאי לאמה)למרבה הצער, לא נוכל להימנע מכך שב...
26/12/2022

על ההבדל בין כאב לסבל

״הכאב הוא בלתי נמנע; הסבל הוא רק אפשרות״ (הרוקי מורקמי, דלאי לאמה)

למרבה הצער, לא נוכל להימנע מכך שבמהלך חיינו נפגוש בכאב - כי הכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. הסבל, לעומת זאת, לא מוכרח להיות חלק מחיינו, כי הוא התגובה לכאב. הוא ה״סיפור״ שאנחנו מספרים לעצמנו בעקבות הכאב.
הוא הפרשנות שלנו ביחס לכאב האובייקטיבי, תגובתנו הסובייקטיבית שאינה הכרחית.

אם, למשל, חוויתי פרידה מבת הזוג שלי וקשה לי. זה כאב. לעומת זאת, הפרשנות שלי לפרידה יכולה להסב לי בנוסף גם סבל. שאלות מייסרות כמו: ״למה זה קרה לי״, ״מה לא עשיתי נכון?״, ״אולי אם הייתי נוהג אחרת, היא לא היתה עוזבת אותי״?. זה סבל.

ככל שננבור יותר במחשבות הללו (לא פעם מדובר ברומינציות - מחשבות שליליות חוזרות וחזרתיות), הדבר יעורר בנו סבל גדול יותר - וגם לא יקדם אותנו לשום מקום.

אז מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הסבל? בדוגמה שהזכרנו, בת הזוג נפרדה ממני וזו כאמור עובדה קיימת (כאב) ואופציה גם לסבל. אבל האירוע הזה הוא גם הזדמנות למצוא אולי מישהי שיותר נכונה לי, מישהי שאיתה אהיה אני, מישהי שתקבל אותי כפי שאני. וכך מחשבות אחרות ופרשנויות אחרות שנזמן לעצמנו דוחקות החוצה את הסבל.

להבדיל מהכאב - האובייקטיבי והבלתי נשלט - הסבל, שנלווה לכאב, הוא בשליטתנו וניתן לרסן אותו ולהפחיתו.

המטרה בטיפול היא לצמצם את הסבל באופן משמעותי. איך עושים זאת? שלושה כלים מועילים:
• להזכיר לעצמנו לקבל את המציאות כפי שהיא, עם הכאב שבה.
• לתרגל שינוי של הפרשנות האוטומטית (שאנחנו מורגלים בה) ש״קופצת״ לנו ולהתאמן בהצבת מטרות אחרות ולנסות לקדם אותן.
• תרגול מיינדפולנס (קשיבות). המיינדפולנס מאפשר להעניק תשומת לב לחוויות שלנו בהווה באופן לא ביקורתי ולא שיפוטי. הפעלה נכונה של הכלי תאפשר לנו להתבונן בכאב מבלי להעמיס על עצמנו את הסבל הנלווה.

לאנס ארמסטרונג, מגדולי רוכבי האופניים בכל הזמנים, טבע את הביטוי ״הכאב הוא זמני; הכניעה היא נצחית״. בפרפרזה אפשר גם לומר ״הכאב הוא זמני; ואנחנו נקבע אם הסבל יהיה נצחי או זמני גם הוא״. בידינו הדבר.

נעניתי להזמנה להיות חברה בפורום לטיפול ולצמצום תופעת האלימות בכבישים בראשות ר׳ אגף התנועה של משטרת ישראל, ניצב יהודה בן ...
08/12/2022

נעניתי להזמנה להיות חברה בפורום לטיפול ולצמצום תופעת האלימות בכבישים בראשות ר׳ אגף התנועה של משטרת ישראל, ניצב יהודה בן עטר.

הפורום התכנס אתמול לדיון ראשון וההמלצות יוצגו בהמשך למפכ״ל.

עוד על תופעת האלימות בכבישים - היום בראיון ברדיו
04/12/2022

עוד על תופעת האלימות בכבישים - היום בראיון ברדיו

העיסוק התקשורתי באלימות בכבישים מעלה מודעות לתופעה, אבל ממש לא בטוח שמעיד על עלייה בהיקפה.

Address

אבינדב ירוחם
Gedera

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ד"ר נילי כהן ר. - ייעוץ טיפולי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מומחית לנוער posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to ד"ר נילי כהן ר. - ייעוץ טיפולי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מומחית לנוער:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram