לנוע פנימה

30/09/2020

זו הפעם הראשונה שצמתי כאמא. היו לי שלוש שנים רצופות של פטור מהצום (הנקה/היריון/הנקה)
פייר, הייתי מה זה גאה בעצמי. להיות עם שתי הזאטוטות האלה בלי לשתות את הקפה של הבוקר, זה שעוזר לי להיכנס להילוך שלישי ולהבין שאין מה לעשות, היום הזה מתחיל והוא מתחיל עכשיו. וואלה, עמדתי בזה בגבורה גדולה. עם כאב ראש מעצבן , עם כמה רגעם שבהם חשבתי לעצמי : תכלס, את יכולה לשתות משהו, מה ... את עם שתי תינוקות... אבל אז הגיע הרגע הבא ... וברגע הבא לא רציתי לוותר על הניצחון. לוותר על היכולת שלי להתגבר על עצמי.
וואו. איזו תחושה מעצימה זה להצליח להתגבר. זה לא סתם הברק בעיניים של נעה בתי כשאני לוחשת לה: נעה- את רואה. את יכולה. את התגברת.

********
ננעלו שערי שמים
*********
קמה בשש בבוקר עם כוחות מחודשים ויש לי קול פנימי; יאללה. צאי לרוץ. עומרי בבית. נעים בחוץ. זמן מעולה.
בדיוק ברגע הזה ירדן מתחילה לבכות ואני שומעת צעדים קטנים שמהלכים בבית. הלכה הריצה.
********
תירוצים.
*******
אם הצלחתי לצום אני יכולה לצאת לרוץ. יצאתי לרוץ.
התגברתי על עצמי. על התירוצים. על הבכיונים והתחלתי שנה כשאני נשענת על הכוחות שמצאתי בתוכי.
בדרך למצוא כוחות נוספים.

ואז בזום, התחלתי את השיעןר עם התלמידים : איך הצלחתם לצום? מאיפה שאבתם את הכוח הזה?

עם הכוח הזה שמצאתם שם אפשר להשתמש גם בשדות האחרים ולצמוח !

13/04/2020

למה כל כך קשה לנו בלמידה דווקא עם הילדים שלנו?

תקופת הקורונה מעמתת אותנו עם הרבה סיטואציות שאולי הן לא כל כך נדירות, אך התדירות הגבוהה שבה אנו נתקלים בהם הופכת אותם ליותר קשה ומאתתגרת.

שבוע שעבר ישבתי עם נעה הנפלאה שלי להרכיב פאזל של 24 חלקים.
וואו. זה היה לי קשה. היא עדיין לא קלטה מה זה הפינה של הפאזל על אף שחזרתי על עצמי המון פעמים. קלטתי שהיא מנסה להרכיב חלקים זה לזה בכוח, בלי להסתכל אם זה אכן מתאים. גם אם זה היה חלק שכן מתאים היא התקשתה לראות אם צריך לסובב אותו כדי להבין שהוא מתחבר אבל לאוו דווקא בצורה שהיא עושה. שלא לדבר שהייתי צריכה להסביר לה מלא פעמים מה זה פינה. ועוד ועוד דוגמאות. כל טעות כזו לקחה אותי למחוזות חשיבתיים רחוקים וקשים.
בוא נגיד שמחשבותיי הגיעו כבר למבחני הדסה שעושים בכיתה ח'. או מתישהו.
מה יהיה עליה עם גאומטריה?
זה גם משליך על חשיבה מתמטית? בקיצור באמת שלא נדע. מה שנקרא בעגה המקצועית דימויים קטסטרופליים.

עוד לפני שהייתי אמא הייתי מורה להוראה מתקנת.
לפעמים לא הבנתי איך זה שאחד ההורים לא מצליח לשבת עם הילדים שלו וללמד אותו חשבון די פשוט. עכשיו אני מבינה.
ההורות נושאת בחובה כל כך הרבה מטענים רגשיים מורכבים, מסובכים ולא מודעים שלפעמים עדיף פשוט לשחרר לגורם שלישי יותר משוחרר ונקי, במקום להכביד על הילדים הטובים והטהורים שלנו.

חוץ מזה... אם אתם מיטיבי לכת-
יש לנו הזדמנות מדהימה לגדול בה.
בזמן שאני עסוקה במיליון השלכות הזויות ומנותקות על הילד אני יכולה לחבר את ההשלכות האלה לחיים שלי.
האם לפעמים לי אין עצבים לתהליך ואני ממהרת להרכיב חלקים בכוח?
כן.
האם אני זו שהתקשיתי בחשבון בבית ספר?
כן.
האם למידה = הצלחה?
לא.
למידה, בין השאר, היא היכולת לחזור על פעולה שוב ושוב וללמוד איך לשפר ולהשתפר בדרך.

אז מה הפאנץ' שלי בעצם. ככה: הורות היא עבודה פנימית מאוד חזקה.
אנו צריכים לזהות מתי אנו מתערבבים עם הילדים ומתי אנו יכולים להפריד ולראות אותם נקי ופשוט. הם יהיו בסדר. הם יהיו מעולים. אנחנו צריכים להאמין בהם, ביכולות שלהם וללמד אותם לטעות ולהמשיך הלאה.

14/03/2020

שלום שלום
ימים מורכבים, משונים ומאתגרים עוברים על חיינו ואכן, המציאות עולה על כל דימיון.
ידוע לי כי משרד החינוך מדבר המון בימים אלו על למידה מקוונת ואכן זו פלטפורמה מעולה ואינסופית ללמידה אך כמובן שהיא אינה מתאימה לכלל התלמידים.
אני לא אגולל את כל מחשבותיי על חינוך ולמידה אבל אין לי ספק שהלמידה המקוונת אינה יכולה להחליף לחלוטין את הלמידה האנושית.

בעת הזו אני חוזרת ללמד בביתי בגבעתיים שיעורים אישיים החל מתלמיד אחד ועד שלושה תלמידים*

בשיעורים אני מלמדת את החומר שאמור להילמד בבית הספר + הכנה לבגרויות וכל זה תוך כדי הענקת אסטרטגיות למידה שונות ומגוונות.
** מתחייבת לאלכוג'ל חופשי על השולחן***
לפרטים נוספים מוזמנים לפנות אליי בשיחה או בוואטסאפ
אסתר- 0525601918
בשורות טובות. בריאות איתנה.

30/07/2016

אני מוצאת שהרבה מהתובנות שלי על התפתחות הילד קשורות לעידן שבו אנו חיים.
אני חושבת שקל לשים לב שהתגובות ברשת שממנה אנו ניזונים הם: "יא תותחית" "איזה אלוף" "מהממת" ובאופן טבעי ככה אנחנו מדברים בינינו, ובטח ובטח עם הילדים שלנו. הטור של יורם יובל מפוצץ את בועת הפירגונים האינסופית שאנו רגילים להרעיף, ואני לא יכולה שלא להסכים איתו! אני רואה שהרבה אנשים מסביבי, בפרט ילדים ובמיוחד ילדים מתקשים ניזונים מפידבקים חיוביים, וזה כבר אינו חיובי בעיני.
ולמה שאכביר במלים כאשר יובל עושה זאת כה טוב.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4834746,00.html

בניגוד למה שסיפרו לנו, לא מומלץ לשבח את הילדים שלנו על הישגים. עדיף להחמיא להם על המאמץ שהשקיעו

17/07/2016

רציתי לדבר קצת על מסכים.
אני מסתובבת בהמון מסגרות חינוכיות, ולכן אני נתקלת בהרבה ילדים... והגעתי לכמה תובנות ואחת מהן הייתי רוצה לשתף.
בכל פעולה שאדם עושה או רוצה לעשות מתקיים דיאלוג פנימי בינו לבין עצמו . מתוך דיאלוג פנימי בריא , אנחנו מצליחים לצאת מעצמנו ולקיים קשר עם זולתנו. בעידן שלנו קל יותר לאבד את הקשר הזה, מכיוון שאנו מקיפים את עצמנו כל הזמן במסכים.

מה שאני רואה במסגרות החינוכיות זה את הקושי לייצר קשר. אני רואה את חוסר היכולת לקיים דיאלוג נורמלי שכל אחד ואחת מדבר/ת את עצמו/ה. אני למדה לעומק שהמסכים למיניהם וסוגיהם , באופן חד משמעי מזיק להתפתחות התקינה של הילדים ופוגם ביכולת שלהם ליצור קשר חברות משמעותי ויכולת התקשורת נפגמת.
הנושא הזה מרתק אותי וכמובן שיש מאות מחקרים שמחזקים את הטענה שלי.
אז קחו את זה לתשומת ליבכם והקדישו ויתר תשומת לב לסביבתכם/ לילדים שלכם/ לבני/ות הזוג שלכם.
נסו לתווך להם את העולם מזווית הראיה שלכם, ספרו להם עליכם.

שבוע טוב.

13/06/2016

כמורה, כשתלמיד לא מבין משהו, אני עוצרת ושואלת את עצמי- למה הוא לא הבין? מה היה בתיווך שלי שלא היה מובן? ואז אני מנסה בדרך אחרת, ואם זה גם לא עובד אז בעוד דרך... כי אני מבינה שהתפקיד שלי כמורה הוא להורות, ולהביא אותו למצב שהוא תלמיד עצמאי שכבר לא צריך אותי לידו.
ואם לא עשיתי את זה אז מה התפקיד שלי כמורה?!

התפקיד החינוכי זה למצוא את הדרך להגיע לילד, כך שהוא יחווה הצלחה ולא תסכול.

שיהיה לכולכם שבוע נעים,
אסתר.

03/06/2016

הוראה מותאמת זו הוראה שמתאימה את עצמה לילד ספציפי.
כולנו יודעים שלכל אדם ואדם יש מבנה אישיותי שונה ומורכב וייחודי, ולכן לא יעלה על הדעת שמה שעובד אצל תלמיד אחד מתאים לתלמיד אחר.

רוב התיסכול שנוצר אצלי ואצל הורים שיוצא לי לדבר איתם, זה הנושא של התמודדות מערכת החינוך עם תלמידים שלא נכנסים לתוך הפורמט של תלמיד "סטנדרטי" שיושב על הכיסא וממלא את כל המטלות "לפי הספר"... אז מי בעצם לוקח אחריות על זה?

התשובה היא - הילד.ה.
בעל כורחם הילדים עצמם הם אלה שמתמודדים עם חוסר הגמישות וחוסר הסובלנות של המערכת.

אני מסתובבת בבתי ספר ומבינה מה סוג השיח שמנוהל עם התלמידים. לצערי זה לא שיח שמעודד התפתחות וצמיחה. זה שיח של כוח ניהול ופיקוד. זה לא הפיתרון.

מקווה מאוד שאהיה עדה לשינוי במערכת ועד אז אנסה לייצר את השינוי במסגרת היכולות שלי.

שבת שלום
אסתר