25/11/2025
תדמיינו סרט.
נסיך יפהפה. קוראים לו נרקיס.
הוא לא יכול לעזור לעצמו —
כל פעם שהוא מביט בשיקוף שלו הוא נישאב פנימה.
העולם קורא לו, אנשים אוהבים אותו,
יש גור קטן שרוצה להתקרב,
אבל נרקיס לא באמת שם.
הוא עסוק בדימוי, בבחוץ,
באיך רואים אותו, מעריכים אותו, מחזיקים אותו.
עד שיום אחד
הוא מגלה שהגור שהוא “נלחם בו”
הוא בכלל הוא.
הפצע שלו.
הילד שלו.
החלק שלא קיבל אהבה אמיתית —
רק שיקוף.
ושם קורה הסיבוב.
הרגע שבו הוא מבין:
היופי שלי הוא ברכה,
אבל הוא לא אמור לכלוא אותי.
ההיאחזות ביופי יצרה את הביצה,
לא החיים.
ושם…
בנקודה הזאת בדיוק,
נרקיס מפסיק להילחם בחוץ
ומתחיל להסתכל פנימה.
לא כדי להתאהב בשיקוף,
אלא כדי לפגוש את האמת.
וזו האמת:
🌿 יופי בלי אמת — הופך לרעילות.
🌿 אמת בלי יופי — הופכת לכאב מיותר.
🌿 אבל יופי עם אמת — זה כבר לב זהב.
זה ריפוי.
זה חופש.
וזה מה שאנחנו עושים בספירלת לב הזהב —
לומדים לשחרר את הרעילות, את החיפוש אחר שיקוף,
ולראות את עצמנו מבפנים.
לא כדי “להיות בסדר”,
אלא כדי לחיות.
