21/10/2025
איך חיים עם הלא נודע
כשמתגלה בעיה רפואית נדירה שאין לה פתרון ברור, עולמו של האדם מתערער. פתאום שום דבר כבר לא ודאי. אין תשובה מוחלטת, אין תכנית טיפול סדורה, רק ניסוי ותהייה של רופאים ומחקר מתמשך. בתוך המקום הזה נולדת חרדה עמוקה, תחושת אובדן שליטה ובלבול גדול.
לאדם עצמו קשה להכיל את השאלה המתמדת מה יהיה. כל תחושה בגוף מקבלת משמעות כפולה, כל בדיקה הופכת לנקודת מתח. יש ימים של תקווה ויש ימים של ייאוש, והמעברים ביניהם מהירים וחדים.
גם הסביבה שלו מתמודדת. בני משפחה, חברים, קולגות כולם רוצים לעזור, אבל לא תמיד יודעים איך. הרצון לעודד עלול לפעמים להישמע כהקטנה של הכאב, והשתיקה עלולה להרגיש כמו התרחקות.
אז איך אפשר לעזור באמת?
ראשית, נוכחות היא המפתח. לא צריך לתקן, לפתור או להרגיע בכוח. מספיק להיות שם. להקשיב בלי לנסות לייפות. לתת מקום לפחד, לעייפות, לכעס ולדמעות. לומר אני כאן איתך, ולהתכוון לזה באמת.
שנית, לאדם עצמו כדאי לזכור שהלא נודע איננו אויב, אלא מציאות חדשה שיש ללמוד לחיות בתוכה. כשאין ודאות חיצונית, נדרשת ודאות פנימית חיבור יומיומי למה שכן קיים עכשיו: נשימה, רגע של שקט, אדם קרוב, יום טוב אחד באמצע כל הקושי.
יש ערך עצום בטיפוח שגרה קטנה, באחיזה בדברים שמחזקים: הליכה קצרה, שיחה עם חבר אמיתי, מוזיקה שמרגיעה, כתיבה של מחשבות. הקטנות הללו הן עוגנים בעולם שמשתנה כל הזמן.
ולמי שסביבו נסו לא לשאול מה חדש עם המחלה, אלא איך אתה מרגיש היום. זו שאלה שמזכירה לאדם שהוא לא רק החולה, אלא גם האדם שמרגיש, מקווה ונאבק.
כולנו נתקלים ברגעים שבהם חיינו נכנסים לאזור של אי ודאות, רפואית או אחרת. הדרך היחידה לחיות בתוכם היא לבחור בכל יום מחדש באומץ, בחמלה ובקשר האנושי שמאיר גם את המקומות החשוכים ביותר.
