שירלי רוזנבלום קרסו- מטפלת רגשית והילרית.

03/10/2023

הפיזיקה הקוונטית חקרה ומצאה
שכל התרחשות תהיה תמיד מושפעת ממבט עינו של הצופה בה.
זאת אומרת שהעיניים הצופות הן משתנה מהותי בהתרחשות.
אותה התרחשות תתנהג באופן אחר לחלוטין בלי העין הצופה בה, האחרונה תשפיע באופן חד משמעי על התוצאה.
משמע אנחנו יוצרים את המתרחש ונותנים לו משמעות על פי ראות עינינו.
במה אתם בוחרים להתמקד?

03/05/2022

מה הקשר בין עורב מציק והודיה?

אתמול אני יוצאת בצהריים מהעבודה
מתניעה את הרכב. עד כאן הכל כרגיל..
הרכב מתניע בשיעול קל.
הרדיו מנגן שירי צהריים עייפים.
אני זורקת מבט חטוף לחלון,
בזוית העין אני רואה אישה זקנה
סוחבת שקיות.ממהרת כמעט נופלת.
עורב שחור חג מעליה..
ירד לה על הראש והתרומם..
עף נמוך, לא מרפה.
אני שומעת אותה צועקת: תעזרו לי.
מיד יצאתי לקחתי לה את השקיות.
הכנסתי אותה לרכב,
מבוהלת ובוכיה.
לא עשיתי כלום.. היא מתייפחת.
זו רק ציפור אני אומרת לה,
אל תקחי ללב.
אבל לא עשיתי כלום...
בואי אקח אותך הביתה.
לקחתי אותה עד לפתח הבית
והיא הודתה לי ממושכות.
מנגבת דמעות גדולות ומברכת על המזל שאיתר לה בזה שהייתי שם.
העורב הוא אחת הציפורים החכמות
ביותר במחוזותינו.
הוא מסמל את האיזון בין חוקי האדם וחוקי היקום
ואת הכוח להעזר בחוקים אלה על מנת לצאת ממצבי תקיעות.
במישור הרוחני הוא מסמל את הצורך להודות על הקיים על מנת
למשוך את היש בחיינו.
כשאדם מודה על המתרחש בחייו מתוך מקום של מלאות הוא
מושך עוד מהקיים ולהיפך כמובן.
זהו חוק יקומי פיזקלי- דומה מושך דומה.
כשהגברת הבוכיה הודתה לי ארוכות
ועל מזלה הטוב שלקחתי אותה הביתה.
התדר השתנה והעורב עשה את שלו, התחמן...

על המוזיקה מדונה ועורב אחד שחור.

You’re watching the HD Remastered music video for Madonna’s 'Frozen', directed by Chris Cunningham. Original song taken from the 'Ray Of Light' album release...

17/09/2020

עוד רגע ממש תבוא עלינו שנה חדשה.
כמו לפני כל דבר חדש נתרגש קצת, נתכונן,
נקווה... אולי הפעם זה הצ'אנס שלנו לממש.
נתבונן בעיניים נוצצות על הדף החלק הזה
ונפנטז קדימה.
ככה זה התחלות יש להן קסם משלהן.
נכון שההתחלה הזאת מעט חורקת.
אנחנו מסיימים שנה לא פשוטה.
הטביעה היטב חותמה עלינו.
אבל מה שיפה בחיים שתמיד הכל בר שינוי,
עתיר הפתעות ושיש סיכוי תמידי לקלפים
חדשים וצמיחה.
אז מה נאחל הפעם?
הפעם פשוט. הכי פשוט.
חופש נשימה, חופש תנועה,
בריאות וחיבוק טוב מתי שרק יבוא לנו.
שנה טובה אבל הפעם באמת⁦❤️⁩.

13/08/2020

אהבה על הספקטרום
גמעתי את כל הפרקים באחת.
אם עוד לא יצא לכם לראות, עשו זאת.
בשנים האחרונות יותר ויותר נשמות יורדות לכדור עם התדר המיוחד הזה. נאבקים להבין את ההיגיון הכולל ולפלס את דרכם המיוחדת בעולמנו.
הסידרה מתעדת את ניסיונותיהם למצוא אהבה. עולם הדייטינג הקשוח נפרש על שלל הניואנסים הדקים והסבוכים שכולנו מודעים לו היטב.
הכנות מכמירת הלב של המתועדים והרצון האמיתי לאהבה מובא ללא פילטרים היישר אל הלב הרעב של כולנו.
איך מוצאים אהבה כשאתה סובל מהפרעת תקשורת קשה?. ספוילר קטן- זה אפשרי.
הזוגות שכן חברו יחד למרות הקושי מדגימים קבלה מוחלטת של הפרטנר שלהם ומזכירים לנו שבעידן הזה כולנו סובלים מסוג של אוטיזם חברתי.
הטכנולוגיה יצרה במו קידמתה המפוארת דור שסובל מהפרעות תקשורת וקשיים להתחבר כשהוויפי קורס מפעם לפעם.
אהבה מגיעה בשלל צורות ואופנים ותודה למסמך האנושי היפה הזה שהזכיר לי את זה לאחרונה.
לצפות ולא לצפות❤

Finding love can be hard for anyone. For young adults on the autism spectrum, exploring the unpredictable world of dating is even more complicated. Love on t...

09/08/2020

ערכיסים לא אנרכסיטים,
אחד השלטים שאהבתי במיוחד אתמול.
היו שם מאות שלטים ,שירים ומייצגים.
אנשים מכל הגילאים עלו לרגל ירושלמיה.
מחזה מצמרר.נחיל אדם עוטה מסכות מניף שלטים מדדים לאט במידרוני הרחובות הירושלמים עד שרחבת בלפור נפערת ואתה נבלע בהמון הקורא.ריחות הזיעה וקולות השירה הופכים תמהיל מדוייק של שיחרור והתרגשות מההמון היפה הזה.
יש אויר בירושלים באוגוסט,אפילו קריר.
פתאם אתה נושם!
נשמתי מלוא הריאות טובלת בהמון הזועק והמפגין.אגב אף אחד לא דחף! זה הדהים אותי. הצפיפות לא הורגשה כמעט.מהדיווחים עולה שהיו שם קרוב לארבעים אלף איש!!!.
היה מקום כל כך הרבה מקום לכולם ולהכל מהכל.
באויר היה חשמל, כולם רוצים להתחבק ולחבק ולבקש משהו אחר שיתרחש פה.
אחרי כל החודשים האחרונים המיסוך, הריחוק הפחד. לעמוד שם ולהרגיש מוקף ומחובק באנשים יפים שמבקשים עתיד שעשוי מאהבת אדם לא יותר לא פחות. הזעקה מדם ליבנו היתה פותחת לב ומפכחת.
ולשעות ארוכות שום מחלה לא ארבה לנו במחשבות רק תקווה בריאה לעתיד טוב יותר.

02/08/2020

אנחנו לא מבינים עד הסוף את מחלת הקורונה לכן מתנהגים בהתאם. בתקווה שנבין את מורכבותה, נמצא חיסון ונחיה לצידה בהמשך.
אבל מה לגבי מחלות נפש?
מה אנחנו באמת יודעים עליהן?
גם העניין הזה כל הזמן נלמד ונחקר.
תלכו לכמה פסיכאטרים ואתם עשויים לקבל אבחנות שונות במספר.
מאחר והנפש היא משתנה ודינמית ולכל אינדיבידואל סיפור משלו.
המשבר שפקד את העולם לאחרונה לא רק פגע לאנשים ביכולת להתפרנס ולחיות בכבוד אלא גם תבע מחיר קשה בכל הקשור בביטחון הריגשי של מאות אלפים. חרדת הקורונה דחקה כל מי שחרד בהוויתו לסף חדש.
גזלה את שיגרת היום הבטוחה ויצרה טראומה מתמשכת.אחרים נשברו תחת הלחץ מהבנק והדאגה לפרנסה והתשלומים החודשיים.
המחיר הוא קשה בכל תחום. במישור הנפשי בעיקר: דיכאון, התקפי חרדה , קיפאון והמנעות מיציאה מהבית.
כמי שפוגשת אנשים רגישים במיוחד המתמודדים עם מצבים רגשיים מורכבים אני יודעת עד כמה קשה לפעמים לדבר ולבקש עזרה. המצוקה והבושה גוברת על היכולת להעזר וזה מגביר את הקושי אלפי מונים.
בישראל כ250,000 אנשים המאובחנים כחולים. משמע מקבלים טיפול.
אבל ישנם עוד מאות אלפים שמתמודדים לבדם ומתקשים להחשף.
הסטיגמה שמתלווה למצבים אלה היא בלתי נסבלת.לא די שהם נאלצים להתמודד עם הקושי
והמורכבות של מצבם. הם גם צריכים לשאת על גבם את השיפוטיות הנלוות למחלה ולמה שחושבים על כך האחרים בסביבתם.
בתי המרקחת מציעים כעת ערכת תרומה שבתוכה 60 מגנטים להעלאת המודעות.
תרומה לעמותת הידידים של גהה.
חפשו את הקופסא ותירמו בלב פתוח❤

29/07/2020

אומנות אונמות
כבר חודשים שאני כמהה להופעה חיה
אבל מקבלי ההחלטות מסרבים לאפשר לנו
לצרוך אויר. האויר מדבק.
יש להזהר מלנשום, מלגעת מלהתחכך..
לך תסביר לאלה היושבים בכסאותיהם המרופדים שאויר מזגנים הוא סינטטי וקר.
ריחוק חברתי ומסכות- עולם זר ומתחבא.
זה מה ששומר עלינו בחיים.
אבל איזה מן חיים הם אלה?
מבודדים, מפוחדים, זועמים.
מקבלי ההחלטות החליטו פה אחד לשמור עלינו מחיידקים אבל הם מייצרים מצע חי למחלות נפש שישארו פה עוד הרבה זמן גם אחרי.
שבורים, מרוחקים, משוללי יכולת.
לא ניתן לזה יד יותר.
יצאנו לרחובות לזעוק חיים.
לעמוד על זכויותינו להנהגה חפה מפחד.
לחיים שאפשר לנהל מתוך כבוד לצרכים בסיסיים.
אומנות על כל גווניה היא חלק בלתי נפרד
מטעם החיים. זו התרופה לא המחלה!.
מה הטעם בכל זה אם אי אפשר להרגיש את היופי של זיעת הקיץ ניגרת מהמצח ונוטפת במורדות הגוף המתנועע מהדהדת בתאי הגוף הצמא להזנת הצלילים.הקהל שהופך אחד אל מול התדר המשתנה של האומנים שמרחפים בשדות גבוהים כמו קוטפים עבורנו פיסת שמיים.
אפשר וצריך לצרוך מהטוב הזה ולהפעיל שיקול דעת אל מול אילוצי הזמן.
תפתחו כבר את הלב, את המועדונים, את האצטדיונים את עולם התרבות.
אנחנו מתים לחיות.

מתוך האלבום "פלונטר" 1978 הפקה מוסיקלית: חיים רומנו מפיק: רפי מלול חיים רומנו - גיטרה, בס, תופים נטי ויסמן - גיטרה יוסי בוזין - תופים דויד גריבס - בס קובי כה...

27/06/2020

בהתחלה כמו בהתחלה הכל ברור כל כך.
מה מסתבך לנו עם הזמן והחיים?
מה גורם לנו לווסת את הדחף שמורה את הדרך?
חינוך? עשה ואל תעשה? שכר ועונש?
אין ספק שזה חלק מהעניין.
אבל איך משמרים את הקשר החי עם החלק של הפעוט בתוכנו, זה שיודע, המכוון מטרה?.
בת אחותי, רק בת שנה וקצת..
אבל היא יודעת היטב מה היא רוצה.
היא מצביעה בנחישות לעבר היעד אותו היא מבקשת לכבוש.
לא מדובר בדברים גדולים אבל כל מטרה חיה בה במלוא העוצמה והיא לא מהססת להשקיע את כולה בעניין. כשהאוכל נגמר היא מתייפחת קשות כמו איבדה עכשיו את היקר לה מכל.
היא נהנת ממוזיקה ונותנת לעצמה להסחף בתוך השיר כשהגוף הקטן שלה נושא אותה עם המקצב.
כשהיא נהנת מחברתך אתה תדע ועוד איך, תדע.
כל זה עומד להשתנות עם הזמן כפי הנראה.
כשהיא תסגל לעצמה גינונים של אדם בוגר.
כזה שלא נלחם להגיע מהסלון למטבח בשביל להרים פקק שנפל ולהשתומם ממרקם הפלסטיק בפליאה מהפנטת.
או להעיז למרר בבכי קורע לב על מנה עתירת טעמים שהסתיימה זה עתה.
היום היה לי העונג לבלות איתה, התבוננתי בה ונזכרתי שיש דברים שנשכחים בדרך.
הדברים הפשוטים ביותר להתענג עליהם, להשתומם מהם, לכמוהה להם, להצביע, לדחוף קדימה בלי לעשות חשבון ולבכות כשזה מרגיש ככה.
בתמונה: שרה ואני,
מפגש מעורר השראה וחיוך.
שבוע נפלא שיבוא😘

22/06/2020

מסע רוחני,
הבוקר יצאתי עם הסטודנטים הנפלאים שלי במסגרת המכללה ללימודים רוחניים של ד"ר ירון זפרן למסע שנוגע בקצוות.
עברנו דרך אנרגיית החיים חקרנו את המקומות בהם האש מנתבת ודוחפת ואת המקומות בהם המוות שוכן.יצאנו לאתרים שזוכרים ימי קדם.
שם התרחשו חגיגות ואבדנים.
התחברנו לאנרגיה בחוץ אבל עוד יותר בפנים.
בלי מוות אין חיים.
שניהם גרים בכפיפה דוחפים אותנו לפעולה.
אם נאחז, נקפא. לא יתרחשו חיים על שלל המתנות שהם מביאים איתם.
בסוף המסע קיבל כל אחד מסר עוצמתי מהקלפים שאני אוהבת. הקלפים מביאים מסרים חזקים מעולם הטבע בחסות הפיות והאלמנטים מסביבנו.
צאו החוצה ותתבוננו,
הכל חי ונושם ומבקש לדבר אל ליבנו.

21/06/2020

אני לא רוצה לדעת מה טומן בחובו העתיד.
אומר לי האיש הצעיר שהגיע לסשיין בקליניקה שבוע שעבר.
אני מרימה גבה, רגליי משוכלות למולו בדריכות.
אני אוהבת את ההצהרה הזאת.
גם אני ממעטת לבקש תשובות ממקום שכלתני.לרוב רוקדת את חיי בחשיכה.
עד שמגיע סימן דרך שמאשר לי שזה המקום להמצא בו עכשיו.
אני רוצה להקשיב לעצמי ומשם להבין לאן מועדות פניי, הוא מחדד את הבקשה.
התמוגגתי אל מול הנשמה העתיקה שיושבת מולי בגוף הצעיר בעל ההבעה המבולבלת.
הוא מספר לי על תחושת הבדידות שמלווה אותו, מאז שזוכר את עצמו.
על רגעים של חסד בהם הוא חש מחובר לעצמו, לבריאה לחיים.
שוטח בפניי סיפור חיים קשוח.
אני מקשיבה, מהדהדת לו משפטים שאומר, מחזירה לו מילים שבהם משתמש לתאר חוויות מעצבות.
הזמן משתולל בשעון, הגענו לסוף הסשיין.
הוא בא לפגישה חד פעמית לטענתו.
אבל הרגשנו שנינו שיש כאן מקום לשוב ולהפגש.
אני אגיע שוב, הוא מלטף לעצמו את הראש תוך כדי שאומר..
כמו מבקש להרגיע בעצמו איזה חלק שזקוק לחום.
קבענו.עניתי בחיוך.
מפגשים נקודתיים הם דרך נפלאה להרגיש לאן נושבת הרוח ולהחליט אם אתה צולל אל הלא מודע או מרפה לפי שעה.המוכנות להתמסר היא המפתח והוא מצא את חור המנעול וסובב קלות לכדי פתיחה.
אני? אני רק הייתי שם בכדי שלא יהיה לבד בשעת הגילוי.

* בשיר :ספרינגסטין. רוקד בחושך ועושה כ"כ הרבה אור.

Bruce Springsteen's official music video for 'Dancing In The Dark'. Click to listen to Bruce Springsteen on Spotify: http://smarturl.it/BSpringSpot?IQid=BSpr...

13/06/2020

על טוטם יונה והמצב המחורבן.

איך שהתעוררתי חיכתה לי יונה שחורה על מדף המקרר.בעודי מנערת שרעפי חלום אני מרגישה זוג עיניים זרות נועצות בי מבט.
כל החלונות היו סגורים למעט סדק דק..
איך הגעת לעזזאל?.
הסברתי לה יפה שהיא צריכה לעזוב אני יוצאת לעבודה, הזמן דוחק.
אבל זו, סובבה אליי את הגב בהתעלמות.
אולי היא לא מבינה.חשבתי לעצמי,
זה עניין רגיש. ציפורת אובדת.
נסי לדבר כך שתבין.
החלטתי להמות ביונית.
יש לי קליטה מעולה לשפות וראיתי יונה או שתיים בחיי. אני בטוח אצליח להמות ברהיטות ולהתנצל על אי הכנסת האורחים. אני עומדת שם בשיער סתור לבושה עדיין בפיג'מה.ביד הקפה של הבוקר.עוד צרודה חצי קלאץ' מהלילה.
ואני הומה בטימטומי:הו.הו, הו, הו.
הו מיי גאד אני השתגעתי לגמרי.
היא דופקת לי מבט ומגלגלת עניים.
ומשאירה לי מזכרת סרוחה על המדף
בו התמקמה הבת יונה.
החלטתי לעלות הילוך ונפנתי בידיים.
שו שו יונה שחורה.
אבל היא בשלה.מביטה בי ונקרעת מצחוק.
מה שו? הבטנו זו בזו. זה בערבית בכלל.
אנא ערף, החלטתי להרפות.
לפתוח לה את כל החלונות וללכת להתארגן.
לתת לה הזדמנות להתחפף באלגנס לפני שאני מתחילה לאיים.
מיותר לציין שהיא לא זזה מילימטר.
הייתי קצרה בזמן וברוח והרמתי מקל של מטאטא.
דוחפת אותה קלות. אבל היא הזיזה כנפיים ועברה אל הספה.
גם שם חירבנה.הפעם בהתרסה מופגנת.
מחאת השחורים תפסה תאוצה וזקפה ראשה אצלי בסלון.לא אתן לזה יד.
צללתי למחשבות מלאות באשם וחרטה.
חשבתי לעצמי שאם היא היתה יונה לבנה.
הייתי בטח מצלמת אותה מכל זווית ומעלה לאינסטה.דופקת כמה סלפי של אשכנזיות עם כותרת מתייפיפת סטייל-''יונת השלום כבר כאן".
אולי אפילו הייתי מכבדת אותה בזרעוני הצ'יה שלי.משאירה לה קערית מים.
שירדו הזרעונים בגרון.
אבל הנה אני, עומדת עם מטאטא ומכריזה
מלחמה על השחורה הזאת.
רק עכשיו איבדנו את פלויד.לא למדת כלום?
גערתי בעצמי.
תעשי משא ומתן תציעי לה מה שתרצה.
מה תבקשי יונתי תמתי? פניתי אליה בפייסנות מוגזמת.
היא זרקה מבט חודר לעבר הלפטופ שהיה פתוח
על עמוד הפייסבוק שלי.
בכיף ציפורה.
אני אכתוב עליך ואעלה גם תמונה.
אין לי שום דבר נגד יונים שחורות.
בי נשבעתי.רק תתפני בכיף ובלי הקטע המסריח.
אבל גם אחרי שהבטחתי שאכתוב,
היא סירבה להתפנות.
נעלבה מראש בעקבות היחס המוטה והמטאטא.
הבאתי קופסא ושידלתי אותה להכנס.
ליוויתי אותה למרפסת והודתי לה על התזכורת.

ליונים יש חוש ביתי מפותח והן באות להזכיר לנו את הבית והשפעות הילדות עלינו. היא מסמלת מגן עוצמה של אהבה וביטחון הבית. היא גם סמל לאנרגיות של אהבה עידון ופריון בשל היכולת שלה להתרבות במהרה.

בסופו של דבר היא קפצה מהקופסא ניתרה על המעקה והסתלקה.כשחזרתי פנימה התחלתי לנקות את עקבותיה. התנחמתי שאומרים שחרא של יונים מביא מזל וכמו שזה נראה איתר מזלי לנצח לפחות.

בתמונה: היונה, מזל.
בשיר: אריק אינשטיין.

https://youtu.be/ehAVefMkOeg

20/05/2020

מאז חזר העולם לנוע אני מתענגת עליו כמי
שאוכל גלידה בכפית קטנה קטנה.
גם כשבחוץ שרב כבד אני נהנת כל כך
ממרחבי חופש התנועה.
אני מקפידה לצאת ולהכנס כאוות נפשי
מכל מקום.הנה, רק אתמול נכנסתי ויצאתי ככה בלי לדפוק חשבון. נעה במספר לוקיישנים עפה על העולם.
אני מקפידה לבקש את הקפה שלי לאט, לחכות לו בלי שום טרוניה, בלי להציץ בשעון ולנדנד רגליים.
אני לא לבד, פתאם כולם מסביב קצת משתהים,
עומדים בתור, לא עושים עניין.
איפה יכולנו למצוא תור שאין בו איזה אחד שמאבד את זה כליל ומדביק את כולם ברגזת התור.
עכשיו למדנו להמתין, להשהות להתבונן
לא ברור למה, לא ממש מובן מה הולך..
אולי זה צידו השני של הייאוש סוג של אפטיה.
אולי רק קצה קצהו של סף שיגעון קולקטיבי שפיתח עמידות:לחולי,מוות, חרדה, מיסוך,אלכוג'ל,שרב, דם, שחין,ארבה, מעט, בחירות, שקרים, הבטחות ועוד כהנה...
אולי אין שום חיסון בעולם שיעיר אותנו להווכח.
רק תקווה הזויה לבטן גב על החוף ושיעזבו אותנו באמאמשלהם.

מתוך פרק 4 של רד בנד עונה 2 Crazy מילים ולחן: Brian Joseph Burton, Thomas Decarlo Callaway, Gian Franco Reverberi & Gian Piero Reverberi שירה: נינט טייב, ארי...