06/10/2025
אירוע מרגש במיוחד במלאת שנתיים ל-7.10: שורד השבי שלומי זיו, ששוחרר מהשבי ב"מבצע ארנון" ביוני 24, התארח במרכז וחלק עמנו את סיפורו.
בתחילה נשאו דברים כמה מאנשי בית החולים. "לנו כאנשי ונשות רפואה, ואני כולל בכך את כל העובדים", אמר סגן מנהל המרכז ד"ר מולי לינדר, "אסור ליפול למקומות של ייאוש ודיכאון, ובטח לא של מחשבות נקם. 'כי בצלם אלוהים עשה את האדם' – אנחנו חייבים לשמור על ערכים הומניסטיים ללא קשר לעמדותינו האישיות. אנחנו צריכים להיות חלק מהפתרון, בעיקר בתחום בריאות הנפש. מסתכלים עלינו, ועוד יסתכלו עלינו רבות, ויש לנו תפקיד. מתישהו המלחמה הארורה תסתיים, אבל השיקום של החיילים, החטופים שיחזרו ומשפחות הנרצחים והנופלים – זה כבר שלנו".
הגב' לאה בוצר, המנהלת האדמיניסטרטיבית אמרה: "בלב היום הזה אנחנו מבקשים להזכיר את החטופים שטרם שבו לביתם ואת משפחותיהם שנושאות את עול הימים, הלילות, חוסר הוודאות, והכאב הבלתי נתפס. לבנו איתכם, אנחנו לא שוכחים, לא נרפה ולא נפסיק לקוות".
צורי כהן, מפקח קליני במרכז, סיפר על החוויה האישית העוצמתית שלו כאב ללוחם בשירות סדיר בגולני: "ב-2.11.23, כשצה"ל נערך לכניסה הקרקעית, בני חגג יום הולדת 20. כתבתי לו ברכה – ברכה שראה רק לאחר 80 יום, ברכה שנכתבה בדמעות. היא כוונה לא רק לו, אלא לכל חיילי צה"ל, לכוחות הביטחון, לחטופים ולבני משפחותיהם. 'בן יקר שלי, אני מלא גאווה על מעשיך ואומץ לבך, כמאמר הכתוב: "ארדוף אויביי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם". אתה גיבור חיל, אריה, "ואריה אם ישאג, מי לא יירא". אתה גבר שבגברים, אלוף האלופים, אתה וחבריך. בכל שיחת טלפון התקשרתי לחזק אותך ויצאתי מחוזק'".
הגב' מוריה חזקיה מנהלת משאבי האנוש הקריאה מפוסט שכתבה מיכל זמורה, אלמנתו של רב פקד ארנון זמורה, קצין הימ"מ שנהרג במבצע בו חולץ שלומי זיו ועמו שלושה חטופים נוספים – לאחר שחוסל המחבל שהרג את בעלה. "אני שמחה במיוחד בשביל החברים הלוחמים שאותם אני אוהבת באופן אישי, אבל מבחינתי אין נחמה, כי זה לא משנה כהוא זה את מציאות חיי. ארנון לא חזר לחיים, אני עדיין אלמנה, הילדים שלנו עדיין יתומים".
זיו, בן 42, ממושב אלקוש בגליל המערבי, נחטף ממסיבת הנובה שם שימש כמאבטח. הוא ריגש כשסיפר איך סבל במשך שנים מפוסט טראומה, עוד לפני המלחמה, תוצאת הפיגוע בציר המתפללים בחברון בשנת 2002, שהתרחש בזמן ששירת בזירה כלוחם מג"ב.
הוא תיאר איך התקשה משך שנים להתמודד עם ההפרעה, ואיך דווקא בתקופה שלפני המלחמה מצא שלווה ואיזון, השלים לימודי עיצוב פנים כפי שתמיד רצה וחלם, ועמד לפני תחילת עיסוק במקצוע.
לנובה הגיע כמעט במקרה, כשבן דודה של אשתו אביב אליהו שהיה מנהל האבטחה הראשי של הפסטיבל, הציע לו לעבוד שם לצדו. אליהו ז"ל נהרג בקרב גבורה בכביש 232 לאחר שסייע למנוסתם של רבים ממשתפי הפסטיבל ובכך ניצלו חייהם.
גם זיו הפגין גבורה ונשאר באתר שעות ארוכות, מתוך תחושת אחריות ורצון לוודא שכמה שיותר אנשים מצליחים להתפנות. לבסוף ניסה להסתתר בעצמו אך אותר על ידי המחבלים, שאילצו אותו לנהוג ברכב שחצה את הגבול לעזה. יחד איתו היה אנדריי קוזלוב, שגם היה מאבטח במסיבה ויותר מאוחר חולץ יחד עמו. "חטפתי אותנו לעזה", אמר זיו בחצי חיוך.
את ההתמודדות בשבי תיאר כמסע הישרדות יומיומי, אלא שבאופן מעט פרדוקסלי הוא כבר הגיע מצויד בכלים להתמודדות – פרי טיפול רב שנים בפוסט-טראומה שלו. "אמרתי לעצמי כל הזמן 'תחשוב, תבין, תנשום'".
כשחולץ יחד עם חבריו לשבי קוזלוב ואלמוג מאיר ג'אן במבצע ההרואי ב-8.6.24 (שבו חולצה גם נועה ארגמני מדירת מסתור סמוכה), הרגיש סוף סוף, כך סיפר, את צה"ל כפי שהוא אמור להיראות, ולא כפי שחווה אותו בשבת הנוראה.
לקראת סיום סיפר זיו על המעטפת לה הוא זוכה מאז שב מגורמי הטיפול והסיוע השונים של המדינה, והדגיש במיוחד את התמיכה והאהדה של כלל הציבור. "כוחנו באחדותנו", אמר וחזר ואמר.
מילים נפלאות של גיבור ישראלי מעורר השראה. תודה שחלקת עמנו את סיפורך.
חג שמח, בתקווה זהירה ובתפילה שנראה עוד במהלכו את כל חטופינו חזרה בבית🎗️
