אנה גורן

29/07/2021

קרה לך פעם שהופתעת כל כך מסיטואציה מסויימת או ממשהו שאמרו לך עד כדי כך שהגבת בצורה לקונית או אפילו קפאת במקום ונותרת ללא מילים? 🥶

אז לי זה קרה כל כך הרבה פעמים בחיים
זו אחת התחושות היותר לא נעימות עבורי, אם לא "ה". העניין הוא שהחוויה לא מסתיימת שם, זה גורר איתו סט שלם של רגשות אשמה, אכזבה עצמית, תחושת נחיתות, פגיעות ועד למחשבות שמשהו לא בסדר אצלי, איך זה שאפשר להפתיע אותי כל כך? למה אני לא חדה כמו אחרים.ות...

בזכות הנסיון הרב במצבים אלו והרצון שלי למצוא דרך התמודדות שונה, שתאפשר לי חוויה נעימה יותר, הגעתי לכמה תובנות 🤓💗

🌸 מוכנה להפתעות - אני מבינה ומקבלת את העובדה שסיטואציות כאלה קרו וכנראה שיש סיכוי שיוכלו לקרות לי שוב בחיים 🥳🎁
זה באמת מוריד את אלמנט ההפתעה, אני כבר לא מופתעת מזה שהופתעתי, זה עוזר לי לקחת את זה בקלות וקצת לא נעים להודות, שגם קצת את עצמי 🎃

🌸 הכינותי מראש - זיהיתי שזו התגובה (או חוסר התגובה) של הנפש שלי במצבים שנוגעים אצלי במקומות כל כך כואבים או מפחידים, מה שגורם לי להתנתק מעצמי, אז הכנתי לעצמי סדרה של תגובות לסיטואציות שונות, שאוכל לשלוף בעת הצורך, זה מה שמצאתי שעובד לי:
"וואוו, כל כך הפתעת אותי שאין לי מושג איך להגיב לזה"
"אין לי מושג איך לענות על זה, אחשוב על זה ואחזיר לך תשובה"
"הגזמת"
"עברת את הגבול"
"נפגעתי ממה שאמרת"

מזמינה אותך לאמץ לעצמך משפטים שתחברו לך, או לגלות מה עובד לך ואם בא לך, לשתף כאן לרווחת הכלל, מה גם שאשמח ללמוד עוד כמה לעצמי.

🌸 התמדה ורכות - זה לא עבד לי מיד על הפעם הראשונה, גם לא השניה או השלישית, נאלצתי, לקפוא, "לטעות", "לא להצליח", או בעצם להתנסות עד שזה כן קרה.
בכל אחת מהפעמים שזה קרה, במקום להתבאס על עצמי, שאלתי את עצמי:
"איך הייתי יכולה או רוצה עכשיו להגיב אחרת, אם הייתי באותה הסיטואציה?"
"מה היה עוזר לי להגיב אחרת בפעם הבאה בסיטואציה דומה?"
עד שיום אחד פשוט מצאתי את עצמי מגיבה בחדות במצבים בהם פעם הייתי קופאת בהם.
זה לא בהכרח אומר שלא אקפא עוד לעולם, אך יש ברשותי את הצעדים👣, הכלים והמפתחות להתמודד עם זה אחרת היום 💗

ואם גם לך יש כמה טיפים בנושא, אשמח לדעת מה עובד לך?

31/01/2021

מתי נכון להגיע לתקשור?

* צמתי בחירה - לא תמיד אנחנו ערים לכל הכוחות הפועמים ופועלים בתוכנו ולגורמים הרבים המשפיעים על ההחלטות שלנו ביום יום.

כאשר אנחנו עומדים מול צומת גדולה ומשמעותית הווליום מוגבר, ואיתו גם הפחדים, החששות ורעשי רקע נוספים מוגברים ומאתגרים את היכולת שלנו לראות בבהירות מה נכון לנו.

* במצבי תקיעות - לפעמים אנחנו מגיעים למצבים בחיים שבהם אנחנו מרגישים תקיעות, כאילו שאנחנו עומדים בדרך ללא מוצא, תקועים חסרי אונים במין מציאות שלא מיטבית לנו ויחד עם זה לא רואים שיש אפשרויות אחרות.

התקשור נותן פרספקטיבה רחבה, חיזוקים, מיקוד, בהירות ומחבר אותך לעצמך, משם הדרך כבר הרבה יותר ברורה, פשוטה ואף מהנה.

מתי לא נכון להגיע לתקשור?

* מי שסובל מחוסר יכולת לקבל החלטות ומחפש לקבל תשובות מבחוץ.

לא מעט בני אדם מתמודדים עם קושי, אתגר ולעיתים חוסר מסוגלות ביכולת לעמוד במצב שבו הם נדרשים לקבל החלטות.

במצב כזה ממליצה לעבור תהליך בו תוכלו לקבל כלים להתמודד עם הקושי וחוסר האונים שלכם כשאתם נדרשים לבחור או לקבל החלטות ולפתח את היכולות שלכם לקבל החלטות ביתר קלות ובאופן עצמאי.

במצב כזה, לא מומלץ להגיע לתקשור, סשן תקשורי רק ינציח את הקושי וחוסר המסוגלות שלכם.

כשמגיע אלי לתקשור אדם שאני מזהה שהוא מתמודד עם האתגר הזה, אני לא מקבלת אותו לתקשור ומזמינה אותו לתהליך.

בתום התהליך, כאשר יש ברשותו את הכלים והוא פיתח את היכולת שלו לקבל החלטות, אני מעניקה לו סשן תקשורי מתנה.

30/09/2020

04/07/2020

לפני שנתיים צלצלה אלי אישה צעירה, רצתה להגיע לטיפול זוגי.
במהלך השיחה שיתפה על הקשיים שלה בזוגיות, על הביקורת התמידית שמופנית כלפיה, על המריבות האינסופיות, על השתיקות הצורמות ועל הכאב הנורא שחווה באובדן של החבר והפרטנר שלה לחיים.
סיכמנו על תחילת טיפול וקבענו מועד לפגישה הראשונה :)
אחרי יומיים צלצלה חזרה, אבודה, מיואשת מהנסיונות הכושלים שלה לרתום את בן זוגה להגיע והופתעה מחוסר שיתוף הפעולה מצידו.

מדובר בשלב משמעותי, בו שני בני הזוג מסכימים יחד לקחת אחריות על המצב המורכב בינהם ומביעים רצון משותף לשינוי.

משהו בשיחה הזו גרם לי להסכים לקבל אותה להגיע לטיפול זוגי לבד.
מה שעד אותו רגע לא קרה, תמיד הקפדתי בטיפול זוגי לקבל את שני בני הזוג יחד.
יש ערך משמעותי לעבור טיפול זוגי, כאשר שני בני הזוג שותפים לתהליך משותף ותוך כדי, עדים ומלווים זה את זו גם בתהליך האישי.
זה גם מה שהכי ריגש אותי בטיפולים הזוגיים.

לא יכולתי להשאיר אותה לבד בתהום הזו, רציתי לעזור לה, לתת לה כלים שיעזרו לה להניע את בן זוגה להגיע איתה יחד לטיפול, גם המשמעות היתה שבסופו של תהליך, ילכו יחד למטפל אחר (לא הרגיש לי מדוייק בזמנו, שיוכלו להגיע אלי יחד, אחרי שהיא התחילה לבד).

כעבור כמעט שלושה חודשים הגיע תורי להיות מופתעת ולגלות שכבר לא חשה בצורך לטיפול זוגי.
הכלים שרכשה במהלך המפגשים שלנו "סגרו לה פינה" (במילים שלה).
היא למדה איך להגיע אליו, להיות ברורה ומובנת לו, להבין אותו ואיך לתקשר בנושאים שבעבר היו מיד הופכים למריבה. היא זכתה שוב בחבר ובפרטנר שלה לחיים.

מאז אני מקבלת באהבה ל"טיפול זוגי" בעיקר אחת או אחד מבני הזוג.
ומתרגשת כל פעם מחדש כשהצורך לטיפול זוגי מפנה את מקומו לנושאים אחרים 🌟