26/08/2025
היום פורסם סרטון בו אודי כגן - העמוד הרשמי מספר בצורה פתוחה, מצחיקה, כואבת ומרתקת על היותו הלום קרב.
מפתיע שזה פורסם רק היום שכן אני נחשפתי לסיפור בהופעה לפני כשנה וחצי ואני בטוח שהוא סופר בהופעות קודם לכן.
הסרטון קיבל תהודה רבה ומהווה פתח, אישור ותוקף למצב כל כך מורכב שמלווה רבים במשך שנים.
הסרטון נותן אומץ וקול למי שעדיין חי בארון הטראומה.
פוסט טראומה היא דבר חמקמק.
יש שיפגשו אותה מיד לאחר האירוע הטראומטי ויש מי שהמפגש איתה יגיע אחרי שנים.
בהתאם למוסכמות חברתיות, גברים ייטו יותר להכחיש אותה מתוך חווית איום על גבריותם. בחברות רבות, קיים עדיין לחץ על גברים להיות "חזקים", "קשוחים" וחסרי פחד. ההכרה בפגיעה נפשית, ולו הקלה ביותר, נתפסת בטעות כסימן לחולשה או כשלון.
קושי נוסף נובע עקב התחושה שיש צורך להצדיק את המעשים שאולי עשו שנתפסים כ"רעים" גם אם היו מחוייבים לעשותם כדי להציל את חייהם וחיי חבריהם.
הידיעה ש"הרגתי מישהו" גם במצב של אין ברירה עלולה להביא את האדם לקונפליקט קשה מול עצמו ודיסוננס בין תפיסתו העצמית אל מול המעשים שנאלץ לעשות. זהו קונפליקט עמוק בין ערכים אישיים לבין מעשים שנעשו תחת לחץ קיצוני.
פוסט טראומה בעקבות תובנה כזו גורמת לתחושה קשה אף יותר ומדגישה את האשמה הכפולה. מצד אחד אשמה על מה שעשיתי מול האמונה שלי לגבי עצמי, מצד שני אשמה שאני מרגיש ככה כלפיי משהו שהייתי חייב.
מצבים אלה מביאים גברים רבים להדחיק את הרגשות הללו ולהתמודד איתם לבד, בשקט.
חשוב לומר שוב ושוב: למרות התחושה, פוסט טראומה אינה משהו שצריך להתבייש בו אבל היא גם לא סלמונלה (בדיחה מתוך הסרטון).
פוסט טראומה אי אפשר להעלים לחלוטין אבל אפשר לחיות איתה טוב יותר.
לפעמים היא תשכב קטנה בחושך ולפעמים תהיה כל מה שניתן לראות ולהרגיש.
ההכרה בכך מפחידה, אך רק לאחר מכן אפשר ללמוד לחיות עם הטראומה ולא לחיות את הטראומה.
הסימפטומים של פוסט-טראומה מגוונים ויכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. הם מחולקים לרוב לארבע קבוצות עיקריות:
1. מחשבות חודרניות: זיכרונות חוזרים ונשנים של האירוע הטראומטי, סיוטים או פלאשבקים (תחושה שהאירוע מתרחש שוב בזמן אמת) שגורמים למצוקה רבה.
2. הימנעות: ניסיונות להימנע מכל דבר שמזכיר את הטראומה, כמו מקומות, אנשים, שיחות או אפילו מחשבות מסוימות.
3. שינויים שליליים במצב הרוח ובחשיבה: תחושת נתק מהסביבה או מאחרים, קושי לחוש רגשות חיוביים, מחשבות שליליות על עצמך או על העולם, ואובדן עניין בפעילויות מהנות.
4. עוררות יתר: דריכות תמידית, קשיי שינה, עצבנות, התפרצויות כעס, תגובת בהלה מוגזמת וקושי להתרכז.
חשוב לזכור שכל אחד מגיב לטראומה באופן שונה, וטיפול מקצועי יכול לסייע בהתמודדות ובהקלה משמעותית על הסימפטומים. אם אתם או מישהו שאתם מכירים סובל, אל תהססו לפנות לעזרה.
