19/11/2025
מה ההבדל בין פיזיותרפיה לספורטתרפיה?
זאת כנראה השאלה ששואלים אותי הכי הרבה, ספורטאים, מהורים, סטודנטים וכולם בערך. אז במקום לענות שוב ושוב החלטתי לעשות סדר אחת ולתמיד בסרטון.
הערה חשובה לפני שמתחילים:
אני פיזיותרפיסט ואציג את הדברים מנקודת המבט (שמן הסתם מוטה) שלי בנושא. ניסיתי שהדברים יהיו כמה שיותר אובייקטיבים אך זה עדין גורם שהשפיע על הכתיבה שלי.
אני אפרק את ההבדלים לחלקים ונתחיל מ…
1. לימודים והכשרה
פיזיותרפיה זה מקצוע עם תואר ראשון אקדמאי, 4 שנות לימוד מלאות, הכוללות קורסים במדעי היסוד (אנטומיה, ביולוגיה, כימיה, פיזיולוגיה) לצד לימודים קליניים מעמיקים.
התואר עצמו מפוקח ומאושר ע"י המל"ג- המועצה להשכלה גבוהה.
בנוסף, יש סטאז׳ קליני בהיקף של כ־1,000 שעות. ממש 1000 שעות טיפול במהלך התואר עצמו.
בסיום הלימודים מקבלים תואר ראשון בפיזיותרפיה. BPT.
בספורטתרפיה לעומת זאת אין פיקוח. בקריית אונו יש תואר ראשון באורך 3 שנים בעוד שוינגייט, קמפוס שיאים ורידמן מדובר בקורס של כמה מאות שעות עם תעודה, לא תואר.
אגב, אני אומר "כ" כי כל מקום קצת אחרת, אמרנו, אין פיקוח.
בפועל, כל גוף יכול להקים קורס ולהעניק "תעודת ספורטתרפיסט", בלי שום סטנדרט, מה שמביא אותנו לנקודה הבאה…
2. רגולציה ופיקוח
פיזיותרפיה היא מקצוע בריאות מוכר בפיקוח משרד הבריאות.
בסיום הלימודים מקבלים תואר ראשון אך כדאי לעבוד במקצוע ולקרוא לעצמך פיזיותרפיסט. בנוסף צריך לעבור מבחן ממשלתי שבודק את הידע והמקצועיות של בעל התואר.
לעומת זאת, ספורטתרפיה לא נכללת ברשימת מקצועות הבריאות. אין גוף רשמי שמבקר את איכות ההכשרה או מחייב סטנדרטים ולכן גם אין מבחן ממשלתי.
3. אפשרויות תעסוקה
אולי השאלה שהכי שואלים אותי היא אפשרויות התעסוקה אחרי הלימודים.
פיזיותרפיסטים עובדים בבתי חולים, בקופות חולים, בקבוצות ספורט, בתי אבות, בקליניקות פרטיות ועוד והם נדרשים כחלק אינטגרלי במערכת הבריאות כמו אחיות, מרפאות בעיסוק ועוד.
ספורטתרפיסטים יכולים בעיקר להשתלב בקליניקות פרטיות ובקבוצות ספורט ושם לרוב כעוזרי פיזיותרפיסט בצוות גדול או לעבוד לבדם בקבוצות קטנות יותר. באירופה וב־UEFA, החוק מחייב שכל קבוצה תחזיק פיזיותרפיסט מוסמך, לא ספורטתרפיסט.
נקודה חשובה שצריך לדעת היא שכמות המשרות בספורט מאוד מצומצמת ביחס לכמות הבוגרים.
4. תוכן הלימודים והכשרות נוספות
בספורטתרפיה לומדים מספר קורסים מעשיים פרקטיים כמו עיסוי, טייפינג או עזרה ראשונה וזה בהחלט שימושי.
בפיזיותרפיה, לעומת זאת, נוגעים בכל אלו כחלק מהמסלול אך לרוב ללא הכשרה מקיפה ובוגרים יכולים לבחור להעמיק בהכשרות ספציפיות לאחר התואר.
5. זהות מקצועית ומיתוג
המקום בו ספורטתרפיה מובילה בגדול הוא ללא ספק במיתוג.
קודם כל השם "ספורטתרפיה", המכיל בתוכו את המילה "ספורט", נותן מצג סקסי יותר מפיזיותרפיה שלרוב מקושרת, בבורות, לטיפול במבוגרים בלבד.
דבר שני, הפרסום סביב לימודי ספורטתרפיה הוא אגרסיבי מאוד וקוסם. במיוחד לצעירים המתעניינים בספורט ורואים בספורטתרפיה קיצור דרך במקום לימודי הפיזיותרפיה הארוכים והקשים.
עוד נקודה היא שחלק ממסגרות הספורטתרפיה מציגות את עצמן כ"פיזיותרפיה של הספורט" וזה מטעה.
מי שמוסמכים, בין אם זה מבחינה אתית ובין אם מבחינה מקצועית או אפילו טכנית לטפל בפציעות ספורט הם פיזיותרפיסטים. בדיוק כפי שתזונאי מוסמך לא זהה ל"יועץ תזונה", או פסיכולוג לא זהה ל"יועץ מנטלי".
6. השקה עם עולם הרפואה
במהלך הלימודים, פיזיותרפיסטים עובדים בצמוד לרופאים, אחיות, מרפאות בעיסוק, תזונאים וקלינאי תקשורת כחלק מצוות.
בין אם זה בבתי חולים, בחדרי ניתוח או סתם בהתייעצויות רפואיות- אנחנו שם.
זה מכשיר אותנו לדבר באותה "שפה מקצועית" עם רופאים ואנשי צוות רפואי אחרים.
בספורטתרפיה זה לא ממש קיים.
בסופו של דבר הרעיון של ספורטתרפיה נוצר, כמו הרבה דברים אחרים בארץ, מחור של חוסר רגולציה ופיקוח.
אז למי שחושב ללמוד ספורטתרפיה אני אגיד ככה: ספורטתרפיה בהחלט תעשיר לכם את הידע ותתאים בעיקר למאמנים שרוצים להרחיב כלים ואולי בעתיד, לעזור לפיזיותרפיסטים. אך בסופו של דבר, לפחות כרגע, פיזיותרפיסטים הם אנשים המקצוע המוסמכים היחידים לטפל בפציעות.
ברור לי שהטקסט הזה יעצבן לא מעט אנשים אבל בסופו של דבר השוויתי בין פיזיותרפיה לספורטתרפיה בצורה די אובייקטיבית שלפי דעתי מציגה לא רע את המצב.
אבל אם יש עוד שאלות, מוזמנים לכתוב לי או להגיב ואני מבטיח לענות על כל שאלה וטענה שתוצג בצורת דיון מכבד.
בהצלחה
