דפני דנון- פסיכותרפיה בשדה הלידה והרפואה

30/10/2025

02/10/2024

סיפור קטן מנחלאות, ירושלים:
משפחה אחת החליטה לשים על דלת ביתה את תמונותיהם של בני משפחת ביבס, החטופים. אריאל, כפיר, ירדן ושירי.

לאחר זמן מה, כך נראה החליט מישהו להסיר את תמונתה של שירי מהדלת הפונה לרחוב. ולהשאיר רק את הבנים החטופים - אריאל, כפיר ואביהם, ירדן. אימם, מולידתם, שנחטפה בעודה אוחזת בהם ומגוננת, הועלמה.

בעלי הבית החליטו להשאיר במקום התמונה החסרה פתק ובו רשום: 'למי שלקח את התמונה של החטופה שירי בת מרגיט, יש מצלמה, כדאי להחזיר אותה!'. אך מסיר התמונה, או מישהו שמסכים איתו, לא החזיר את התמונה, אלא השיב בהודעה משלו, כתובה בעט על גבי אותו הפתק. וכך נכתב: 'למה לתלות נשים, להכשיל אנשים!!!!'.

כן כן. תמונתה של שירי ביבס, שנחטפה על ידי חמאס, מכשילה אנשים. תמונתה של אישה שנמצאת כרגע, ליטרלי, בעמדה הכי חסרת אונים שיכולה להיות לאדם אי פעם, עדיין אשמה. מכשילה! מפריעה. צריך להסיר אותה מהמרחב הציבורי.

הסיפור הקטן הזה שלמדתי מבהייה בדלת של בית, הוא סימבולי בכל כך הרבה רמות. בין אם זו סוגיית החטופים כולה ש'מכשילה' את ההנהגה שלנו מלספר לנו על איזה 'ניצחון מוחלט' מדומיין ובין אם זו סוגיית הנשים שמפריעות ועל כן, הן נעלמות ובכך, נאלמות מהמרחב.

יותר מהכל הסיפור הזה מספר את הקשר בין נוכחות של נשים בציבוריות הישראלית, לבין ביטחונן. בשביל לשמור על ביטחוננו, צריך לראות אותנו כבנות אדם.

שעתיים קודם לכן, באותה סמטא בדיוק, בנאדם נופף מולי באיבר מינו. טוב נו, מסכן. הכשלתי אותו.

נועה בורשטיין חדד
Noa Borstein Hadad

30/08/2023

08/05/2021

קריאה חשובה אודות פגיעה מינית וטיפול, איך לזהות סימני אזהרה, מה חשוב לבדוק מראש ותוך כדי. מצטטת המלצה מצוינת ומתמצתת מתוך הפוסט:
"כל מי שמציע לכם עמדה לפיה אתן לא יודעות באופן אינטואיבי מה טוב לכן כיוון שפעם בלבלו אתכן, למעשה מבלבל אתכן. אל תקשיבו לו. תקשיבו לכן." חשוב וכמובן רלבנטי ומרכזי לעוד סוגים של פגיעות.

ניצול מיני במסגרת "טיפול" – מה חשוב לקחת בחשבון לפני תחילת טיפול מיני? / מאיה אשכנזי

***טריגר- אונס***

עדי (שם בדוי) הופנתה אלי ע"י מכרה משותפת שביקשה שאייעץ לה במציאת מטפלת מתאימה, בעקבות פגיעה מינית שעברה. היא מטופלת כיום (לא אצלי) ובמסגרת תהליך הריפוי שהיא עוברת בחרה לשתף את העולם בסיפורה, כך שתוכל לעזור לנשים צעירות אחרות (ואולי גם גברים) להישמר מפני ניצול מיני במסגרת "טיפול".
****************************************************************************************************************
הייתי בת 20, חיילת משוחררת שלהוטה לטרוף את העולם, אבל העולם טרף אותי.
נסעתי לפסטיבל במקום שבאותו זמן הרגיש מקום המפלט שלי, מרחב הריפוי האולטימטיבי, "בית שני". באחד מימי הפסטיבל לקחתי M**A ויצאתי לסיבוב עם חברה במהלכו נתקלנו בגבר מבוגר (50-60), שהציג את עצמו כמנחה בפסטיבל ומטפל טנטרי. הסתקרנו והוא סיפר לנו שהוא מתמחה בין היתר בהתמודדות עם פגיעות מיניות. נשמתי נעצרה. רק כמה חודשים לפני כן עברתי אונס שהשפיע על כל רובד בחיי. הסיבה העיקרית שהגעתי לפסטיבל הייתה לנוח מכל הכאב הזה ולאפשר לעצמי ריפוי. והנה מופיע מטפל שמדבר על כל מה שאני חווה, אפילו מבלי לדעת מה קרה לי. לראשונה מאז הפגיעה ההיא, הרגשתי מובנת, נראת, לא לבד.
שיתפתי אותו וזמן קצר לאחר מכן הוא הציע לי טיפול. החברה חשבה שהדבר הנכון הוא להשאיר אותנו לשוחח לבד. הוא אמר לי שהטראומה כלואה בגוף ולא משנה כמה טיפול ריגשי אעבור, עד שלא אשחרר אותה מהגוף לא אוכל להשתחרר ממנה. פחדתי, התכווצתי, אבל האמנתי לו. ביטאתי את החשש בפניו ושאלתי מה כולל הטיפול, אבל התשובות היו מעורפלות... כתוצאה מהטראומה הרגשתי שאני לא יודעת מה נכון לי, איבדתי את האמון בעצמי ופתאום נגלתה אליי דמות מושיע. רציתי להאמין לו, רציתי להאמין שיש פתרון, רציתי רק לחזור לעצמי. ה- MD כבר השפיע, טשטש את הפחד וערער את יכולת השיפוט שלי. הרגשתי שהוא יודע יותר טוב ממני מה נכון לי. הרי יש לו ניסיון והוא מדבר בכזה ביטחון. בנוסף האמונה שאימצתי באותו מרחב הייתה שגבולות מגבילים אותי ואם אפרוץ אותם, אהיה חופשיה יותר ופתוחה לעולם. אז הסכמתי.
הוא הוביל אותי לאוהל שלו ולאחר סשן נשימות קצר אמר לי שהוא צריך להגיע אל "המוקד" שבו כלואה הטראומה באמצעות חדירה. לא הצלחתי להגיב, קפאתי. הייתי במקום אחר, מנותקת ממה שקורה. אני לא יודעת כמה זמן עבר עד שהוא אמר לי שהטיפול הסתיים ואיך יצאתי מהאוהל. לא היה שיח לאחר מכן, רק הצהרה שעכשיו "נרפאתי".
הלכתי משם מנותקת ומבולבלת. ידעתי שהחוויה הזו פגעה בי מאוד, אבל לא הצלחתי לתת לה שם. במשך שנים חשבתי שכיוון שהסכמתי לטיפול, אז זה היה באחריותי, "טעות שלי"...
לאחר כמה שנים בעקבות הצפה של הטראומה, שוחחתי עם פסיכולוגית שעוסקת בתחום והבנתי שזה היה אונס וניצול.
****************************************************************************************************************

פגיעה מינית שנעשית על ידי מניפולציה של שימוש בסמכות "טיפולית" פעמים רבות היא מבלבלת ומעוררת אשמה, גם מכיוון שכביכול נעשית בהסכמה, אך בעיקר מכיוון שזו פגיעה שעטופה במעטה של מעשה מיטיב מידי דמות שתפקידה להטיב. אנשי טיפול מתפקדים בחיינו כדמויות הוריות, וככאלו, באופן אוטומטי אנו מייחסים להם "ידע" גדול משלנו על מה "נכון" ו"טוב" בעולם. בפגיעה מינית מסוג זה יכול לקחת זמן רב עד שנבין מה בכלל קרה לנו, על אף שנסתובב עם הפגיעה ועם השלכותיה במשך כל אותו הזמן.

בנוסף, בגלל הנחת חוסר השוויון בידע, פעמים רבות אנחנו לא מרגישים בנוח "לראיין" את המטפל. אז בואו נניח שכמו כל שירות אחר, גם טיפול הוא שירות ויש לנו זכות לברר לעומק מה אנחנו צפויות וצפויים לקבל.

אם כך, הנה כמה נקודות שחשוב לתת עליהן את הדעת בטרם תסכימו לטיפול מיני מכל סוג שהוא:

1. הכשרה- בקשו לדעת היכן רכש את הכשרתו כמטפל מיני. באיזו מסגרת? תחת איזו גישה? כמה זמן למד? תחת איזו חניכה? מה נדרש ממנו במהלך אותה הכשרה? ומהם גבולות האתיקה המקצועית השייכים לסוג הזה של טיפול? מה מותר, מה אסור, מה נהוג, מה ממש לא נהוג...
זה אולי נשמע קצת טרחני, אבל מעבר לחשיבות הממשית של הכשרה איכותית ומעמיקה בטיפול, מי שידע לנסח בבהירות את הגישה בה מטפל ואת האתיקה המקצועית שלו, פחות צפוי למעוד ולפגוע כאשר חולשותיו האנושיות מציפות אותו.

2. סטינג- לטיפול יש תנאים מוגדרים: זמן המפגש (כאשר המטפל בעבודה, לא באירוע חברתי). משך המפגש ומיקום ניטרלי שבד"כ מוסדר כקליניקה. טיפול בכלל וטיפול מיני בפרט, בו יש פוטנציאל להצפת תכנים עוצמתיים, לא קורה "על הדרך".

3. תשלום- טיפול הוא מקצוע ומי שמטפל עובד בו. כמו שאנחנו משלמים על כל שירות מקצועי, כך גם על טיפול. כאשר אנחנו לא נדרשים לשלם על טיפול, השאלה המתבקשת היא - מה האדם שנותן לנו בחינם את מה שממנו הוא אמור להתפרנס, מקבל מזה?

4. תיאום ציפיות - בטרם תתחיל הפגישה הטיפולית, בקשו לדעת מה צפוי לקרות בה. פשוט ככה! היכנסו מוכנים. מיניות היא איזור טעון בנפש שלנו, אין לדעת בוודאות מה יעלה בעת טיפול וכמה חרדה יציף. בקשו מהמטפל לדעת מה מהלך המפגש הצפוי, אלו קשיים עלולים לעלות ובאיזה אופן הוא צפוי לעזור לכן בהינתן שיעלו.

5. מצב תודעתי- באופן כללי, טיפול לא קורה תחת השפעת חומרים משני תודעה. עם זאת, יש שיטות טיפול (לא דווקא מיני) שעושות שימוש בחומרים משני תודעה כחלק מהתהליך הטיפולי. בהינתן שתבחרו ללכת בדרך הזו, שימו לב לארבע העקרונות שמופיעים למעלה עוד יותר.

6. גבולות- בשיח התרבותי העכשווי יש נטייה להתייחס לגבולות מיניים (ובכלל) כמשהו מגביל שיש לפרוץ אותו. הסיפור המקובל - גבולות הם תולדה של נוקשות תרבותית/ חברתית/ הורית שאפיינה את הסביבה המוקדמת שלנו. לכן הם לא באמת שלנו ועלינו לשתף פעולה בהסרתם בהקדם האפשרי, על מנת שנהיה חופשיים.
הרשו לי לספר לכן סיפור קצת אחר - גבולות כמו הגנות, נועדו כדי לשמור עלינו מפני פגיעה מצלקת או הצפה של חרדה שלא ניתן לשאת. הנפש שלנו שמה אותם שם (עם או בלי שיתוף פעולה של נוקשות חיצונית) בשביל המטרה הזו. ברבות השנים גבולות והגנות אלו יכולים בין היתר גם להגביל אותנו ולא רק לשמור עלינו. בכל מקרה, יהיה מקורן אשר יהיה, הם ישתחררו בקצב שמתאים לכן כשתרגישו בטוחות. עדיף להשקיע עבודה טיפולית בחיזוק תחושת הביטחון שלכן בעולם וחיזוק תחושת הבעלות על חייכן ועל גופכן.
כל מי שמציע לכן עמדה לפיה אתן לא יודעות באופן אינטואיטיבי מה טוב לכן, כיוון שפעם בלבלו אתכן, למעשה, מבלבל אתכן. אל תקשיבו לו, תקשיבו לכן.

מעבר לקול הפנימי, הנה גבול מאוד ברור וחד שחשוב לזכור – מגע מיני במסגרת טיפול הוא אסור על פי חוק.

***בפסטיבלים והסדנאות שהפכו לחלק מתרבות הפנאי וההתפתחות האישית של רבים מאיתנו, יש פוטנציאל לריבוי פגיעות והטרדות מיניות, ע"י שימוש במניפולציות למיניהן ולא רק תחת הכותרת של "טיפול מיני". באופן כללי, אמליץ לכל צעיר וצעירה שנכנסים לעולם הצבעוני הזה - לצד ההתנסות בחוויות חדשות, מעניינות ומרגשות, היו ערניים ובדקו מה מתאים ומה לא מתאים ***

תודה לעדי שבחרה ללמד אותנו ושעזרה לי להבין מה חשוב לי לומר.

הכותבת הינה פסיכולוגית קלינית מומחית

26/04/2021

פשוט כואב הלב. https://fb.watch/56yXf_Z9ft/

29/12/2020

25/12/2020

אין מילים:

23/12/2020

הערב יתקיים שידור חי בנושא גיל המעבר עם ד"ר גדעון קופרניק.
השידור יתחיל בשעה 20:00, בקהילת women friendly מוזמנות ומוזמנים להצטרף אלינו.
לינק לקבוצה בתגובות.
והנה כמה מילים מד"ר קופרניק לקראת הערב:

המילה מנופאוזה משמעותה מועד המחזור האחרון שאין אחריו דימום למשך שנה. כלומר אין שום התייחסות לגיל הכרונולוגי. המאורע מתרחש בד"כ באמצע החיים או בעצם ב - "Mid-life" . במהותו המאורע הוא הורמונלי אך הוא מלווה גם בתהליכים חברתיים, ואישיים נוספים כמו ילדים שגדלים, הורים שמזדקנים, תדמית הגוף שעלולה להיפגע, חווית הנשיות שיכולה להשתנות, שינויים בקריירה ועוד.
המשמעות ההורמונלית היא תוצאה של הזדקנות השחלה ומתבטאת במספר מישורים: אין יותר זקיקים/ביציות ולכן מסתיימת תקופת הפוריות. בנוסף, השחלה מפסיקה כמעט לגמרי את יצור והפרשת הורמון האסטרוגן ולזה שתי תוצאות, האחת הופעת סימפטומים מגוונים ושונים מאישה לאישה , ו ה א צ ה במחלות כרוניות כמו מחלות לב , מוח, עצמות, מפרקים , דרכי המין והשתן וכוי.
כל זה מתרחש בתקופת השיא של האישה – שיא הקרירה והניסיון, מחצית החיים הבוגרים, ובעצם התקופה שבה הנשים מנהלות באופן משמעותי את חיי החברה האנושית. כאן מתחילים הסימפטומים להשפיע. לא תמיד, לא אצל כולן, קיים שוני עצום בין הנשים אפילו באותה קהילה, אבל באחוז גבוה – מעל 50% פגיעה משמעותית באיכות החיים ובריאות. זה משתרע מגלי החום האופייניים שיכולים למרר את החיים, הפרעות שינה, שינויים קוגניטיביים, שינויים במצב הרוח, ירידה עד העלמות התפקוד המיני ועוד ועוד. . למרבה הצער הרבה מהסימפטומים מטופלים בתרופות לא מתאימות ( פסיכיאטריות למשל) בגלל חוסר מודעות, נשים עוברות פרוצדורות שלעיתים אין בהן צורך ( למשל הזקת סטרואידים למפרקים במחשבה על "דלקת פרקים" שבעצם כולה הורמונלית), ומשנות את חייהן כמו בתפקוד בעבודה, ותפקוד מיני עם כל המתלווה. ועיקר הבעיה היא המודעות למתרחש בגיל הזה . מודעות וסילוק אלמנט הבושה.
בנוסף, יש היום אפשרויות מגוונות לטיפול על מנת לשמר את התפקוד המלא בכל התחומים, ללא סיכונים או תופעות לוואי משמעותיות. על כל אלה אפשר לכתוב לי, כולל לתת דוגמאות ולהתייעץ על מקרים אישיים שלכן.
הנושאים שיעלו, אני מעריך, יהיו:
איך מתרחש המעבר מפוריות שלימה למנופאוזה שלימה. באיזה גיל , מה מעכב, מה מאיץ?
מהם הסימפטומים השכיחים והלא שכיחים. המוכרים והלא מוכרים.
ניתן גם לשאול אותי אודות כל הנושא של התפקוד המיני
איזה טיפולים יש היום – מסוכנים? מזיקים?
איזה שינויים באורח החיים מומלצים ועל מה לשים דגש?
אילו משמעויות יש ל"האצה" במחלות הכרוניות.
ואני מניח שיש עוד הרבה ואשמח לענות.
שמי ד"ר גדעון קופרניק-
אני רופא נשים שנים רבות. לאחרונה ניהלתי את מיון נשים והיחידה האנדוסקופית בבית החולים קפלן עד פרישתי לפנסיה.
לפני למעלה מעשרים שנה התחלתי להתעניין במה שנחשב אז לנושא ביזרי ולא מעניין – בריאות האישה בגיל המעבר, או יותר רחב , ההשפעה ההורמונלית על התנהגות האישה במעגל החיים כולו.
התחלתי לעבוד במרפאת גיל המעבר בסורוקה ולהתעמק בנושא. אחר תקופה נסעתי לסינסינטי בארה"ב לשבתון מחקרי במעבדת כבשים, שם בדקתי את נושא גיל המעבר בכבשים. מאז אני פעיל במספר מרפאות גיל המעבר.
כתבתי ספר על הנושא ("המדריך הישראלי לבנות 40+") פרסמתי מאמרים והעברתי הרצאות רבות בנושא. הכל בכוונה לקדם את הנושא שנראה לי מוזנח חברתית, ובריאותית.
כרגע אני עסוק בעיקר "מיסיונריות" של המנופאוזה. ארגנתי מספר כנסים ופתחתי יחד עם רופאת משפחה בית ספר לגיל המעבר באוניברסיטה ת"א . זה הקורס השני לאחר הצלחה של הקורס הראשון שהתקיים לפני שנה.
בנוסף, אני מארגן פעילות משותפת של האיגוד לגיל המעבר יחד עם האיגוד לרפואה תעסוקתית בוועדה של משרד הבריאות שעיקרה השפעת המנופאוזה על התפקוד בעבודה.
תודה על ההזמנה,
גדעון

07/12/2020

פרנדלי להכיר! 🙋‍♂️ ד"ר מתן אלעמי סוזין, רופא נשים במרכז הרפואי הדסה עין כרם, מספר לנו:
מה שגרם לי לבחור בעבודה שבה אני עובד היום הוא ככל הנראה אירוע רגשי שעברתי כשהייתי ילד בגיל 5. דודתי (מצד אימי) היא עקרה וכנראה שכילד צעיר הייתי חשוף לשיחות שלה עם אימי ולהרבה בכי ודמעות וסבל. זה הוביל אותי להחלטה כבר בגיל הזה שכשאהיה גדול אהיה רופא נשים.
במהלך תהליך ההכשרה שעברתי למדתי במסגרת העתודה האקדמית בצה"ל באוניברסיטה העברית בין השנים 1997-2003. שנה סטאז' בסורוקה. לאחר מכן שירות כרופא צבאי. בין השנים 2010 ל 2015 סיימתי התמחות ברפואת נשים ומיילדות בהדסה עין כרם. לאחר מכן למדתי שנתיים לימודי מגדר ופמיניזם וקורס של מחנך למיניות בריאה ב"דלת פתוחה". כמו כן התחלתי וממשיך לבצע כוננויות ב"בת עמי" שממוקמת במיון שלנו בהדסה עין כרם בסיוע אקוטי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בנוסף לכך בין השנים 2017-2019 סיימתי התמחות נוספת באנדוקרינולוגיה בהדסה עין כרם. במקביל לכך התחלתי וממשיך לעסוק ולפתח את תחום הגינקולוגיה של ילדות ומתבגרות וספציפית בסיוע לחיילות חובה בצה"ל.
מה שהכי מקשה עלי ביום יום בעבודה הוא העומס העצום של הפניות. אם הייתי יכול לשנות דבר אחד בעבודה שלי זה היה בחדר לידה - שתהיה מיילדת לכל יולדת !!! יחס של אחת על אחת. מה שחשוב לי שהמטופלות תדענה זה שאני מגיע ממקום של הקשבה אמתית לצרכים שלהן ומקבל אותן כמו שהן באופן בלתי שיפוטי. אני מאמין כי המטופלת היא המומחית הטובה ביותר לגופה.
יש הרבה אירועים שזכורים לי כמרגשים לשמחתי במהלך שנותיי כרופא. נשים רבות שכותבות לי על תיקון חווית הלידה שלהן או שלא האמינו ביכולתן ללדת ונסמכו על האמונה שלי ביכולותיהן - שהעצמתי אותן. נערות שסיפרו לי כיצד שיניתי להן את אופן החשיבה על מיניות ועל המודלים הקיימים וכיצד החלו לאהוב את גופן ובפרט את הפות שלהן והחלו לחשוב על עצמן כזכאיות לעונג. זכור לי מקרה של נפגעת תקיפה מינית בתוך המשפחה במגזר החרדי שלאחר שביצעו לה שתי לפרוסקופיות עקב כאבי בטן שהיו תקינות, העליתי את האפשרות כי מדובר במקרה של תקיפה מינית ובקשתי מעו"ס לבדוק זאת. העו"ס חזרה ואמרה לי כי הכל בסדר. שלחתי עו"ס נוספת ועוד אחת. כולן שללו זאת. לבסוף, במפגש הביקורת, הפניתי לנערה שאלה ישירה והיא התוודתה בפני על תקיפה של שנים בתוך המשפחה. כיום היא כבר אחרי שיקום שכלל השלמת בגרויות, יציאה בשאלה וכעת לימודים באוניברסיטה. ולשמחתי יש לי עוד רשימה מלאה שנותנת לי כוחות להמשיך ולעשות את מה שאני עושה.
✨ד"ר מתן אלעמי סוזין הוא מומחה ברפואת נשים ומיילדות, מומחה באנדוקרינולוגיה, ורופא בכיר בחדר לידה ובמרפאת ילדות ונערות במרכז הרפואה הדסה עין כרם💙