25/11/2025
נושמת עמוק... יש דברים שרק ממרחק הזמן ומפרספקטיבה גבוהה יותר של מודעות ומסע החיים, אפשר להגיד ברור.
שברי זכרונות שהצטברו לכדי תמונות.
מילים שנאמרו, בין אם בברור ובין אם בין השורות...
דברים שנצרבו בי - בגוף, בנפש, בנשמה. 🧡
בין אם רציתי ובין אם לאו.
מסרים כגון: "תהיי בשקט, שהשכנים לא ישמעו..."
"מה שלא יודעים, לא כואב", ועוד 'פנינים' נוספות,
שהתפרשו אצל הילדה הקטנה והתמימה שהייתי,
שמותר להחצין רק את מה שטוב, את מה שיפה, את מה שעובד.
את כל היתר, והיה הרבה יותר, צריך לשמור בשקט.
לשמור בפנים. בסוד.
גם אם זה מילים קשות, אקטים של אלימות,
שקרים בכל מיני צבעים,
מוטב לדחוק אותם עמוק עמוק עמוק למגרות הזיכרון והתודעה,
בתקווה שלא יגיחו משם לעולם.
מה שלא יודעים, לא כואב.
האמנם?!? 🧡
מה שהיה פחות יפה, נראה פחות טוב, פגע או הכאיב
עורר בי בושה. כעס. אשמה. תסכול. עצב.
איך נפש צעירה יכולה להתמודד באופן בריא עם רגשות כאלה,
כשאין הכרה ולגיטימציה להם?
שנים רבות הרגשתי צורך לא מודע -
להסתיר את הדברים האלה מההורים,
להסתיר מחברים, מהעולם,
להסתיר אפילו מעצמי.
הרי "יישרתי קו" והפנמתי את מה שלימדו אותי בבית.
כשמותר לנו להחצין רק שיפה, מוצלח,
מה שכביכול מעיד עליי (ועל ההורים והמשפחה) דברים טובים,
מה שמביא נחת....
נוצר לו בהדרגה בלוק גדול, שחור וכואב בתודעה שלנו.
כי מה לעשות -
החיים לא מושלמים ומזמנים גם כשלונות ואתגרים קשים.
כי ההורים טעו לא פעם,
לא מתוך רשעות או רוע לב.
היו שם חוסר מודעות והעדר מודל חיובי שחוו בעצמם,
העברה רב דורית
וכל המונחים הפסיכולוגיים שאנחנו מכירים היום.
אני כבר לא כועסת.
סלחתי כבר לפני הרבה שנים...
יודעת שהם עשו כמיטב יכולתם,
עם מעט הכלים שכן היו להם. 🧡
ולמדתי על בשרי,
דווקא בהפוך על הפוך,
שהסתרה, טיוח וזיוף
לא רק שלא כואבים כפי שאמא אמרה,
אלא עושים לי ממש ממש רע.
את מחיר ההסתרה שילמתי על בשרי
ובכל הרבדים השונים שיש בי
במשך שנים רבות.
ולמדתי ש- כמו בסרט "מציצים":
"הפוך גוטה הפוך"....
הוא הנכון עבורי. 🧡
דווקא לשתף, דווקא לחשוף, להיות אותנטית,
עובד לי יותר!
הוא מנקה מתוכי משקעים רגשיים,
הוא משחרר רסיסי נשמה חבויים,
הוא מאפשר ונותן לי להיות שלמה,
כמו שאני, וכמו שאני לא.
וכמו שלואיז היי אומרת, כך למדתי להגיד לעצמי:
"אני אוהבת ומאשרת את עצמי"
"I love ana approve of myself" 🧡
אם פעם הרגשתי שהאהבה שקיבלתי היא מותנית,
ואני מקבלת אותה רק אם אני "מתנהגת יפה"
או מראה רק "מה שצריך"
או "מה שמצופה ממני",
למדתי לאהוב את עצמי כמו שאני,
עם השריטות, עם החסרונות, עם הכאבים
שהם חלק בלתי נפרד ממני,
כמו שקורה גם אצל כל אדם אחר,
ולמדתי להגיד לעצמי שזה בסדר.
שאני בסדר.
שיש לי תוקף, אישור להיות מי שאני.
לא באופן מסוים כלשהו, אלא פשוט ככה.
כמו שאני ברגע הזה.
אנושית, חשופה. אותנטית.
למדתי שאני אהובה מעצם היותי,
ויודעת לאהוב את עצמי בכל מצב וללא תנאי. 🧡
ועל הנושא הזה,
שאפילו ברגעים אלו שאני כותבת עליו,
מעלה דמעות בעיניי,
כי תמיד יש עוד מה לשחרר...
תהליך של התפתחות אישית ומודעות עצמית
הוא מתמשך ואינסופי,
על הנושא של "אותנטיות ושיתוף ככוח-על"
אדבר בסשן שלי בכנס "השמיים אינם הגבול". 🧡
כנס האונליין המדהים הזה,
שזכיתי להיות שותפה בצוות המנחות והמנחים בו,
יתקיים ממש בעוד שבוע מן הזמן שבו אני כותבת כרגע:
2-4/12.
והוא חינמי לגמרי...
הסשן שלי יהיה ביום הראשון של כנס -
יום שלישי 2.12.2025 בשעה 13:25,
ואשתף בו חוויות, זכרונות, תובנות ממסע חיי...
אדגים איך דווקא השיתוף שלי והרגעים הכי אותנטיים
לא רק איפשרו שחרור ואוורור רגשי עבורי,
אלא גם נתנו הרבה לגיטימציה לאנשים אחרים
והשראה לחיים שלהם.
הם יצרו ריפוי רב דורי, רב מימדי,
ריפוי מרחבי ויקומי
כי כולנו אחד... 🧡
"ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב"
כמו שכתבה לאה גולדברג, הלחין חיים ברקני
ושרה חוה אלברשטיין בשיר "את תלכי בשדה".
אני כבר מתרגשת
ומצפה לכל אחד ואחת מכם בכנס הקרוב ♥
הרשמה כאמור חינמית בקישור:
https://oriella.co.il/unlimited-sky/?ref=helipode
תודה ענקית אוריאלה קם-מורין Hedi Keren אהובים
על הזכות! 🧡🧡
ותזכרו -
אפילו השמים אינם הגבול,
אפילו השמיים הם רק מדרגה בשבילך!
תודה תודה לכל מי שקראו,
לכל מי שנרשמו ויירשמו.
חיבוק אוהב ממני 🧡
חלי
