29/09/2025
אוי, החגים. התקופה הזו שבה נראה שלכולם יש עם מי להיפגש ורק לך אין. הקנאה בחברות מהעבודה, הציפייה לקצת חופש סוף סוף אבל הפחד מהריק שהחופש הזה עלול להביא איתו. הארוחות המשפחתיות, עם ההשוואות המכאיבות לאנשים מסביב, כמה הם הספיקו, כמה אני לא הספקתי, כמה אני מאחור במרוץ האינסופי הזה של החיים. כמה אין לי תקווה שאצליח במה שאני רוצה. הבדידות. חוסר המשמעות. הניסיון להסתכל על השנה שהייתה ועל השנה שבאה והייאוש ששום דבר לא ישתנה. הרצון בזוגיות טובה, בילדים, בהגשמה, במנוחה. אולי אני פשוט דפוקה? או שזה העולם שכזה דפוק?
מזמן הבנת שפייסבוק לא מפחית את הבדידות שלך, הוא רק ממסך ודוחה אותה בכמה דקות (או שעות)
המתוקים לא עוזרים לך להרגיש מלאה מבפנים (אולי רק מבחוץ)
החדשות לא עוזרות לך להרגיש פחות מצוקה, חוסר אונים וחוסר שליטה על המצב (בדיוק להפך)
העישון לא עוזר לך לנשום יותר טוב (את האוויר שחסר לך)
ולרדת על עצמך? את עושה את זה מעולה, אבל גם זה ממש לא מקדם אותך.
אז מה אפשר לעשות?
אפשר לעצור. לנשום. להרגיש לרגע את התחושות בגוף. להסתכל מסביב. להרחיב את המבט ואת הפוקוס.
להתחבר לרגשות, לרצונות ולחלומות שלך, לבטא כאב ובלבול ותקווה, להישמע באמת, להיזכר שאת לא לבד.
לראות איך המוח שלך עובד ולבחור לאילו מהמחשבות כדאי להאמין ואילו מהן סתם מכאיבות.
לחזור לחיבור, לנוכחות, לאנושיות, לעצמך, לצאת מהאוטומט, להתחבר לחיים.
אפשר לעשות את זה לבד, אבל הרבה יותר קל לעשות את זה ביחד
שעה אחת בשבוע שהיא רק בשבילך
גם פגישה אחת יכולה להניע משהו בפנים
אני כאן, בואי נדבר
טיפול פסיכותרפיה מקצועי ומעמיק - בשיחה, מיינדפולנס, כלים רגשיים ועבודת גוף-נפש. קליניקה בחיפה או בזום בכל הארץ - עם עמרי אורן
