09/11/2025
אחד הדברים המדהימים שפגשתי היום אצל שני מטופלים שונים זה עד כמה החיבור למרכז המהות שלנו הוא מפתח לאפשרות בכלל לשנות דפוסים של החזקה דפוסים של הצמדות עד כדי להיאחז מהלסת ומהשיניים כאילו ללא האחיזה הזו ניפול או ניטבע. אצל כל אחד מהם זה התבטא בצורה שונה אבל שניהם מייצגים את ההיבט הכללי הזה – כאשר אני מחובר למרכז המהות שלי – הפחד לאבד, הפחד ליפול לתהום, הפחד לעשות טעות, הפחד לפשל וכמעט כל הפחדים כולם, מקבלים איזשהו ריווח, איזשהו אוורור שמסיר את הדבק בין הפחד לבין ההיאחזות התבניתית שכבר אי אפשר להשתחרר ממנה ללא קשר לפחד המקורי.
אני מכיר את זה אולי הכי טוב אצלי. אני שלמדתי כל כך כל כך איך לשחרר, לפני כארבעה חודשים פגשתי החזקה כזו שלא רצתה להרפות וממש יצרה מה שניקרא צביטת עצב Pinched nerve . בעבודת עומק עם החונך שלי (גיא המדהים), יכולתי לראות בבירור את הפחד המקורי שהגיע בעקבות אירוע שחל לפני כ 18 שנים, ראיתי איך הוא גורם להחזקה הזו, לא הייתה לי שום יכולת לשחרר אותה. היא לא התרחשה בשרירים החיצוניים אלא עמוק בצמוד לשדרה וסביבתה, והשחרור שלה הגיע רק בעקבות עבודה אנרגטית משמעותית שהתחילה ליצור בתוכי "ביטחון קיומי".
בשיעור האחרון שלנו בכיתת הלימוד של האינטגרציה המבנית (שלב א'), למדנו לפגוש את מרכז הגוף והשריר הדומיננטי שם – שריר האיליופסואס. כל כך הרבה דברים נאמרו ואף ספרים שלמים נכתבו על השריר הזה. וכן, יש שקוראים לו השריר של הנשמה וכבר הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים את הנפלאות של ההקבלה בין תנועה נכונה לפי רולף לבין תנועה נכונה בתוך החיים – תנועה שמתחילה מהמרכז שלנו ממרכז המהות. תנועה שלא נוצרת כתגובה למה שקורה בחוץ, אלא תנועה שנובעת מתוך הפנימיות כביטוי של מימוש עצמי.
רולף מגדירה תנועה נכונה ככזו שמתחילה מהתארכות של שריר הפסואס בחיבורים שלו לחוליות המותניות ומשם היא ממשיכה החוצה בעזרת שרירים חיצוניים לכל כיוון שנבחר. (קצת מזכיר את אלכסנדר שהתייחס באופן דומה דווקא לחוליות הצוואר והגדיר תנועה נכונה ככזו ששומרת על האורך בחוליות הצוואריות).
היכן נימצא המרכז האנרגטי שאנחנו קוראים לו מרכז המהות? – כמובן בדיוק באותו אזור – בבטן!
לפעמים הטיפול באינטגרציה המבנית כשהוא מנווט את הפעולה הנכונה של הפסואס – הוא אכן מביא לפתרונות מדהימים בעיקר בנושא של כאבי גב תחתון. כך היה אצלי ואני מוכרח לומר שמרגע שעברתי את הטיפול הזה אצל המורה הראשון שלי ד"ר אד מופין, חיי השתנו בהיבט של כאבים והתפסויות של הגב שהיו מנת חלקי מגיל צעיר מאוד.
היום עם המטופלים שלי, עבדתי בצורה שונה עם כל אחד מהם על ביסוס הקשר למרכז הזה, על מנת להתחיל ליצור את אותו ריווח ואת אותו שחרור של החזקה "לא הגיונית".
עם האחד יותר דרך המגע ועם השני יותר דרך הכוונת תשומת הלב לזיהוי שיש לנו בכלל פן כזה של קיום שהוא בתדר אחר, בתדר מעודן יותר מהגוף עצמו ואפילו מהמחשבות עצמן, תדר שהוא באיזשהו אופן ה בראשית של עצמנו – המקור ממנו אנחנו בכלל באים. עצם האפשרות לכוון את תשומת הלב לאפשרות של קיום כזה שהוא לא חומרי אבל הוא כן אנחנו! הוא כבר מתחיל את הריווח הזה שהוא תנאי שמאפשר לנו לראות אופציה אחרת מעשית – שהיא לא הכיווץ ולא ההחזקה ולא שום תבנית אחרת – אופציה שנולדת מתוך ההיווכחות במרווח, בריווח, בחופש שיש שם, בקלות שישנה שם לעומת הדחיסות אותה אנחנו חווים ברגיל.
פעמים רבות אני משלב את העבודה במגע עם עבודה אנרגטית שמייצרת את הריווח הזה ומאפשרת חוויה שהיא כמו "לא מהעולם הזה" – אבל היא חוויה של אפשרות שנמצאת כאן ואפשר ללמוד איך להביא אותה לידי מימוש. לתוך המרחב החדש שנוצר בנו, בתשומת הלב שלנו, בזיהוי של הקיום שלנו כמשהו מרווח יותר, אפשר לצקת גם את האפשרויות האחרות של תנועה שמבטאות יותר את הפנימיות ופחות מושפעות מהעולם החיצון, אפשרויות שד"ר רולף ידעה כל כך טוב להנכיח!
