14/08/2024
לפעמים,כשאני שומע את הסיפורים הכואבים ביותר,
את הזיכרונות הקשים ביותר,
אני מרגיש כאילו גם אני נושא חלק מהמשקל הזה.
כל לקוח שמגיע עם סיפורו האישי, עם הפצעים שלו- מכניס אותי בלית-בחירה לעולם שלו.
ואני, עם כל הרצון שלי לעזור, מוצא את עצמי לעיתים נקרע בין הרצון לקחת, להחזיק ולהחזיר חזרה- לבין הצורך לשמור על עצמי.
יש רגעים שבהם אני יוצא מהחדר אחרי פגישה ותחושה של עצב, חוסר אונים ותסכול מלווים אותי.
אני מרגיש שהכאב של הלקוחות שאני פוגש הופך לעיתים לכאב שלי, והדחף לעזור בכל מצב, במיוחד כשאני רואה את הייאוש בעיניהם- יכול להיות מכביד.
הקשר שאני מנסה לפתח עם הלקוחות שאני פוגש הוא עמוק ואמיתי בעיניי.
אני רואה אותם ברגעים החשופים ביותר שלהם ואני מבין את האחריות הגדולה שיש לי.
זה לא רק להקשיב.
זה להיות מראה שמחזירה את האור גם כשנדמה שהחדר חשוך.
זה לתת כוח גם כשאני עצמי מרגיש עייף.
והאתגר הגדול ביותר?
הוא למצוא את האיזון.
להיות נוכח במלוא העוצמה,
להחזיק עבורם את החוויה אותה הם מתקשים לשאת- ובו בזמן לא לאבד את עצמי בתוך התהליך.
יש ימים בהם הקושי גובר והשחיקה מוחשית-
אך אני מאמין בכוחה של פסיכותרפיה לשנות חיים.
אני מזכיר לעצמי שגם אני בן אדם.
מזכיר לעצמי ולכם שהחיים מלאים באתגרים, והיום יותר מתמיד גם מי שנמצא בצד המקשיב בד״כ זקוק להקשבה.
