13/11/2025
למה כל כך קשה לנו לשמוע "לא"?
יש אנשים שלא יודעים להגיד "לא".
יש אנשים שלא יודעים לקבל "לא".
ורבים מאיתנו — גם וגם.
חשוב לי להגיד:
"הקושי שלנו לשאת סירוב לא נובע מחולשה — אלא מהצורך העמוק שלנו להיות אהובים ומוערכים.
כשהמילה 'לא' נשמעת לנו כמו דחייה, היא נוגעת במקום ישן וכואב בתוכנו."
מאז שאנחנו ילדים, אנחנו לומדים ש"לא" שווה אכזבה.
לא קיבלנו צעצוע.
לא הזמינו אותנו לשחק.
לא קיבלנו חיבוק בזמן שרצינו.
וכך, עם השנים, אנחנו מפתחים רגישות יתר לכל סירוב — גם כשהוא לא אישי.
בגלל שקשה לנו לשאת "לא" — אנחנו גם מניחים שלאחרים יהיה קשה.
אז אנחנו מרצים, מתפשרים, נענים לבקשות שאין לנו כוח אליהן, ואומרים "כן" כשהלב צועק "לא".
אנחנו בולעים עייפות, תסכול, לפעמים גם כעס — העיקר לא לאכזב.
אבל המרצה הכרוני משלם מחיר רגשי כבד:
הוא מצטבר בפנים, יוצר תחושת עומס, ולעיתים אפילו מרחק רגשי מהאנשים שאנחנו מנסים לרצות.
אז איך לומדים לקבל "לא" – ולמה זה כל כך חשוב?
- להבין ש"לא" לא שווה דחייה.
לפעמים זה פשוט גבול של אדם אחר, צורך שלו, או תעדוף שונה.
הוא לא בהכרח אומר עלינו דבר.
- לתת מקום לרגש שמתעורר.
אם קיבלנו "לא" וזה כואב — מותר שיכאב.
זו לא חולשה, זו אנושיות.
- להתאמן על לא קטנים.
לשאול מישהו שאלה שייתכן שיענה עליה "לא".
לאפשר לעצמנו להרגיש את האי־נוחות — ולראות שהיא לא הורגת אותנו.
- לזכור – גם אנחנו זקוקים לרשות לומר לא.
רק כשנוכל לשאת סירוב – נוכל גם להציב גבולות בעצמנו, בלי רגשות אשם.
אני מזכירה:
"כשאנחנו לומדים לקבל 'לא', אנחנו בעצם לומדים להישען על עצמנו רגשית.
זו היכולת להישאר שלמים גם כשלא מאשרים לנו, לא בוחרים בנו, לא מסכימים איתנו."
ואולי זו המשמעות האמיתית של חופש רגשי –
לא לעשות הכול כדי לשמוע "כן",
אלא לדעת שנישאר שלמים גם כשאומרים לנו "לא".
מבל אפרת
פסיכותרפיה. טיפול זוגי
052-252-9515
