12/05/2018
היי, שמי פרופ' תמר ספרא, מנהלת השירות האונקו-גינקולוגי.
בשבוע שעבר נפטרה חולה שלי. היא הייתה בת 31 במותה שנלחמה בסרטן שד מפושט, אגרסיבי ואלים. כשאובחנה, נתנו לה 3 חודשים לחיות. היא הגיעה אלי וישבה אצלי במשרד שלי כשהיא ממררת בבכי. החזקתי לה את היד ואמרתי לה שאנחנו נלחם בסטטיסטיקה הקשה ואכן, כנגד כל התחזיות, החודשיים הפכו לשלוש שנים. אחרי מותה, סמוך למיטת בתה בבית החולים, ניגשה אליי האמא שלה וחיבקה אותי בחוזקה כשהיא אומרת "תודה" ויחד שתינו בכינו. היא הראתה לי את היומן שבתה כתבה ושם, בעמוד האחרון, היא כתבה: "חייתי חיים מלאים עם הסרטן". בשביל רגעים כאלו הפכתי להיות רופאה.
כרופאה שמטפלת כ-20 שנה בחולות בסרטן השד והשחלות, הבנתי שלנפש יש חלק בלתי נפרד מהטיפול הקונבנציונלי. ולכן, לפני כשנתיים, ארזתי את ביתי, הוצאתי את בני בן ה-16 מבית הספר ויחד הפלגנו להרפתקה חדשה, לסין, שם השתלמתי ברפואת המזרח ובתורות הסיניות העתיקות. היום, אני יכולה לומר בלב שלם, שבתור רופאה, עלינו לבדוק אופציות טיפוליות חדשות, להשתלם גם בהיבטים של גוף נפש, ולצד המחקר המדעי והטיפול המערבי המתקדם שאנחנו מעניקים פה לחולים להבין שיש מרכיבים נפשיים בשיטות נוספות שחיוניים לא פחות לריפוי לטיפול במחלה.
המסר שלי לחולות שמגיעות אליי הוא שאנחנו יוצאות יחד למלחמה ובסוף נעשה הכול כדי להביא להחלמה מלאה או לפחות להאריך את החיים שלהן עד למקסימום האפשרי עם שמירה על איכות החיים. לעולם אני לא מוציאה מהן את התקווה, תמיד מעודדת – גם כשהדיאגנוזה קשה ובעיקר מחייכת כי התקווה הצחוק והחיוך הוא תרופה לא פחות חשובה מכימותרפיה.
השבוע ציינו את יום האישה הבינלאומי והמסר שלי לכל הנשים הוא למצות כל רגע מהחיים, להיות פתוחות לשינויים, להבין שאסור לעולם להרים ידיים, לתמוך אחת בשנייה, ובעיקר – לאהוב! את משפחתנו, הסביבה שלנו ומעל הכול – את עצמנו.
"על תבונה ונשיות"- פרויקט מיוחד ליום האישה בינ"ל- בואו להכיר מקרוב את עובדות המרכז הרפואי ת"א.
צילום: ד"ר איריס יעיש - מומחית ברפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה
