03/12/2025
היום הוא ה 3 בדצמבר - היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
ובואו נדבר דוגרי:
זה לא יום של “מודעות”. זה יום שמזכיר לנו כמה עוד דרך יש לעשות.
יום אחד בשנה שמזכיר לנו משהו שצריך להיות נוכח כאן 365 ימים: כל ילד, כל אדם, פשוט רוצה שיראו אותו.
יש ילדים שמרגישים את העולם בעוצמה אחרת.
ילדים שמנפנפים בידיים כשהם שמחים או מתרגשים, שהם לא מסוגלים לשאת רעשים, שמתקשרים עם אייפד או תנועות גוף, שמתקשים לעמוד בתור, שמדקלמים מילים או משפטים בהקשר שלנו נראה לא ברור, שזקוקים לעוד רגע, עוד מרחב.
וכשאנו מתבוננים עליהם בלי שיפוט ומקבלים אותם כמו שהם, הם מרגישים בטוחים להיות מי שהם.
זה אחד הדברים שהוביל אותי לכתוב את “דגים לא מטפסים על עצים” (ובהמשך את “אח שלי אוטיסט”) רציתי לתת לילדים (ולמבוגרים) הזדמנות לראות את הילדים האלה מקרוב,
להכיר באמת, להרגיש ולהבין את הדרך היחודית שבה הם מרגישים. ההתנהגויות שלעתים לנו נראות "מוזרות", הן פשוט הדרך שלהם לשרוד את העולם הזה.
והיום הזה הוא הזדמנות לבקש מכולנו כמה דברים קטנים,
שיכולים לשנות יום שלם למשפחה שלמה:
🪶 להכיל -ילד שמתקשה, שמתנהג אחרת, שמגיב אחרת. פשוט אל תעשו מזה ענין.
🪶 לכבד פטור מתור - זה לא פריבילגיה, זו נגישות.
🪶 לעודד את ילדיכם להתקרב ולא להתרחק - כשמקדישים זמן להכיר גם את הילד ה"שונה" מגלים שיש גם הרבה דימיון ואפשר להיות חבר גם אם מישהו ששונה מאיתנו.
🪶 לתת גב למשפחות - הורים, סבים ואחים לילדים עם צרכים מיוחדים.
מאחורי כל ילד מיוחד יש הורה שמחזיק עולם שלם על הכתפיים. וגם הוא צריך שיראו אותו.
ילד שונה לא צריך רחמים.
הוא צריך סביבה שלא מפחדת ממנו.
שמבינה שהוא לא "מקולקל".
אם נבחר לראות אותם קודם כל כבני אדם,
נגלה שהשונות שלהם לא מפחידה.
היא פשוט מספרת סיפור אחר. 🩷
מוזמנים לשתף.
בתמונה: פרק מתוך הספר "דגים לא מטפסים על עצים" שכתבתי בהשראת בני. איור: ויקי ספיר
