07/12/2025
משהו שמצא חן בעיניי ושווה לספר עליו
למדתי אותו ממאמר שהגיע אליי השבוע ועוסק במעורבות אבות.
המחקר בוצע במרכז קהילתי בקהילת מהגרים בקליפורניה, בקרב אבות לילדים מגיל לידה עד חמש. אלו אבות שעובדים קשה ושעות רבות, עם מעט זמן פנוי, שלרוב לא מגיעים לפעילויות עבור עצמם אבל כן מגיעים כשמבקשים מהם לבוא עבור הילד.
באירוע שתואר שם לא נתנו לאבות הרצאה על התפתחות הילד,
לא הדרכה על תיווך רגשי,
ולא רשימת משימות שהם צריכים לבצע בבית.
במקום זה הזמינו אותם לחוות יחד
חוויה.
חוויה של משחק משותף
של הצלחה
של קרבה
של צחוק
של מבט בעיניים.
והדבר המעניין הוא שהפעילות עצמה הייתה כל כך פשוטה
כמה תחנות משחק בסיסיות בתוך מרכז קהילתי קטן, עם חומרים זולים וארגון מינימלי.
שום דבר יקר, מסובך, מורכב מדי או מאיים.
וזה עבד.
כנראה שדווקא הפשטות של המשחק דיברה אל האבות,
אפשרה להם להיות חלק בלי להרגיש שהם צריכים מיומנות מיוחדת.
בלי לחשוש שיעמדו במבחן
ובלי להיתקע במקום שבו אמא יודעת יותר טוב
האבות הגיעו לפעילות פשוטה
שהמסר שלה היה -
זה עבור הילד שלך, בוא ותחווה את זה איתו
וזו קריאה שהרבה מאוד אבות ייענו לה
הם לא תמיד יבואו בשביל עצמם
הם כן יבואו עבור הילדים
וזה מפתח חשוב בעבודה עם אבות
כי עבורו ״בשביל הילד״ הוא לפעמים שער כניסה למרחב רגשי
שמסיר מהדרך כל מיני חסמים:
בושה
חוסר ביטחון
עומס רגשי
פחד מכישלון
וכשהם כבר שם
הקסם קורה
כשאבא מקבל את ההזדמנות הזאת
פשוט להיות עם הילד שלו
בלי הסחות דעת
בלי דרישות
רק להחזיק כדור
לצחוק בתחנת משחק
לבנות משהו יחד
לחוות איתו את ההנאה שבמשחק
(ושלא לדבר על הילד שבתוכו שמתעורר במקומות האלה)
הוא מגלה שהוא יודע
שהוא יכול
שהוא חשוב
ושהמבט של הילד עליו הוא כל מה שצריך כדי להפעיל את כל האבהות שלו
וזה מקום ללמוד ממנו
שאבות לא בהכרח צריכים הדרכה או מידע,
לפעמים מספיק לתת להם הזדמנות לחוויה
לייצר רגע שאפשר להרגיש אותו יחד
כי במשחק
בפשטות
במעשה
(זוכרים את מנגנון ה doing שמאפיין התמודדות גברית?)
ובתחושת היחד
נפתח ערוץ נוסף וחשוב לא פחות מהדיבור
