16/06/2025
אמא שואלת:
הילדים שלנו בכיתה א' נחשפו לאירוע קשה – טיל שנפל בשכונה של חלקם, עם פגיעות פיזיות בבתים, הרס, פציעות והרוגים, כולל כאלה ששהו בממ"ד. הילדים נרגשים, יש חוסר ודאות, חלקם מכירים אישית נפגעים, וגם צוות בית הספר עצמו מהאזור שנפגע. עד היום הצלחנו להחזיק שיח מרגיע, אבל האירוע האחרון שינה את המציאות. איך נכון לדבר איתם עכשיו?
שרית עונה:
אמא יקרה,
המציאות שאת מתארת היא מהקשות שיכולה לפגוש קהילת ילדים צעירים — לא עוד "בום מרחוק", אלא אירוע קרוב, מוחשי, עם השלכות רגשיות ותחושתיות אמיתיות. הבתים רעדו, חלונות נשברו, יש ילדים שמכירים את הבניין, את ההרוגים, את כוחות ההצלה. זה אירוע מכונן – וגם אם הוא לא התרחש "בתוך" הכיתה, הוא התרחש בלב הקהילה של הילדים.
דווקא במצבים כאלו חשוב *לא להחזיק את אותו הסבר רגוע ואחיד שהיה קודם, אלא לאפשר שיח שהוא **גמיש, אמפתי, מותאם לילד ולמציאות החדשה.*
הנה כמה עקרונות שעשויים לסייע:
🌱 1. *הכרה בכאב ובשינוי במציאות*
אפשר לומר:
"קרה משהו קשה ממש קרוב אלינו. אנחנו רגילים לדבר על הבום ולרוץ לממ"ד, אבל הפעם משהו אחר קרה. היו ילדים שראו נזק לבניינים, היו חלונות שנשברו, היו אנשים שנפגעו, וזה יכול להבהיל ולבלבל. מותר להרגיש כל מיני רגשות – פחד, עצב, בלבול, ואפילו כעס."
השיח צריך להיות בגובה העיניים, עם הכרה ברגשות *בלי להעמיס פרטים מזעזעים.*
🧠 2. *שיח פתוח ולא דוחק*
לא שואלים: "אתה מפחד? שמעת על מי שנהרג?"
אלא: "שמעת מה קרה בשכונה? רוצה לספר לי מה ראית או מה הרגשת?"
או: "שמעתי שדיברו בכיתה על מה שקרה. איך היה לך לשמוע את זה?"
🧸 3. *חיזוק תחושת ההחזקה וההגנה*
למרות הקושי, חשוב לחזור על מסר של "יש מבוגרים שדואגים לנו", ולדבר על ההגנות הקיימות, גם אם הן לא מושלמות.
למשל: "אנחנו לומדים כל הזמן איך להיות יותר בטוחים. המורים, ההורים, הכבאים, כולם מנסים לעזור ולשמור כמה שיותר."
👧 4. *שיח בכיתה – עדין, מוכל, נוכח*
מומלץ לעודד את צוות הכיתה ליצור מרחב שיח – לא רק שיחת הסבר, אלא גם *הזמנה להבעה*: ציור, שיחה פתוחה, כתיבה של מכתב לאדם שצריך חיזוק, משחק שמאפשר "להוציא" את הפחדים.
💬 5. *מענה אישי למי שצריך*
ילדים שחוו את האירוע מקרוב – למשל, שראו את הבניין, שמכירים את אחת המשפחות, שהיו עם אבא בלובי בזמן הפגיעה – זקוקים גם לשיח אישי. חשוב לפנות אליהם בשקט, לשאול לשלומם, *ולא לדחוק בתגובה* אלא פשוט להציע נוכחות. אפילו משפט כמו:
"שמעתי שהיית ליד כשזה קרה, ורציתי לשאול מה שלומך היום."
❤ לסיום:
מה שאת מתארת הוא רגע קריטי בקהילה – רגע שבו חוזק קהילתי ואמפתיה יכולים להיות משאב עצום. שיתוף של רגשות מצד מבוגרים באופן מותאם, הבעת אכפתיות לילדים, ויצירת תחושת שייכות וביטחון – יכולים לחולל הבדל גדול עבורם.
באהבה ובכאב,
*שרית וצוות מטיב ילדים*
Send a message to learn more
