12/11/2025
כל כך התגעגעתי לניידת... לשיחות שלנו המטפלים, למוזיקה הטובה המתנגנת בה, לנופי הארץ שהפכו להיות מוכרים כל כך.
הפעם יצאנו לקרית גת. גם מקום שלא הייתי בו בעבר. עיר רבת מגדלי דיור... כל כך מוזר שמפוני נירעוז חיים בתוכם!
אבל שמענו שהם נהנים ממשבי האויר במרפסות ומהנוף שמסביב. גם שמענו איך מאנשים שהסתמכו על שירותי הקיבוץ ושלא ידעו לבשל, להפעיל מכונת כביסה, או לקרוא חשבון בבנק, הם למדו איך להסתדר בעיר הגדולה.
והעיר נתנה להם מתחם קרוב למגורים, ששם כשנכנסים. מרגישים קיבוץ... מבני עץ , חדרוכל, ועוד תינוקיה, וגן וכו'.התמקמנו בחדרוכל. שמו לנו פרגודים גדולים שמפרידים בין המיטות. לוקסוס כזה לא היה לנו במקומות אחרים.
החדר מלא תמונות ענק של נופי הקיבוץ. ובמרכז מיצג עם פני הנרצחים של ה7/10. כולם מחייכים, פנים מאירות, כואב הלב לראות, ועלו לי דמעות כשעברתי על פני המיצג.
כרגיל היו לי 5 מטופלות. 2 צעירות יחסית ו3 ותיקות.
הראשונה סיפרה שהיא ממש שמחה לקבל טיפול, כי תמיד היא זו שמארגנת ואף פעם לא זוכה בטיפול. היא גם התלהבה מהמיקום שבו טיפלתי בה, כי על הפרגודים היו תלויים תצלומים מהוואי הקיבוץ לפני האסון, ואחד התצלומים היה של הבן שלה... שגדל מאז.
בקיצור היא דיווחה שיש לה דורבנים ברגלים, אך שלאחרונה מצאה נעליים נוחות יותר והם פחות מציקים לה.
יש לי ברישומים שלי תוכנית לטיפול בדורבן, אבל איני יודעת אותה בע"פ. זו בקשה פחות נפוצה בטיפולים של הניידת. אז פשוט טיפלתי בה לפי הטכניקות המוכרות לי, שנראו לי קשורות לבעיה.
לאחר שחרור פאשיה, חיזקתי את ארבעת היסודות במקומותיהם, ועברתי על עמ"ש ברבעה רבדים. זאת כדי לחזק ולתמוך בגוף מכל עבר וכן לתת ניקוי ראש, שזה דבר שנדרש תמיד. משם עברתי לטרילוגיה נגד כאב, כי מדובר פה על כאב. הוספתי את טכניקת הזן להרגעה ובסוף החזקתי עקבים.
כשפקחה עיניים, תגובתה היתה:"וואוו! כמה מדהים זה היה. איזה ידיים מדהימות יש לך!, תודה!"
אני את שלי עשיתי...
