08/01/2024
בין אבל קולקטיבי לאבל אישי, הבזקי כעס, תקווה וחוזר חלילה, וברקע משימות היומיום (שלא שמעו על השינוי שעובר עלינו מזה חודשיים), מצאתי את עצמי מעבירה שעת סיפור על דרקונים.
אני חושבת שהיה עושה טוב לכולם לשבת פעם בשבוע להקשיב לסיפור בנחת, כמו הבן שלי וחבריו בגן צבר. מי יודע מה היה קורה אם נתניהו וסינוואר היו יושבים ומקשיבים למוסר השכל אחד או שניים..
בכל אופן, תיעלתי את החיבה שלי להקראת סיפורים לשיחה על הימנעות, בקבוצת המיינדפולנס למחלות כרוניות. ממליצה בחום למי שלא מכיר.ה, ויש לו.ה ילדים באמצע יסודי ומעלה, לקרוא יחד את "דרקון- אין דבר כזה" של ג'ק קנט. כמו כל ספרי הילדים הטובים- הוא הכי מתאים למבוגרים 🙂
תקציר העלילה: יום אחד נוחת משום מקום דרקון חביב וקטן בחדר של הילד החמוד בילי ביקסבי. בילי מלטף אותו ובהתרגשות הולך לספר לאמא, אבל מקבל ממנה ייבוש. "אין דבר כזה דרקון", היא אומרת לו, ומשם העניינים מתחילים להידרדר. הדרקון מחפש תשומת לב בכל דרך אפשרית ומקבל התעלמויות, מאמא ומבילי- שמבולבל מההכחשה הגורפת של משהו כל כך ברור.
כטיבם של דברים שמתעלמים מהם, הדרקון גדל וגדל עד שהוא יוצא משליטה. הוא מחסל את כל האוכל בבית, חוסם את המסדרונות, ובסוף הוא כבר בגודל של הבית ואי אפשר לעשות כלום בגללו. בפרץ רעב פתאומי הוא עוקר את הבית של משפחת ביקסבי, רץ אחרי רכב של מאפיה שעובר ברחוב, ודוהר בכל העיר עד שהוא מחסל את מלאי הלחמים שלה. אמא ובילי ההלומים לא יודעים מה לעשות, אבל ההכחשה עדיין בשיאה. כי אין דבר כזה דרקון!
בסוף, השכל הישר של בילי גובר על אמא שלו, והוא מלטף את הדרקון, שמיד חוזר לממדי חתול חמוד ולא מזיק.
מוסר ההשכל אותו לא צריך לפרש יותר מדי:
בכל פעם שהעולם שובר איתנו חוזה אנחנו מאוד לא מעוניינים בזה. הרבה יותר מפתה לעשות גוסטינג לאותו דרקון תורן שנכנס לנו הביתה ומפריע את מנוחתנו. לפעמים זה בסדר. ברוב המקרים ממש ממש פחות.
השיחה בקבוצת המיינדפולנס הלכה כמובן אל הדרקון שלכבודו התכנסנו: המחלה הכרונית, הכאב, המגבלה.
אותה ישות שהציגה את עצמה uninvited וכמה מפחיד, מפחיד מאוד- ללטף אותה או אפילו להביט בה. כמה בדיוק כמו בילי, גם לחלקנו אמרו מסביב שאין דבר כזה, אז הסטנו את המבט והתחלנו להגיד את זה לעצמנו. וכמה להסיט את המבט במקרה הזה, יכול לגדל את הכאב או המחלה בדיוק כמו בסיפור, ולהעביר אליהם את השליטה על הבחירות שלנו בחיים, ועל הבריאות הנפשית שלנו. עד כדי כך שהמאבק הזה להתעלם מהכאב בתקווה שהוא יתאדה- הופך להיות החיים עצמם.
וגם הסכמנו, שלפעמים להתעלם מהדרקון של הכאב או המחלה זה בסדר גמור, לא תמיד מתאים לעשות לו פוצי מוצי. גם לראות נטפליקס ולאכול גלידה במיטה כשכואב, זה חשוב ביותר למצב הרוח. העניין הוא, האפשרות לבחור.
אז בימי ראשון ב-18:00 ושני ב-10:00 אני מעבירה בזום קבוצת מיינדפולנס להתמודדות עם מחלות כרוניות וכאב.
בה אנחנו לומדותים להתיידד ואף ללטף את הדרקון הזה שלנו דרך תרגולים של מדיטציה והפניית תשומת לב חומלת, במטרה לחיות עם הכאב בפחות סבל, ובממדים שמאפשרים לנשום ולשמוח לצדו.
משך המפגשים הוא שעה, והתשלום בדאנה- נדיבות הלב.
למידע נוסף והצטרפות שלחו הודעה או הגיבו לפוסט.
