18/08/2025
"אבל דיקור זה רק פלצבו"
כך אמר הווטרינר ללקוח שלי בטון של מובן מאליו.
בלי כוונה לפגוע – פשוט כי זה מה שהוא מכיר.
וזה בדיוק מה שגרם לי לעצור ולכתוב.
לא כי אני מרגישה צורך להוכיח משהו, אלא כי הנושא הזה – הפלצבו – הרבה יותר עמוק ממה שנדמה לנו.
ולא פחות חשוב: הוא גם הרבה יותר רלוונטי לטיפול בבעלי חיים ממה שמקובל לחשוב.
מה זה בעצם אפקט פלצבו?
כשמטופל חווה שיפור – פיזי או רגשי – מתוך אמונה שהוא מקבל טיפול, גם אם החומר שניתן לו אינו פעיל.
אבל זה לא רק דמיון או אשליה: פלצבו נבדק מחקרית והוכח כמשפיע על מערכות עצבים, חיסון, הורמונים ותגובות דלקתיות בגוף.
יש אפילו ניתוחים שבהם נעשה חתך בלבד – בלי פעולה רפואית – והמטופלים חוו שיפור רק מתוך הידיעה שהם נותחו.
הצד השני הוא אפקט נוסבו – כשמטפל נוטע פחד, כמו תחזית קשה או "אין מה לעשות", והתגובה הגופנית-רגשית בהתאם – לרוב לרעה.
---
ומה קורה אצל ילדים ובעלי חיים?
הם לא יודעים מה יש בתוך כדור או מה אומרת אבחנה.
אבל הם מרגישים.
ולכן אפקט פלצבו אצלם מתווך – דרך הורה, מטפל או בעלים.
זה נקרא Proxy Placebo – פלצבו באמצעות מתווך.
אם את מאמינה בתהליך – את רגועה, נוכחת, משדרת ביטחון.
ובעל החיים שלך מגיב לזה.
זה לא קסם – זה מערכת העצבים שלו מגיבה למצב הרגשי שלך.
דוגמה ממחקר:
במחקר שפורסם על ידי מכון דוידסון, נמצא כי 79% מהכלבים עם אפילפסיה שהשתתפו בניסוי קיבלו פלצבו – ודווקא הם חוו ירידה בתדירות הפרכוסים.
ההשערה? ההשפעה לא נבעה מהחומר, אלא מהשינוי בגישה של הבעלים.
> לקריאה על המחקר –
https://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/%D7%AA
אז מה עם פרוגנוזות?
כאן נכנס מונח שדורש רגישות מיוחדת.
כשהווטרינר אומר "נשארו לו שלושה חודשים לחיות" – הוא אולי מתכוון לטובתינו ההורים המטפלים, אבל מה באמת קורה?
האמירה הזו מתקבעת. נכנסת ללב. משפיעה על ההחלטות.
להפסיק טיפולים.
לא לבשל יותר.
לוותר מראש.
והשפעת הנוסבו נכנסת לפעולה – לא בגלל המחלה, אלא בגלל הגישה כלפיה.
אבל פרוגנוזה היא רק הערכה סטטיסטית.
בפועל, אני מלווה בעלי חיים שחיים מעבר להערכות האלה – לפעמים חודשים, לפעמים שנים – כשהם מקבלים טיפול תומך, סביבה רגועה ף תקווה ואמון בגוף ביכולת שלו, בטיפול.
אז האם דיקור הוא פלצבו?
לא.
דיקור (כמו צמחים, תזונה מותאמת, מגע וטיפולים משלימים) כבר הוכח מדעית כמשפיע על גוף ונפש.
אבל גם אם זה היה פלצבו – האם זה גורע מערכו?
אם בעל החיים משתפר, נרגע, אוכל, מחייך בזנב – זה מה שחשוב.
לא רק מה החומר, אלא מה הוא יוצר.
איך אפשר לרתום את אפקט הפלצבו לטיפול בבעלי חיים?
אם כבר הבנו שהתחושות שלנו משפיעות –
בואו נשתמש בזה כחלק בלתי נפרד מהטיפול:
🌀 להאמין. באמת.
לא רק "לנסות משהו" אלא להרגיש: יש סיכוי. יש דרך.
הגוף מרגיש את זה.
🌀 להיכנס לטיפול בשקט.
נשימה. נוכחות.
לפני שמגישים מזון, פורמולה, תוסף – לעצור. להוריד הילוך לנשום.
🌀 ליצור טקס טיפולי.
כשאנחנו נותנים פורמולה, תוסף או אוכל טיפולי –
נאחוז ביד בקערה או בבקבוק ונאמר לעצמנו:
> זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לתת לו/לה - הגוף יקבל את זה. הגוף חכם ויידע למנף את זה.
זה נבנה בדיוק בשבילו. זה תומך, מחזק ועוזר.
🌀 לבחור אנשי מקצוע שמחזיקים תקווה.
מטפל טוב לא מבטיח ניסים – אבל הוא כן שומר מרחב פתוח.
זו אחריות מקצועית ואתית בעיניי.
🌀 לתת מקום גם לעצמנו.
אם את עייפה, לחוצה, כואבת – בקשי תמיכה.
שיתוף רגשי מפנה מקום לריפוי גם אצל בעל החיים שלך.
לסיום – מסר מהלב:
אם את מלווה בעל חיים כרוני, ואם קיבלת אבחנה קשה:
אל תמהרי להאמין שזו גזירה סופית.
תשאירי מקום לריפוי – גם אם הוא לא ייראה בדיוק כמו שחלמת.
תשמרי בלב אמונה רכה, שקטה – שזה אפשרי.
כי הגוף, גם של בעל החיים – רוצה לחיות.
והלב שלך? הוא לא "רק פלצבו".
הוא חלק מהטיפול.
