יובל בארי מטפל במוזיקה תהליכי עומק ופסיכותרפיה

27/11/2025

השכל מתעתע. מחפש פתרונות ליניאריים ומיידיים לכאב. החיים – לא תמיד עובדים ככה.. אנחנו יצורים אינטגרטיביים עם הרבה רבדים.
למעשה, חוקרי התפתחות גילו שההפתחות הרגשית הבסיסית שלנו שהכי משפיעה על המבנה הנפשי מתפתחת לפני גיל שנתיים – לפני שיש לנו עוד מילים ויכולת להבין את העולם ואת הסיפור הפנימי שלנו. רבדים חווייתיים לגמרי הם אלו שמנהלים את החוויה הבסיסית שלנו! (חקר הפסיכיאטר Daniel Stern)
מוזיקה היא לא רק כלי לבידור או לבריחה. היא ערוץ לגעת בעומקים של העולם הפנימי שלנו.
אחרי מאות קבוצות אני יכול להעיד שלא משנה מי אתם ומה עברתם – ההזדמנות להתבטא – דרך שירה או נגינה, כתיבת שיר פנימי או אפילו לשיר שיר פשוט ומוכר שאתם אוהבים – ישר מפגישה עם הרבדים העמוקים שבנפש.
פסיכותרפיה עוזרת לנו להבין מה על מה אנחנו רוצים לעבוד
המוזיקה עוזרת לעבוד על זה באמת – ולא רק לדבר על זה
ואחרי זה הפסיכותרפיה שוב עוזרת להבין מה עברנו, להחזיר את השליטה ולחבר את זה לחיים הרחבים שלנו.
כמו שליאור תיארה יפה כאן בוידאו - המוזיקה היא רק כלי – ערוץ – לגעת בעומקים.
את האינטגרציה העיבוד, והיישום ביום יום ובחוויה הרגשית שלנו אפשר לעשות בהמשך עם המילים.
ועכשיו לטיפ פרקטי:
קחו שיר שאתם אוהבים או שנוגע בכם רגשית
פנו 5 דקות בלבד כל יום לשיר אותו. זה יכול להיות תוך כדי דברים אחרים – נהיגה, במקלחת, במטבח עם הכלים, עם הילדים. העיקר הכוונה: לשיר את השיר שבחרתי.
5 דקות ביום במשך שבוע, תראו מה זה עושה לנו.
מוזמנים לשתף את השיר הנבחר פה בתגובות 😊
יובל

24/11/2025

מה גורם לאבא בן 40 עם 4 ילדים להעלות מופע סולו באמצע החיים?

1. עומס רגשי והצפה שמבקשים מקום פנימי וביטוי
2. רצון לשתף עם העולם הרבה צדדים שקיימים – השביר, האוהב, החוגג, העמוק, המחפש, האוסף והמחזיק
3. רצון לנוע מעבר לתפקוד ושגרת היום יום אל צבעוניות, משמעות ומפגשים של הלב ולא רק של המיינד
4. תשוקה והתרגשות ממוזיקה, חיבורים עם אחרים ויחדנס ׳מעבר למילים׳
5. כל התשובות נכונות
ועכשיו תורכם 😊
לאיזה הכי התחברת? מה הכי היית רוצה לזמן לחיים שלך בחצי שנה הקרובה?
ואיזה צבע במופע הכי נגע בך?
יובל

20/11/2025

מתי בפעם האחרונה יצאת מדעתך?
האמת? זה גם הסיפור שלי.
כילד הייתי חרדתי, מלא לופים במיינד, עם נטיות דיכאוניות ותחושת עומס פנימי שתמיד ריחפה מעליי.
היה בי גם הרבה חוכמה, וגם הרבה חוסר שקט — ADHD שתמיד דחף אותי קדימה, בלי רגע לנשום.

תפקדתי. הצטיינתי.
אבל המקומות שבהם הרגשתי חי באמת — היו במוזיקה.
שם יכולתי סוף סוף “פשוט להיות”.

בזמן שבבית הספר להנדסאים רצתי על בגרויות,
בשאר הזמן הייתי דיג’יי, אוסף מוזיקה, יוצר, מופיע.
וככה זה המשיך גם בתארים האקדמיים:
לומד — אבל חי בתוך הצלילים.

המוזיקה הצילה לי את הנפש.
היא הייתה המקום היחיד שנתן מקום לחלקים הלא־ישרים, הלא־מסתדרים, הרגישים, הפגיעים.
נתנה לי שפה לדבר איתם. לנשום איתם.
ובעולם מטריאליסטי שהרגיש לי לפעמים כמו כלא,
היא הייתה הבית.

אולי בלעדיה הייתי מגיע לתרופות, או אפילו לאשפוז.
אבל בזכותה מצאתי דרך:
תנועה חופשית. חיבור. מרחב שבו הלב והגוף יודעים להסתדר מחדש.

זמנים שבהם אני יכול להיות, להתארגן, להירגע, ולהיזכר מה חשוב באמת.
כמו בית מקדש פנימי לחזור אליו.

וכבר 15 שנה אני זוכה ללוות אנשים אל הבית הזה.
אל הרגע שבו משהו נפתח.
נרגע.
מתחיל לנוע מבפנים.

תודה נעמה, על השיתוף מהלב.
ותודה למוזיקה — על זה שאת קיימת בעולם הזה.
ועל מה שאת מאפשרת לי ולאנשים שאני מלווה.

13/11/2025

שיתוף אישי - ואיך הגעתי להיות מטפל במוזיקה?
גדלתי בבית רציונלי עם אבא מהנדס ואמא רופאה.
למדתי בתיכון להנדסאים וכבר שם עשיתי פרויקטים ממוחשבים למוסדות.
הוסללתי להנסדאים. תקתקתי את הלימודים.
אבל משהו בתוכי הרגיש מנותק רגשית וריק. תחושה ש ׳בשביל מה כל זה׳.
תפקוד חיצוני, ניתוק פנימי.
מה ששמר עלי חי פנימי היה המוזיקה.
מגיל 5 למדתי פסנתר. למזלי זה היה מרחב שהצליח להשמר ׳לא טכני׳ אלא פתוח נפשי.
10 שנים למדתי פסנתר (קלאסי) ועדיין לא ממש ידעתי לקרוא תווים.
הייתי יושב שעות ו׳משחק׳ – עף על צלילים, מנגינות, חוקר.
כמו ילד שמשחק.
בגיל 15 הפסנתר התחלף ב-דידג׳יי.
חוץ מלתכנט רוב הנערות שלי העברתי בהקשבה ומיון מוזיקה, אימון במיקסים ומועדונים.
לא בגלל הבנות או הסמים (זה לא היה הקטע שלי)
בגלל תחושת החופש שהייתה במוזיקה.
מרחב שבו אני יכול
• פשוט להיות (בלי צריך)
• להיות טוב ׳כמו שאני׳ (בלי ביקורת)
• להתחבר רגשית (ולא להתנתק)
• להרפות ולשחרר את הנפש והגוף (במקום להחזיק)
• לתקשר עם בני אדם אחרים כמוני במרחב ׳מקודש׳ (לא לבד)
השנים חלפו.
ניסיתי עסקים ׳חומריים׳ יותר׳ – עסק בנדל״ן, מוצר פרטי באמזון בארה״ב.
ואפילו שהרווחתי כסף (לא מעט) – אמרתי לעצמי –
מה שווה הכסף אם היום יום שלי ריק, מנותק, על אוטומט, בגוף כואב וחרדה קיומית?
כסף קיים כדי שנשתמש בו.
בית כדי שנחיה בו.
חיים כדי שנקדש אותם.
כל השאר – רק אמצעים - לדבר הזה. לא מטרות בפני עצמן.
אחרי שהבנתי את זה חיי הוקדשו להתמקצעות בהנגשה של האיכויות המרפאות האלו.
לריפוי האישי שלי
ולאנשים אחרים בעולם.
התמסרתי ללימודי טיפול (תואר I, תואר II) ומוזיקה.
השתפשפתי כמה שיותר עם העולם בשטח – בהתחלה במרכז לבריאות הנפש, נוער על הספקטרום והדרכות הורים ומתבגרים.
בהמשך עם מבוגרים מנהלים, יזמים והייטקיסטים שבתפקוד שיא אבל במרחק פנימי.
גם שם – המוזיקה היא רק אמצעי ולא מטרה – אמצעי חזק.
לחיבור רגשי פנימי של אדם למהויותיו.
להתרגשות בסיסית ילדית.
לתקשורת אנושית פשוטה מעבר למסכות.
נגיעה באמת פנימית.
באופן שלא מאיים ובכל זאת מצליח לגעת עמוק ולעורר שינוי.
מעבר להבנה השכלית ולסיפור הרגיל שאנחנו מספרים לעצמינו על עצמינו.

מה שלמדתי ב-20 שנה ריכזתי לקפסולה של תוכנית תהליכית בת 3 חודשים ושלבים של שינוי עמוק:
מתוך כל השנים האלו בניתי מסע תהליכי של 3 חודשים שמחבר אדם לעצמו, לאנרגיית חיים, לכיוון, למשמעות, כל חודש מתעמק בשלב אחר:
1. בהירות פנימית — להבין מי אני ומה באמת חסר לי בחיי
2. שחרור רגשי עמוק — להסיר שכבות שמכבידות שנים
3. יצירה פרקטית של חיים חדשים — לא רק להבין… לחיות ביום יום
זה תהליך עדין, יצירתי, אנושי שמשלב אמת הפנימית - מוזיקה, גוף, כתיבה ושיח – יחד עם כל שאר האלמנטים של חייך – מחוייבויות, הרגלים, פרקטיקה.
אם משהו כאן מדבר אליך — תכתבו ל, נשוחח קצר, ונראה אם יש התאמה לתהליך.
התפנו לי גם 2 מקומות לליווי אישי 1:1 בקליניקה.

בינתיים — אני משאיר בתגובות פלייליסט של 6 שעות של מסע נשימה אל הלב
למען ההגשמה השלמה,
יובל

09/11/2025

** עומס? הצפה? ריקנות?** קבלו 5 דקות שמחזירים את המרכז והשליטה הפנימית אלי!כשיש רגעים שאנחנו מתרחקים מעצמנו בלי לשים לב, הראש רץ, הגוף מתכווץ – ואנחנו מחפשים עוד פתרונות במקום לעצור.

במקום להמשיך להסתבך פנימית –פשוט תבחרו שיר אחד שנוגע בכם.עיצמו עיניים, תרפו את הגוף, ותנו למוזיקה לשטוף אתכם כמו מים.לא לחשוב. לא לנתח. רק להרגיש.

5 דקות.זה כל מה שצריך כדי לחזור אליכם, לאזן את האנרגיה, לשחרר רגש, לתת מענה עמוק ולא פלסטר מחשבתי חיצוני. ורק אחר כך להסתכל מחדש על הסיטואציה – ממקום נקי ובהיר יותר.

תנסו את זה ותגידו לי איך היה 💛

18/05/2025

שונא אותך, צריך אותך. גיל ההתבגרות הוא אחד המאתגרים, ומוזיקה יכולה להיות שער אדיר לקרבה, תקשורת, ביטוי. היא עוקפת מחסומים, נוגעת ברגשות, מייצרת חיבורים.
בכולנו יש גם ילד וגם מבוגר. איך מחברים בניהם כדי להתחבר למתבגרים שלנו?
מאמר שנותן חיבורים וצעדים פרקטיים לתקשורת עם המתבגרים שלנו ושבתוכינו. בקישור.

29/04/2025

מוזיקה היא שפת הנפש של המתבגרים. היא נותנת מקום לכאב, מאפשרת חשיפה מבלי להחשף מדי ומגשרת בין כל הניגודים שקיימים בגיל ההתבגרות.
על טיפול במוזיקה בגיל ההתבגרות כאן - https://musictherapy.co.il/teentherapy-2/

29/04/2025

קשב וריכוז הוא לא משהו רק של ׳ילדים׳, הוא מאפיין של דור.
רוצים להבין אחת ולתמיד מה זה קשב וריכוז?
ממה הוא נובע, למה הוא קשור, ולמה אנשי הקשב הם לרוב גאונים ויצירתיים, ואיך נכון להתנהל איתו ואיתם.
הכל נמצא כאן -

אחת ולתמיד - מה זה ADHD, מה עוזר, ואיך זה נראה עם מוזיקה בטיפול? שקשיי קשב וריכוז הופכים למתנות הקצב והריקוד

29/04/2025

השראה היא לא רק ביצירה. היא לחיים.
שיש לנו השראה יש לנו תשוקה, אש וחיבור לכוחות החיים שמאפשרים לנו לעשות הכל.
כשאין לנו השראה אנחנו כבים, כמלים, ונכבים.
השראה = אמונה שיש לי מקום ותשוקה להתבטא בעולם.
לכן היא חשובה לא רק ביצירה, אלא גם בתהליכי ריפוי ולחיים של בריאות נפשית והגשמה.
איך אפשר לעורר את ההשראה?
המאמר המלא כאן -

השראה הכרחית שרוצים להכנס לתהליך יצירה. בניגוד לדעה הרווחת, לא חייבים לחכות ש״תנחות ההשראה״ ואפשר להגביר באופן מודע ומחובר את ההשראה שבחיינו

24/09/2024

מוזיקה טובה מתבשלת בתנור 🎼
ששר ההגנה הבריטי אמר פעם לצ׳רצ׳יל שצריך לקצץ את התקציב לתרבות בגלל המלחמה, צ׳רצ׳יל ענה לו בעצב: אם אנחנו נקצץ את התרבות, אז בשביל מה אנחנו נלחמים?
מה נותן לכם משמעויות? בשביל מה אתם קמים בבוקר? מוזמנים לכתוב בתגובות

23/08/2024

אמנות נובעת מחיים
חיים נובעים מספייס, מעצמם.
שאפשר לנוח, להרפות, לשחרר צריך.
אז הכל מתחבר
ומקבל משמעויות

תשאיר אדם בהשרדות – הוא יהיה עבד ולא יוכל לחשוב על הדברים האלו
לא יוכל להעצים את עצמו, ישאר עבד של היום יום
אבל מדובר פה בתודעה. שהיא מעבר ליום יום
והיא התרופה ליום יום
והיא היחידה שיכולה להביא חיים חדשים על כדור הארץ

שיש דף חלק, אפשר לכתוב עליו דברים חדשים
אנחנו לעולם לא שוכחים את הדברים הישנים
הם טבועים לנו ברמת הגוף.
גם הפחד, וגם האהבה.
כל העניין הוא לא השימור.
השימור נובע מפחד. זה מנגנון פוסט טראומטי.
אלא ההתמרה. של פחד בחיים. של עוד ועוד אהבה.
זו לא קלישאה.
זו דרך חיים.
ואין ספק שכדי לשחרר בבטחה
צריך להרגיש מספיק בטוחים
גם חומרית – כלכלית – השרדותית
אבל ברמה הבסיסית – אנחנו בטוחים
ויכולים ׳להרשות לעצמינו׳
לשחרר את התודעה. לרגעים.
להרפות מהסטרס.
לשחרר את הסיפור.
להיות מול הדף החלק.
ולתת לו להוביל אותנו
לרגעים קסומים
של שפיות חדשה

קחו לכם, איזה ארבע חמש שעות
או ארבע חמש ימים
ותראו מה זה עושה לכם
זה מרפא

ככה. פתוח.
בלי לתכנן. בלי לדעת.
בלי מסכים (שעה ביום סבבה? 😊 ). בלי למלא.
ותראו מה זה עושה לכם
זה מרפא.

תזיזו את הגוף. תצאו לטבע.
לא ריטריט מונחה.
כי בא לכם.
כי זה נובע מתוככם.
כי זה שלכם.
קחו מכחול.
או כלי נגינה.
תטבלו אותו בצבע.
ותתחילו להזיז את היד.
תהיו מופתעים ממה שזה יעשה לכם.
ואת זה –
אף אחד לא יכול לעולם לקחת מכם.
לעולם.
זו המתנה הקטנה שלכם.
תיבת האוצר השמורה
שתמיד תהיה שם
לא משנה מה

ותזכרו
שבמהות שלנו
אנחנו נעים בצורות שהם לא ליניאריות במהותן
יש מצב שיהיה שם איזה קו פה או שם
אבל זה לא הקטע
ושזה יהיה הפרקטיס הלינאירי שלכם
נוכל כולנו להגיד אמן
והמשיח ירד על חמורו הלבן
והשלום יגיע
כי שלום מתחיל מבפנים
בתוכי
ביני לבין עצמי
בתוך ביתי
בתוך ליבי
וששם יש שלום
כל השאר כבר מוצא את מקומו בשלום
מאליו
בלי שום פילוסופיה או דת
ככה – פשוט
זוהי דתי
זו אמונתי
זו משנתי

ככה – פשוט
----------------------------------------
לקריאה נוספת מוזמנים לבלוג בתגובה ה-1

14/03/2024

לפעמים רק מוזיקה יכולה לספר את הסיפור.
בתרגיל שעשיתי לעצמי במוזיקה, ניסיתי להזכר בילד שהייתי, ובתחושות שהרגשתי בבית ילדותי בתל אביב.
ואז התחילה המנגינה הבאה.
ויחד עם הרצון להיות ׳עדין׳ ולבטא מה שאני מרגיש, בהמשך עלה גם זעם ורצון ׳לפרוץ׳ החוצה באיזשהי צורה, לצאת מעצמי, המילים קצת מוגבלות.
אבל המוסיקה מספרת את הסיפור.
מוזמנים להאזין בתגובה ה-1
Inner Child - מבית ילדותי