https://www.facebook.com/1987291704851476/

אתי שפירא בק, פסיכולוגית מומחית, גבע 19, Karkur (2025)

15/11/2018

הזדמנות אחרונה להצטרף לקבוצה שתעסוק בשפת החלום ואשר מתחילה ב 21.11 בהרצליה.

עוד פרטים בפוסט הקודם.

27/08/2018

שפת החלום

למידה חוויתית בקבוצה. ניתן עדיין להצטרף לסדנא שתפתח ב 24.10

נפתחת קבוצה ללמידה חוויתית את שפת הסמל כפי שאנו פוגשים בחלומות וכן באמנות, במשחק חופשי ובחיים בכלל.
ההבנה את שפת הסמל נשענת על התיאוריה של הפסיכולוג ק.ג. יונג אשר חקר וקיבץ סמלים מתרבויות שונות בעולם, בתקופות שונות.
שפת הסמל היא שפה המתווכת בין המודע ללא מודע, בין האישי-פרטי לבין האוניברסלי.
בסדנא יתאפשר להביא חלומות או חומרים אחרים, כל משתתפ/ת על פי רצונו/ה.

הקבוצה בהנחייתי, תקיים עשרה מפגשים (מה 24 באוקטובר עד תחילת ינואר,
עם הפסקה בחנוכה), בביתי אשר בהרצליה ותמנה 12 משתתפים/ות לכל היותר.

מתאימה למתעניינים/ות בנושא ברמה אישית או מקצועית.

בטרם הצטרפות, יתקיים מפגש הכרות פרטני עמי.

בפוסטים קודמים אפשר למצוא פרטים עלי ועל עבודתי, כמו כן ניתן לקרוא על סדנאות ברוח זו שהעברתי וכן על חוויה אישית שלי מסדנא כזו.

פרטים נוספים: בהודעה פרטית או בטל' 054-5552948

בהתרגשות ובסקרנות,

אתי.

נא שתפו

07/08/2018

בשבח השעון האנלוגי

לאחרונה אני פוגשת יותר ילדים/ות ונערים/ות אשר אינם יודעים לקרוא שעון אנלוגי.

אני חושבת על ההבדל בין מה שקולט מבט על מחוגי השעון הנעים בעיגול, לעומת מבט על ארבע ספרות שאחת מהן מתחלפת כל דקה.

המביט על שעון אנלוגי קולט מרחב מעגלי אשר מתרחשת בו תנועה. במרחב ניתן לראות את החלק שחלף, ואת החלק העתיד לבוא. השעון האנלוגי ממחיש את מחזוריות הזמן. חלפה שעה, חלף יום - ומיד יתחיל חדש..

לעומתו המביט על שעון דיגיטלי קולט אך ורק את ההווה, הרגע העכשווי. כל דקה ניצבת מנותקת ועומדת בפני עצמה כאומרת: אין חשיבות למה שהיה לפני, ולמה שיהיה אחרי.

אני חושבת על שעון קדום הרבה יותר – שעון השמש.
השמש בכבודה ובעצמה הניעה את מחוג הצל שלו. זריחתה, תנועתה ושקיעתה ציירו את חלוף הזמן.

אכן הזמן עושה לנו דברים...

23/07/2018

צריך שתִכָּתב הביוגרפיה של כל אדם.
לכל אחד נחוץ
שיתעניינו בהוריו,
שיִבחֲנו איך קרה
שלא אהבו אותו מספיק.

כל אדם ראוי
שיתבוננו בחֶבלי גדילתו,
בפּעם האחת שהִכּוּ
או בּיְישו אותו,
שנחרטה בו לתמיד.

צריך שיהיה מבט
על ההתאהבות הראשונה
מישהו שימדוד
את עוצמת הכּמיהה.
שיֵדע העולם מהו החלום
שלא הצליח להגשים
את מי איבד
ללא שוֹב.

שעין אחרת
זולתו
תכיר את כאבו,
זה שלא ניתן לחֲלוק.

צריך שתכָּתב הביוגרפיה של כל אדם.

02/03/2018

שפת החלום

למידה חוויתית בקבוצה

נפתחת קבוצה ללמידה חוויתית את שפת הסמל כפי שאנו פוגשים בחלומות וכן באמנות, במשחק חופשי ובחיים בכלל.
ההבנה את שפת הסמל נשענת על התיאוריה של הפסיכולוג ק.ג. יונג אשר חקר וקיבץ סמלים מתרבויות שונות בעולם, בתקופות שונות.
שפת הסמל היא שפה המתווכת בין המודע ללא מודע, בין האישי-פרטי לבין האוניברסלי.
בסדנא יתאפשר להביא חלומות או חומרים אחרים, כל משתתפ/ת על פי רצונו/ה.

הקבוצה בהנחייתי, תקיים עשרה מפגשים (אמצע אפריל עד סוף יוני), בביתי אשר בהרצליה ותמנה 12 משתתפים/ות לכל היותר.

מתאימה למתעניינים/ות בנושא ברמה אישית או מקצועית.

בטרם הצטרפות, יתקיים מפגש הכרות פרטני עמי.

בפוסטים קודמים אפשר למצוא פרטים עלי ועל עבודתי, כמו כן ניתן לקרוא על סדנאות ברוח זו שהעברתי וכן על חוויה אישית שלי מסדנא כזו.

פרטים נוספים: בהודעה פרטית או בטל' 054-5552948

בהתרגשות ובסקרנות,

אתי.

נא שתפו

26/02/2018

שיטוט ביוטיוב -
כמוהו כשיטוט בעיר הגדולה.

מכירים שבת בבוקר? המשפחה בבית, בניחותא, איש איש בעינייניו..
אמא ואבא מדברים על כוס קפה, התינוק בעגלול, האח הגדול מסתמס עם חברים בווטסאפ, האחות הקטנה בת ה 8, באייפד.

תחושה שכולם קרובים, מוגנים ובטוחים.
אז זהו , שלא!

פגשתי ילדה, אכנה אותה שיר. היא סיפרה לי בדמעות של כעס, כיצד כאשר גלשה ביוטיוב וחיפשה סרטונים משעשעים, מצאה עצמה צופה בקטע מסרט אימה: מוסיקה מפחידה, דמות רוצח המתקרב במסיכה, סכין נוטפת דם בידו.
הזיכרון הזה לא נוטש אותה, סיפרה, ומעורר בה פחד ואימה לאורך היום והלילה.

שיר עזרה לי להבין כי השיטוט ברשת אינו שונה משיטוט ברחובות העיר הגדולה או ביער אפל.

האם היינו מאפשרים לילדינו להסתובב לבד בעיר הגדולה, לפגוש את כל מה שהיא מציעה ללא הגנתנו ותיווכנו?
מחשבה זו מצמררת. איך יתכן, אם כך, שאנו מאפשרים להם לשוטט לבד ברשת?

קיימים פתרונות טכנולוגיים ואחרים שיכולים לסייע לנו כהורים,
אולם ראשית עלינו להבין ולהפנים את המשוואה הזו:
שיטוט ביוטיוב - כמוהו כשיטוט בעיר הגדולה.

25/12/2017

מחשבה של תאום.

חברה, אמא לתאומים סיפרה כי בנה התאום בן השלוש חזר מן הגן ואמר:

"אמא, את יודעת שיש ילדים שהם אחד?"

11/12/2017

מדוע הלכתי עם חולצה מוכתמת?

בשבוע שעבר, לצד ים המלח היפהפה בצבעיו המתחלפים, ישבנו ארבעה עשר פסיכולוגים, ולמדנו ביחד את שפת הסמל - שפת החלומות, האמנות, הדמיון.
חוויה מאד אישית ופרטית.

הנה פירור מהחוויה שלי:
כשהתלבשתי בבקר לקראת המפגש האחרון, הבחנתי כי החולצה אותה בחרתי - נושאת כתם קטן.
מבאס. רציתי ללבוש אותה, ולא אחרת.

ואז עלה בדעתי הצייר האוסטרי פרידנסרייך הונדרטוואסר, אשר טען כי בגדים נקיים כפי שיוצאים מבית החרושת הם חסרי אופי. ורק כאשר מתחילים להיות מוכתמים, הם מקבלים את אופיו של הלובש.

ונזכרתי כי בשפת החלומות - כתם על בגד הוא גם סימן לעשיה, ומעיד על תהליך וחיוניות של הלובש.

וזו הסיבה בגינה הרשיתי לעצמי למפגש הזה, באותו היום עם אותה הקבוצה - ללבוש חולצה עם כתם.

09/11/2017

אוליבר סאקס - נוירולוג אוהב אדם
1933-2015

"אל תאמר לי מהי המחלה של האיש,
אמור לי מיהו האיש של המחלה."

08/10/2017

"ילדים הם נסיכי הרגשות,
מדענים והוגי דעות"

יאנוש קורצ'אק.

01/10/2017

המקום המיוחד הזה שבין "לא לוותר" ל"לא להכריח"

במעשה החינוך ובהורות בפרט אנו מוצאים עצמנו לעתים מול ילדינו במרחב מאד לא פשוט לתמרון.. המרחב הצר שבין "לא לוותר" לבין "לא להכריח".
אנו הסמכות היודעת, מבינים משהו שילדנו מסרב לקבל.
(קשה לתת דוגמאות, מכיוון שהדברים אישיים מאד – תלויי גיל ואופי וקשורים לערכי המשפחה. אתן בכל זאת: אי הסכמה לצחצח שיניים, סרבנות לצאת עם כולם למפגש משפחתי שחשוב לנו..)

לפעמים זה ממש בסדר ואף מומלץ לוותר. לא על כל עניין ולא תמיד שווה להיכנס למלחמה. תלוי בנסיבות. (לילד חולה וכואב אפשר לוותר פעם על צחצוח שיניים; אם למתבגר שלנו יש אירוע חברתי משמעותי לו – אולי נכון לוותר לו על המפגש המשפחתי)

ולעתים נכון שנפעיל סמכות ונכריח .. (בגיל הרך – לא פעם נכון להרים את ילדנו על הידיים ולקחתו לאן שצריך גם אם בוכה ומסרב)

אך כאמור, לעתים, איננו רוצים לוותר ואף לא להכריח.
אז מה עושים?

ראשית חשוב להכיר במקום הזה, ולומר זאת לעצמנו ולילדינו:
"לא נוותר, כי זה חשוב, כי לא רוצים לוותר עליך (על בריאותך, על נוכחותך), ועם זאת לא רוצים "בכוח". “בכוח" זה מקום לא טוב להיות בו, לאף אחד. לא למפעיל הכוח, ולא למי שהכוח מופעל עליו..”

אם כך אנו כולנו נאלצים לשהות ביחד באיזה זמן המתנה שבו איננו מכריחים, אך גם לא מוותרים. אנחנו פה להגיד זאת שוב, מנסים להבין ולדבר על הנחישות של הילד, מנסים לשכנע אותו ומציעים לו לנסות ולשכנע אותנו.
זה מצריך כמובן לוותר על הכעס ולגייס סבלנות, זה דורש הסכמה לשהות במרחב שאיננו נחרץ ומהיר.
כאשר ילד חש שלא מוותרים על הגבולות ולא מוותרים עליו, ועם זאת לא פועלים בכוח או בכוחנות (ע"י עונש למשל), אט אט יחוש שמכבדים אותו ומתייחסים אליו בגובה העיניים. הבעיה הופכת להיות בעיה משותפת שלכם ושל הילד שכולכם מתגייסים לחפש לה פתרון. אולי פשרה, אולי מוצא יצירתי שלא חשבתם עליו קודם לכן.

יש הורים בעלי נטיה כללית לגלוש לכיוון הויתור, ומנגד כאלה שנטייתם לגלוש לכיוון ה"בכוח" (ואתם?) . הורות מחייבת להיות לעתים ותרן, ולעתים סמכותי המפעיל כוח.
עם זאת מומלץ מאד לחפש ולהכיר את המרחב הצר שבין לבין..
מרחב של אכפתיות, של חיפוש אמיתי, של סבלנות, הקשבה לילדנו ולעצמנו ושל בניית ערוצי קשר חדשים. מרחב של בנית כללים משותפים ומתחשבים.
בהצלחה!

יש לכם דוגמאות מאתגרות?

אתי שפירא בק, פסיכולוגית מומחית

15/11/2018

27/08/2018

07/08/2018

23/07/2018

02/03/2018

26/02/2018

25/12/2017

11/12/2017

09/11/2017

08/10/2017

01/10/2017

Address

Telephone

Website

Alerts

Shortcuts

Share

Category