09/11/2025
יושבות בחוץ
מחכות.
הדלת נפתחת ועוד זוג הורים וילד יוצאים,
עינהם מביטות ברצפה,
ובראש רצות מחשבות.
מחכות
ממתינות לתור שלנו שיגיע.
והלב כבד,
והראש מחשב להתפקע
מכל המילים, הסרטים, הסיפורים
והמחשבות.
זצים נשלחים מהמוח לבטן
והיא בתגובה מתכווצת וכמו מספרת
שמשהו לא טוב עומד לקרות.
אחרי הכיווצים שמגיעים ועולים כמו פרבולה
והמחשבות שלא מעוניינות להרפות,
מתחיל דגדוג באף והעיניים מתחילות לצרוב,
מניחה את משקפי השמש על האף
שיסתירו את העיניים הלחות,
ובולעת במהירות את הדמעות,
נושמת עמוק ומבינה את
המשמעות בלשדר חוזק עכשיו.
הנה הוא קורא בשמנו ואנחנו בפנים.
המוח מיתפקס ומתחדד באחת,
הרגש מפנה מקומו להגיון,
המילים מסתדרות בראש
והופכות למשפטים שיוצאים דרך השפתיים
בבהירות שמפתיעה אפילו אותי.
הוא יושב בשקט,
שואל, מברר, בודק
ושוב שואל.
בסוף מביט בשתינו
ומשחרר אותנו עם מילים מרגיעות
עד לפעם הבאה.
כשהדלת נסגרת מאחורי גבי,
משתחררת אנחה כבדה שנכלאה
בתוך כלוב הצלעות שלי,
הפה מתעקל בחיוך קטן
ואני שוב
נושמת.
בתמונה- קלף ה - Red Chestnut - ערמון אדום
מתוך ו-
קלף שמבקש להתיר את הערבוב בין דאגה לאהבה,
מזכיר לנו להיות באהבה שלמה ליקירנו,
לעטוף אותם במחשבות טובות במסע שלהם כאן על הכדור,
ולהחזיר ודאות בטוב.
שנזכה❤️
איור- אוריין שביט
