04/02/2024
מחשבות על קירבה, על בדידות ועל ביחד עמוק:
יצא לי קצת ארוך אבל זה מאוד מעניין בעיניי.
(למי שמעוניין יש בסוף הזמנה למפגש קרוב ומרפא איתי)
מכירים את המשפטים האלה? :
-"לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה"
-"אדם לאדם זאב"
-"חברים נמדדים בעת צרה"
-"אל תיהיה תמים"
אלו משפטים מפורסמים שמשקפים תודעה חברתית רווחת ונורמלית שבבסיסה יש אמונה שאומרת, שלא כדאי לסמוך על אנשים ושאדם חכם ידע להישמר מלהפתח עם אנשים.
המשפט הבא הוא אפילו יותר חריף:
-"שמור אותי מאוהבי ומשונאי אשמר בעצמי"
האומנם? צריך להישמר מאוהבינו?
אני הבאתי את המשפטים האלו כדוגמה לעולם הערכים שגדלנו בו, מה התפיסה התודעתית והערכים לגבי חיים של קירבה ונתינת אמון באחר?
בתוכי אני מאמין שלחיות עם לב פתוח בעולם זה כמו הגביע הקדוש של כל נפש חיה, זה ממש אותה האיכות של הגאולה שמדברים עליה ברוב התרבויות והדתות אבל איכשהו גם נשארת רחוקה ולא מושגת כמו הגאולה או המשיח שלעולם ימשיכו לחכות לו.
ובאמת כמה אנשים אתם מכירים שבאמת מגשימים את זה בחייהם, שחיים באמון ותמימות אל מול אנשים אחרים? כמה אנשים עושים מעשים כמו ללכת לטפל בעצמם בדרך כזו או אחרת כדי לשפר את עצמם בחלק הזה של האמון והקירבה? פגשתם הרבה אנשים שלוקחים אחריות על עצמם ובוחרים לפתוח את ליבם ולהיתקרב למרות הפחד?
רק להבהיר, אני לא אומר שלכל בן אדם צריך לפתוח את הלב, ממש לא, אבל לאלו שקרובים אלינו, לבנות/בני הזוג שלנו אנחנו חיים עם לב פתוח? תמים? מאמין? מתמסר?
את התשובה האמיתית נגלה רק מתוך כנות אמיצה, מאוד כזו שמכילה את האנושיות שלנו ורגישה.
אני אומר לכם על חיי שלי שאני משתדל להיות הכי חשוף וכנה מול אשתי שהיא מבחינתי יודעת עלי הכל, למה? כי ככה אני רוצה, כי בכנות מוחלטת יש חופש.
אז רק אם בדיוק עוברת לך בראש המחשבה שמשהו אצלי בטח לא בסדר, אז לא, הכל ממש בטוב, זה רק בגלל שאנחנו באמת קרובים, מאוד, וכל זה מאהבה, ועניין, וסקרנות וחברות... ונכון, לחיות בקשר קרוב באמת זה לא רק נעים כל הזמן כי כשחיים יחד אז גם פתוחים להיפגע, וגם פוגשים את הכעס והתסכול והיאוש... אבל פוגשים את זה ביחד, ומתמודדים עם הכל כי יש ידיעה ברורה שאנחנו אחד בעד השנייה ואחת בעד השני, אנחנו באמת רוצים בטובת מי שאיתנו, תמיד.
בשבילי לחיות עם לב פתוח זה הדבר הכי שווה בעולם, ולא רק בזוגיות בכל קשר שואף לחיות קרוב ואמיתי.
ואם יש קשר שאינו מאפשר קירבה אז אולי אינו שווה את הזמן שלי? יש מצב.
ליהיות חשוף ואמיתי בכנות מוחלטת עם אדם נוסף זו בקשה תמימה ובסיסית בעיני והקסם הוא שהמתנה שהיא נותנת למי שלא ויתר עליה זה את החופש ליהיות כל מה שאני באמת ומשם אני יכול לצמוח ולהתפתח כל הזמן, זה מרגש מאוד!
אז איך קרה שבעולם שלנו קירבה אמיתית זה דבר נדיר?
הרי קירבה זו אחת הכמיהות הכי עמוקות שלנו, זה אחד הצרכים הבסיסיים והטבעיים ביותר שיש לנו בחיים מהרגע שנולדנו ועד יומינו האחרון אז איך הגענו לימים שרוב בני האדם שאנחנו מכירים ברוב הקשרים בחייהם הבוגרים לא חווים קירבה אמיתית ולכן לא מרגישים סיפוק ממערכות היחסים שלהם?
איך אנשים שמעבירים חיים שלמים עם לב סגור כדי להגן על עצמם מלהיפגע, הם שומרים חלקים גדולים ממי שהם לעצמם, לא מרגישים בטוחים לשתף, מסתירים מהאנשים הכי קרובים אליהם כמו בני הזוג או בני משפחה אחרים חלקים שלמים מאישיותם... ויש לזה מחירים כבדים מאוד!
אחת המחלות הנפוצות כיום בחברה האנושית היא דיכאון, זו מגפה לדעתי, שגם כשאינה דיכאון קליני היא חוויה מאוד קשה המשתלטת על האדם ומשבשת את כל מישורי החיים, לדעתי זה נדיר לפגוש היום אדם שלא חווה או יודע מקרוב מה זה דיכאון ולדעתי המלומדת ומתוך ניסיון אישי אחד השורשים העיקריים לכל הדיכאונות היא הבדידות, כמעט כל סיפור של אדם שנטל את חיו והתאבד מלווה בעננה אפורה של תחושת ניכור ובדידות.
ובדיוק באופן ההפוך מזה כל אדם ששיקם את חיו ממצבים של דיכאון ועבר תהליך ריפוי נפשי עמוק קיבל עזרה ושאב כוחות להתמודד על ידי אנשים שנתנו לו את ההרגשה שאיננו לבד, שהם איתו ומאמינים בו.
אחת התופעות המדהימות היא שאנשים רבים חשים בודדים גם או אפילו בעיקר כשהם במחיצת אנשים אחרים.
איך זה קורה?
זה קורה כי בתוכינו אנחנו לא מרגישים שיש מקום בטוח ואוהב לבטא או להביא את כל מי שאנחנו, זה כי בתוכינו כבר הבננו שאין מקום, שצריך להתבייש ושעדיף להסתיר.
כבר למדנו את השיעור הזה הכואב כשהיינו ילדים קטנים מאוד, תמימים מאוד ופתוחים לחלוטין לאנשים הקרובים ביותר אלינו אמא ואבא, שהיינו תלויים לחלוטין באישור שלהם שיש מקום להתקרב ולסמוך, וכשראינו שאין בתוכם מקום כזה למדנו שזה לא עולם של קירבה פשוטה וקלה, למדנו שיש מחירים לאהבה, ושהכי נכון לסגור את הלב כדי לא להתרסק מרוב הכאב כשאיבדנו את התמימות שלנו
ומה זו בעצם הבקשה העמוקה והתמימה שלנו לקירבה? זו שלמדנו שאין לה מקום בעולם? איך זה מרגיש?
להרגיש קירבה זה ליהיות ביחד רק מרצון, רק למען הביחד והאהבה ובלי שום אינטרס שמשתלט על הביחד, בלי להשתמש האחד בשני לשום מטרה או סיבה.
אם תיזכרו בקשרי חברות מהילדות המוקדמת שלכם יש סיכוי שתזכרו ברגש ובתשוקה שהיתה לכם לחברה או החבר הקרוב, קוראים לזה אהבה, אהבה טהורה לדעתי.
קירבה כאדם בוגר זה ליהיות עם אדם נוסף ולהרגיש ביחד בעומקים של הנפש, להיות הכי אמיתי וכנה, ישיר ופשוט, פתוח וחשוף לגמרי, זו חוויה שהיא מרפאת והיא ממלאת את הנפש, יש בה קסם שמחובר לרבדים עמוקים של החיים, נשמתיים ואלוהיים✨💖
אז למה אני כותב פה על קירבה?
כי לאחרונה גיליתי עד כמה קירבה חשובה לי ומשמעותית לתהליכי הריפוי שאני עובר וגם לאלו שאני תומך ומלווה את התהליכים שלהם בקליניקה ובמרחבי ריפוי נוספים שאני יוצר.
קירבה היא לב ליבה של גישת הטיפול שאני לומד, פוגש מעמיק ומתרגל בשנה וחצי האחרונות, הקשר ביני ובין המטופל משפיע באופן ישיר על היכולת שלו לסמוך ולהיפתח ולפגוש מקומות כואבים בתוכו עם לב פתוח ואוהב, וזה משפיע על עומק הריפוי והשינוי שהמטופל מבקש ליצור בחיו.
בגישה הזו ככל שאני יותר אוהב את המטופל ככה יותר נעמיק ונרפא.
זה מדהים אותי לראות שוב ושוב איך שזה עובד!
אשמח לתגובות שלכם בנושא כדי לראות איפה זה פוגש אתכם הנושא הזה של קירבה.
וגם אם נשמע לכם מתאים להיפגש איתי אז אני מציע עכשיו תהליך מיוחד כחלק מסטאז' בגישת "הורות כמעשה ניסים" התהליך כולל לפחות חמישה מפגשים בקליניקה שלי במושב בית חנניה או און ליין, בעלות מיוחדת לסטאז' של 150 שקלים לשעת פגישה.
מוזמנים ליצור איתי קשר בפרטי.
תודה, נפגש באהבה.
בתמונה אני וקטיה מדגמנים קירבה.
