10/12/2020
כמה מילים על "אהא!" ובחירה
מדי פעם בתהליך התפתחותי, קורה רגע קסום שנקרא באנגלית "Aha Moment" - רגע של "אהא!"
זה רגע שפתאום נופל אסימון מאוד גדול לגבי תפיסת מציאות, התנהלות, האחזות, דפוס או כל דבר אחר שלי. איזשהי "אמת" שהוחזקה פתאום מתערערת, נסדקת, אולי נשברת.
זה יכול להיות מלווה בשחרור מאוד גדול כמו צחוק או בכי. מעין פריקה, מעין "אהא!". זוהי הבנה מאוד עמוקה שהמפגש איתה קורה בכמה מישורים, בפיזי, ברגשי, במנטאלי ואף ברוחני. פליאה!
"אהא" יכול לקרות בכל מיני מקומות, בשיחה עמוקה עם חבר, בקליניקה, בחוויות רוחניות כאלה ואחרות.
זהו רגע מאוד מיוחד, שאני, בתור מלווה מהצד, מתרגש ממנו כל פעם מחדש.
אני מדמה את הרגע הזה למעין שער שנפתח, ובו מרחב הזדמנויות יוצא דופן, שם אפשר לעבור תהליכי סליחה, אבל, קבלה, בקשה, תפילה וכל מה שצריך עד לכדי רגע הבחירה (!) מחדש. זהו מרחב עדין ומקודש שאפשר לשהות בו בין שניות ועד אין סוף, כל אחד בקצב שלו ובזמן שלו.
ואז אנחנו יוצאים חזרה לעולם, לקונסטלציות ולמערכות היחסים השונות, בין אם אלו המשפחה, חברים, קולגות, או אפילו אנשים שאנחנו לא מכירים ופוגשים פעם ראשונה.
רק שעכשיו אנחנו נמצאים במודעות למה שלפני רגע גילינו, לדפוס, לאחיזה, תפיסה וכו'. ועכשיו צריך להתמודד עם הפער שבין ההבנה העמוקה הזאת לבין הרצון לבחור(!) אולי טיפה אחרת, לעשות מה שמרגיש לנו נכון, ולווא דווקא עם מה שניהל אותנו עד היום.
לחלק זה בא יותר בקלות, לחלק אחר זה נורא מפחיד! פתאום כל הקולות עולים: "אבל מה אם לא יאהבו אותי אם אני לא...", "איך יסתכלו עליי?", "יעזבו אותי!", "אבל אני לא רוצה לתת לזה להמשיך לנהל אותי", "אני בחרתי אחרת!".
דיאלוג שלם נוצר, אולי כן ואולי גם לא. לפעמים זה קל יותר ולפעמים זה קל פחות.
אז מה עושים??
אז קודם נשימה, ועוד נשימה.
אפשר להביא חמלה למקום הזה, לחבק אותו. להזכיר לעצמנו שכל מה שעולה בתוכנו הוא לגיטימי, הוא מותר, ואף אחד לא דוחק אותנו לקחת החלטה עכשיו, ברגע זה. בחרנו לבחור והנה אנחנו בוחרים.
דבר שני, לא חייבים להתחיל מיד במטרות גדולות, אפשר לתרגל בחירה מחדש על דברים קטנים יותר, לחזק את השריר הזה שרק עכשיו נולד. זה ממש אימון. אף אחד לא הולך ביום הראשון שלו בחדר כושר לדחוק 100 ק"ג חזה. זה גם לא נכון לעשות את זה. מפני שברגע שננסה ולא נצליח זה יחזיר אותנו שוב אחורה, והפחד לנסות שוב יתפוס מקום.
אפשר להביא את הקשיים החדשים לטיפול, לחזק את הקרקע החדשה הזאת, אולי יש עוד עבודה לעשות שם.
מה לא לעשות?
לא לצפות, לא להכנס לשיפוטיות עצמית כשלא מצליח. לא להיות שיפוטיים על זה שאנחנו שיפוטיים (זה לופ גם מוכר). לא לעשות דברים בכוח.
לכבד את השבריריות שלנו. להיות עדינים עם עצמנו. We really are stardust 😉.
תהיו טובים, בעיקר עם עצמכם.
מזכיר את זה גם לעצמי.
